שבירת קללות הלכה למעשה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2018-09-05

שבירת קללות, הסרת כישופים ו”ביטולם” היא התמחות מיוחדת באמנות המאגיה. למען האמת, הרבה מכשפות חושבות שטיהור פשוט מספיק, ואין הדבר נכון. זוהי לא סתם אנרגיה רוחנית לא נעימה, אלא כזו שעוצבה בצורה מכוונת וקשורה לישויות רוחניות שהבערת מקל מרווה ותפילות לא תגרשנה. הרבה יותר קל לקלל מאשר להסיר קללה. הסרת קללה פעמים רבות דורשת זיהוי נכון ומשטר מדויק, וחלק מן הקללות לא ניתנות להסרה. כדי לגשת לנושא המכשף חייב לדעת ברמה טובה הגנות, חיזוי ברמה מעולה והבנה מעמיקה בטיהור.

השלב הראשון להסרת קללה הוא זיהוי האנרגיה שאינה במקומה:

האם זו אכן קללה? זה לא יכול להיות משהו אחר- כמו עין רעה (זוהי התגבשות של אנרגיה שאינה רצויה שנובעת מקנאה של אדם אחר, זו לא חייבת להיות זדונית בהכרח. פעמים רבות לאנשים אין שליטה על פליטה של אנרגיה כזו ולכן הגנות נגד עין הכרחיות). אין מאמר זה מתעסק במורכבות  של עין רעה. אכתוב על הנושא בהזדמנות אחרת. הקללה יכולה להיות התגבשות רוחנית של מחלת נפש, או התממשות רוחנית של אמונות מגבילות או חוסמות. זה יכול להיות גם סתם סט של מזל רע שנובע מאובדן הגנה בשל טעות או פשע של האדם נגד הטבע. התקפה של ישויות שליליות בין אם נשלחו במכוון ובין אם האדם פשוט רגיש אליהן, כמו ערפדים אנרגטיים שדים או ישויות אחרות.

פיתוח כישורי חיזוי מתאימים הכרחיים לתשובה לסוגיה הזו, כיוון שטיפול לא נכון יכול להבין להרס ופגיעה באדם שרוצה להיטהר מהצרה. בניגריה אנשים שמוכשרים לזה נקראים בבלאו, ולוקח להם 35 שנה ללמוד את כלי החיזוי שנותן את כל התשובות הללו. זה לא משהו שקורס טארוט בסיסי יכול לתת לכם, זו התמחות שדורשת יחס ומאמץ, ולזהות את שילובי הקלפים (במקרה של טארוט) שמייצג באופן מסורתי את הסוגים השונים של האנרגיה שמתמודדים עמה.

לאחר שקיבלנו את התשובה לשאלה: וגילינו שאכן מכשפה הטילה קללה על האדם, יש צורך בבדיקה נוספת, שעונה על השאלה כיצד לפתור את הבעיה הזו. ייתכן שהתשובה שנקבל תהיה, שפניה אל המכשפה והתנצלות יתקנו את המצב, אבל לעיתים רחוקות בלבד זה מספק, ולעיתים צריך להתמודד עם התוצאות של המעשה שהוביל להטלת הכישוף הפוגעני.

במקרה וזה קרה עלינו לברר מיהן הישויות שעוזרות למכשפה ואילו מנחות או קורבנות הן קיבלו כדי לעשות רע לאדם. לאחר שגילנו, עלינו לתת יותר, או אפילו יש שיגידו כפול ומשולש ממה שהמכשפה נתנה כדי שהפעולה תפסיק, והישויות ינוחו. הישויות יכולות להיות, מלאכים, שדים, אלים, אבות ואימהות קדמוניות ועוד. לאחר שהמנחות ניתנו, טיהור רב עוצמה צריך להינתן לאדם. לעיתים רחוקות טקס חד פעמי מספיק, ויש צורך בשימוש באבקות וצמחים שוברי קללות שבמשך שבוע או יותר.

השלב השני הוא לדעת כיצד לשבור את הקללה:

לאחר שלמדנו לחזות את סוג הקללה והאם מדובר בקללה, יש צורך לדעת לאיזו סוגה הקללה הזו שייכת: האם זו קללה רומנטית, כלכלית, בריאותית או משהו אחר? לאיזה עם או תרבות הקללה הזו שייכת? הבנה כזאת יכולה להאיר את מטיל או מטילת הקללה, ולהבהיר מדוע הקללה הוטלה. דבר זה חשוב כי לפעמים צריך לדעת גם לא לשבור את הקללה במידה והיא מוצדקת.

מתי קללה מוצדקת? כאשר היא מוטלת על אנס, כאשר היא מוטלת על פוליטיקאי שקידם אידיאולוגיה שהובילה למוות של אנשים חפים מפשע או פגיעה עמוקה בטבע ולפיכך בעולם הרוחות. במקרה כזה, אנחנו אולי ניתן מנחה שהמוות יבוא רחום ומהיר יותר, אבל אנחנו לא מסירים את הקללה בשום פנים ואופן.

על מנת לגשת להסרת קללה יש להבין שהפולקלור מעורב וחלק ממנו מכיל מאגיה ששימשה ציידי מכשפות. במקרה שלי מאפריקה אבל מסורות של גרמניה והולנד הכוללות את ההאקסמייסטרים מכילה גם מידע שימושי בנוגע להסרת קללות ולהגנה מקללות. מלבד זאת ניתן לפנות לקונג’ור אמריקאי כדי לספק לנו מידע על מלחמות המכשפות הרבה שקורות שם. עלינו לדעת, אין דבר כזה להסיר קללות מבלי להבין הטלת קללות. מכשפה שאינה יכולה לקלל לא יכולה לרפא.

שלבים בשבירת קללות:

  1. להבין את התנאי של הסרת הקללה אם הוא קיים ולהסיר אותו. אם יש צורך בהתנצלות ותיקון לעשות זאת. שלב זה הכרחי במידה ומדובר בקללות מן האיים הבריטיים בהן יש תנאי ברור לשבירת הקללה, או אם הקללה נובעת מחילול ערך טבע או פגיעה במכשפה ברמה האישית.
  2. לסדוק את הקללה: להשתמש בתערובת של צמחים או שיקויים להשמיד את הקללה. האם זו קללה שקוראת לכוכב הלכת סטורן למגבלות, אז אנרגיה שמשית הכרחית בשיקוי. אם מרסיאנית, אז אנרגיה אדמתית חיובית. השיקויים הללו משתנים מבחינה תרבותית ויכולים לבוא בצורה של קטורת, מיצוי אלכוהולי, מיצוי במים, שימוש בשמנים ובבשמים מסוימים או תערובת של כל אלו.
  3. לתת את המנחות ואו הקורבנות לרוחות שנקראו להטיל את הקללה על פי הפנתיאון של מטיל הלחש.
  4. לתת מנחות לרוחות הטובות שלכם לעזור להסיר את הקללה- מערכת יחסים עם רוחות כאלה דורשת שנים של ערבות הדדית, פולחן ומנחות, אין זה משהו שיש לרוב האנשים מן המוכן.
  5. טיהור עמוק לאדם בצורה טקסית ומשטרית (למשל שטיפת גוף באמצעות שיקוי צמחים מעורב במי מלח למשך שבוע).
  6. להעניק ברכה ואנרגיות חיוביות שסותרות את מטרת הקללה. אנרגיה מרוקנת משאירה את האדם חסר יכולות. צריך לתת כלים חיוביים כדי לעזור להתגבר. אם הקללה השפיעה מנטלית אין זה מן הנמנע אלא לשלוח את האדם לפסיכולוג או פסיכיאטר, או רופא אחר אם גופו נפגע. מאגיה צריכה ללכת עם רפואה ועזרה קונבנציונלית ולא במקומה.
  7. לתת לאדם הגנה מקללות נוספות מאותו כיוון והכוונה איך להימנע מקללות בעתיד.

כמובן שמדובר בתבנית כללית וקללות מסוימות דורשות טיפול אחר, אבל זו תבנית יחסית שלמה ומאורגנת שיכולה לעזור לטפל ברוב הקללות הרגילות.  טיפול שכזה הוא מורכב ודורש לא מעט תשומת לב לפרטים וסט כלים מורכב של מכשפה שבנתה אותם במשך שנים רבות, ובלתי אפשרי כמעט לנסות בפעם הראשונה להסיר קללה ולהצליח. אם אתם מעוניינים להתמחות בסוג המאגיה הזה, תתחילו בלימוד מעמיק של חיזוי כפי שתואר בתחילת המאמר, ובסופו של דבר תוכלו גם אתם להתמודד עם הצדדים האפלים של המאגיה.

ארדן,

של הגן.

השפירית והדרקון- מיתולוגיה בראי המציאות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2018-08-17

אם מישהו יפתח את ויקיפדיה העברית תחת הערך שפירית, הוא ימצא הגדרות אטימולוגיות, מידע בסיסי, כמה מילים על תפוצה בישראל ו…זהו.  הרבה חכמה ומידע ומיתולוגיה על השפירית נדמה שאבד. אנחנו כבר לא מביטים בטבע בפליאה ובקסם שבעבר. המיתולוגיה והאגדות ננטשו לקראת דת המדע. באסיה, שפירית מסמלת מהירות ואומץ, ובאירופה שפיריות נחשבו לעוקצי סוסים, מחטיו של השטן, מפלצות, שדים ומריעין בישין.

בקרב תושבי הפואבלו (ערים הבנויות על מצוקים באזור טקסס ומקסיקו) שבטי הנבאחו, הזוני, ההופי והצ’רוקי אגדות רבות נקשרו בשמה של השפירית; חלקן טובות וחלקן רעות, אבל החביבה עלי היא האגדה של על הדרקון והקיוטה. האגדה היא כנראה ממוצאה של שבט הצ’רוקי, אבל לא יפתיע אותי אם היו גרסאות שונות בקרב כל שוכני הפואבלו. את הגירסה הזו אני מספר, והיא שונה מהגרסאות האחרות. היא אינה בשום צורה מועתקת, או מתורגמת. את הגרסה שקראתי לפני שנים איני מוצא בשלב זה, ואני חושב שהיא מעולם לא הייתה קיימת ברשת הישראלית.

אליקסי: פעם, לפני שנים רבות מאוד, השפירית הייתה דרקון מאיים ויפיפה, עם קשקשים בצבעי הקשת שזהרו באור השמש והירח כמו אבני חן יקרות. וכמו קשקשיו, לטאת הכוח הזו רצתה הרבה מאוד אבני חן וזהב, מזון ומקנה ולכן הוא איים להשתמש בכוחו העצום להשיג אותו. נראה שבשום דרך עולם החיות, הרוחות והאדם לא הצליח לספק את החמדנות חסרת הגבולות של דרקון. רעב, סבל ובצורת הכתה באדמה, ומועצות שבט נתכנסו לדון בטובת האנשים.

הם שלחו את הלוחמים הטובים ביותר שלהם, וכאשר אלו נכשלו, את הציידים. וכאשר אלו נאכלו, את הגברים והנשים. נדמה שאין שום דרך לעצור את הדרקון. הרוח הגדולה גם היא כינסה את חיותיה, ולאף אחת נראה שאין את הסגולה, או הרפואה להתנגדות לשלטון הדרקוני. קיוטה הזקן הנרגן, נכח ולשם שינוי חסך מן הכינוס את יבבותיו היללניות. אבל בקרבו חשב היטב כיצד להביס את החיה האימתנית.

ערב אחד, כאשר דרקון הוסיף את אוצרותיו החדשים לישנים, הקיוטה ניגש אליו בידידות. הדרקון ירה להבה לכיוונו. הקיוטה קפץ אחורה. “אתה בהחלט רב עוצמה דרקון נכבד!” יבב הקיוטה. והמפלצת הנוראה עצרה בתנוחה מלכותית. “וזה לא כל מה שאני יכול לעשות” אמר. הקיוטה החליט לנסות  את כוחו במניפולציה: “האש שלך חזקה מאוד, אבל האם תוכל להתיך את הסלע לשמאלי?” מבלי להניד עפעף הדרקון נשף על הסלע והוא הפך לשלולית מגמה. “אתה טוב בהרס, אבל האם אתה יכול לברוא?” שאל הקיוטה. הדרקון הצביע על פיסת מדבר, וזו הפכה לגן פורח, מלא בקלחי תירס ואבטיחים.

“כל זה- זה טוב ויפה, ועם זאת, האם אתה יכול להפוך את עצמך לדבר… דבר מה, כל כך קטן וחלוש? כוח, אחרי הכול הוא גם מגבלה, כזו שצריך להשיל כאשר הוא חסר תועלת.”  הדרקון התרכז, וברא אל תוך תודעתו את היצור החלוש ביותר שהוא היה יכול לדמיין, זבוב, לא, יתוש, חרק קטן, שמכיל את הדמיון הרחוק ביותר בין חיית הלהבות של מהותו לבינו, ואז, לאחר שקבע את החרק הזה, הוא הנזיל את מהותו לתוכו. ומול קיוטה הופיעה השפירית. “הנה אתה, דרקון נכבד, עכשיו הוכחת לי שכוחך באמת עצום ואדיר” אמר קיוטה. “עכשיו אקח חלק מאוצרותיך, ואוכל חלק מארוחתך.”

השפירית נתכעסה, מיד החליטה לחזור להיות הדרקון הנוראי ולמחוץ את קיוטה. אבל הטרנספורמציה של שפירית הושלמה, והיא נתקעה בקליפה שעוטפת אותה. מעתה היא רק חרק חסר כוח. אחרי שהקיוטה לקח חלק ארי באוצרות השפירית, הוא הזעיק את בני האדם והחיות האחרות והללו התחלקו בשאריות ושמחו בעזיבתו של דרקון. האסון נמנע והעולם המשיך לעוד גלגול, עוד מחזור, ולמשך זמן מה, הכל היה טוב.

כמובן, שהרוח הגדולה לא הותירה את שפירית חסרת כוח לזמן רב. כמו כל חיות הטבע, גם לה מקום בגלגל החיים הגדול והשפירית קיבלה את רפואת האשליות. היא טווה אשליות, מסירה אשליות ושומרת על מקומות של כוח ושפע. יופייה של השפירית, וצבעיה העזים מזכירים את אבני החן של הדרקון, וגם את עולמות התעתוע. בתמונה, אוסף הפטישים שלי בדמות שפירית, משבט הזוני.

לא סתם עולה בי הצורך לספר את הסיפור הזה מחדש ולהעלותו על הכתב: התחלתי עבודה חדשה. הבלוג הזה מלווה אותי מאז 2004, בית הספר התיכון, הצבא, האוניברסיטה וההתבגרות. ייתכן שהוא אחד הדברים הקבועים היחידים בחיי. בכל הזמן הזה הצלחתי להימנע משוק העבודה בצורה זו או אחרת. עכשיו, אני כבר עוסק במקצוע שלי. שבתי לדור בשני הארונות, ארון ההומוסקסואליות וארון המטאטאים (ארון הכישוף). יש איזו גרסה חלושה שלי שיושבת מול המחשב או מסדרת ספרים על מדף, שההגנה היחידה שלה היא בעצם האשליה שאני אדם אחר, נורמטיבי, ולמען האמת? קצת משעמם. אני מודע לכך שכל מסיכה שאנחנו בוחרים לחבוש, מותירה בנו את חותמה. אני לא כמו הדרקון המסכן, שחושב שרגע בצורה אחרת לא ישאיר בו את סימניו. לא נורא. עוד מעט שרביט הבלאקת’ורן שלי יגיע מגלסטונבורי, ולפחות אוכל להשתמש בו בצורה דיסקרטית כשמשחיתים ספרים, אבל בואו נשאיר את זה בסוד. טוב?

ארדן,

של הגן.

נוסחת מצב: חיים קלים

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2018-08-11

לסבתי היו שני מטבחים. אחד החילוני, היום יומי עם סירי סולתם חדשים וכלי חרס שנקנו מקיבוצים מסביב. היא לא הייתה בשלנית גדולה, סבתי. היו שלה עשרה מתכונים (תפריטים בלשונה) שהיו מבושלים בסבב כדי לגוון ולא לשעמם, וכמה שאני הייתי משועמם. האוכל היה תפל, מלח פלפל ואבקת מרק היו התבלינים היחידים. ירקות חיוורים היו היחידים שנתנו למרק טעם, ורסק עגבניות בקושי החזיק את העוף ותפוחי האדמה יחד. בדיעבד אני מתגעגע לאוכל החיוור הזה מאוד, מסיבות נוסטלגיות ולא קולינריות. אבל בחביון העמוק ביותר של ארונותיה חיכה מטבח אחר. בחלקו הוא היה המטבח שאימא שלה. לא היו לה הרבה כלים שם, אבל חיכו שם סירים עטויי אמייל, מחלידים למחצה, כלי חרס לבישול, והפתעות אחרות. המטבח הזה היה מחכה לו בשקט ודממה, עד פסח. בפסח המטבח הרגיל היה נעלם, והמטבח הסודי הזה היה מחליף אותו. כוסות אחרות, צלחות אחרות, סכום אחר (שהיה עשוי כסף), היו מעטרים את המדפים, וממלאים את המגירות. בשעות הארוכות והבודדות חיטטתי. לא הייתה מגירה, קופסה או ספר שהיו שמורים בפני. חוץ ממגירה אחת שנדמה שכל הזמן הייתה תקועה. עד שיום אחת זו נפתחה. היו שם כלי הבדלה, שקית ניילון מתפוררת עם ציפורן,  נר קלוע, כל האפיקומנים מהשנים שעברו ישנים נושנים, שבריריים למגע, וגם, צנצנת עם קוביות סוכר.

עם כל הפאר וה”גשופטע” כמו שסבתי נהגה לומר, מעולם לא היה לה סט תה שבכלל הצדיק את קיומן של קוביות סוכר. היא תמיד שתתה נס קפה עלית, חלש עם סוכרזית. חלומות על מגשים מהודרים עם כוסות רוקוקו וורודות זהובות לא היו אז בכלל חלק מהתרבות והתפישה הישראלית ואם למישהו חס וחלילה היה כזה, הם היו נחשבים לשריד רומנטי של העבר, חלושים. היום יש סטים כאלה בכל בית, אך זה סמל סטטוס ולעיתים רחוקות בשימוש. שאלתי אותה בדבר הצנצנת והיא ענתה לי בפשטות: “כשהתחתנתי, אימא שלי שמה לי קוביות סוכר בצנצנת, כדי שיהיו לי חיים מתוקים.” וזו היא הצנצנת, עדיין יושבת לה עשרות שנים אחר כך במגירה. הרעיון הדליק אותי, מחד. הנה צורה של מאגיה, אמונה תפלה שיש לה שורשים אפילו כאן, מצד שני, זוהי לא המאגיה המתוחכמת שחיפשתי לעצמי. אז לא ידעתי להעריך אותה נכון.

נוסחת חיים קלים אינה אחת הנוסחאות הפופולאריות על אף האטרקטיביות שהיא לכאורה מציעה. אני יכול להבין, כשאני קראתי אותה לראשונה גיחכתי: “אם זה היה כל כך פשוט, היו משתמשים רק בנוסחה הזו, ואת הנוסחאות האחרות זורקים לפח.” אני תמיד דופק בראש של התלמידים שלי וכל מי שמקשיב: “דיוק! דיוק! למצוא את הדבר המדויק שפותר את הבעיה!” רק שבבגרותי חזרתי לבקר ולעלעל בה. לעיתים המצב הדרוש לנו הוא רחב ומלא. לפעמים לא צריך סתם אהבה, או סתם הגנה, או סתם כסף אלא באופן כללי, שהחיים יהיו טובים יותר, שיהיה אופציה לסיכוך חברתי שאינו תלוי מצב ספציפי כמו מקסם של יופי או שליטה באחר. מתי זה הכרחי? כאשר אנחנו מבוגרים וצריכים שיהיה קצת קל יותר. כשהעולם נראה שהוא פונה נגדנו, או באופן כללי כאשר אנחנו מבקשים טוב לאחרים. את הנוסחה המקורית הרחבתי ונתתי לה תוספות כדי שהיא תוכן בכמות גדולה ותשמש קהילה רחבה.

רכיבים:

שלושה פולי טונקה

חצי כפית בנזואין

עלים או שמן אתרי של ברגמוט

רבע כפית תמצית וניל

חופן שרף אלת המסטיק- מסטיקה בחניות התבלינים הישנות (או חופן עלי וזרעי אלה ישראלית מצויה)

לימון פרסי מיובש צהוב

קליפת תפוז או מנדרינה מיובשת

שורש גלנגל מיובש באורך 5 ס”מ

25 מסמרי ציפורן

כפית עלי סנה

חתיכת עץ הבושם ההודי (Agarwood)

עלים של Abre Camino (צמח המשמש בברוחריה לפתיחת שערים, מכאן שמו)

שן של אליגטור

חתיכה של אלמוג לבן

גנרטור קווארץ מצופה טיטניום

שמן חמניות או חוחובה

 

הוראות הטלה: לאסוף את החומרים בקערת נחושת, ארד או פורצלן זהובה. להעביר בקטורות של אלים ואלות האחראיים על עושר, דאגה למבוגרים ואהבה קוסמית. להכניס את הרכיבים לבקבוק מקושט, ולהוסיף חצי ליטר שמן חמניות. להעביר את הבקבוק עם השמן בקטורת פעם נוספת, לעטוף בצעיף זהוב או ירוק ולהסתיר במקום חשוך חמישה חודשים. לאחר חמישה חודשים, לתת מנחות בינוניות ואו גדולות בהתאם לחשיבות הפעולה של השמן, ולהשתמש.

הוראות שימוש: הצורה הפשוטה ביותר להעניק את השמן הזה לאחרים או לעצמך הוא לבחור צמח “ירקה מצויצת”,Chlorophytum comosum   צמח העכביש, ולבחור עבורו כלי שתילה מחרס נאה. את הכלי אפשר למשוח מבפנים בשמן, ולתת במתנה או לדאוג לצמח בעצמך. הצמח הזה ספציפית מביא עמו טיהור אוויר ומאפשר חיים קלים יותר. באופן אקטיבי יותר, ניתן להתאים את הנוסחה לקמיע, או למשוח את השמן על נרות זהובים, ירוקים כחולים או חומים ולהדליק ברחבי הבית, כדי לקבל את השלווה, והעזרה הדרושה.

ארדן, של הגן.

קללת נצנצים לשנת 2018

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2018-06-06

בזמן שהעתיקים כתשו מיקה, סוג של מינרל בעל גוונים שונים, לשימוש כצללית עניים כאשר הוא מעובה באמצעות שרף- האורגניות המשכילה של שימוש בחומרים טבעיים לא שרדה את העידן המודרני. במקום זאת, סוג של “מחזור” פלסטיק, כפי שהומצא על ידי הנרי רושמן בשנת 1934, הביא לנו את הנצנצים המודרניים שמחרבים כל פיסה של תרבות ואסתטיקה של העידן המודרני.

המכשפות העכשיויות שואלות את עצמן, כיצד נשתמש בנצנצים לעבודה המאגית שלנו? גם כאן במקום שבו יש שלוש מכשפות יש שבע דעות: בחנות הותיקה ביותר למוצרי כישוף בניו יורק,    Enchantmens , משתמשים בנצנצים על נרות צנצנת שנחרטו בדוגמא אמנותית כדי להדגיש את הציור ואת מטרת הלחש. לקסה רוזן באנציקלופדיית הרכיבים המאגיים שלה (The Encyclopedia of Magickal Ingredients- Lexa Rosean)  

מציינת כי “השתמשו בנצנצים, אשר נקראים גם אבק פיות, כדי לקשט נרות מאגיים. דבר זה משמש לשתי מטרות: הראשונה הוא להדגיש את העיצוב או הסיג’יל החרוט לנר, הדבר משול לתזכורת פיסית בזמן שהנר בוער, זה פותח את הלא מודע הנשמתי ומחבר את הרצון של מטיל הלחש למטרת השימוש של הנר. המטרה השנייה היא למשוך את תשומת הלב של פיות או רוחות טובות שרוצות לבוא לנר ולהגשים את משאלותיכם. אפשר להשתמש בנצנצים גם כדי לקשט מזבחות, וקמיעות נייר.” בתרגום חופשי מהספר.

במסורת שלי, אנחנו מזהים את הנצנצים כחומר מסוכן, המעלה את הזיהום בעולם, ולפיכך הוא משמש לקללות. מדובר במאובנים של חומר אורגני, שנגזלו מלב האדמה, ולאחר שעשינו בהם שימוש, במקום לעבור מחזור ולשנות צורה לדבר מה שימושי או חיובי, הן הפכו לקישוט שמרעיל את האוקיאנוס.

האופנה החדשה של קישוט כל חלקי הגוף בנצנצים, ובעיקר את הישבן (#glitterbum) הגדישו את הסאה והובילו לפרסום של הקללה הזו. למרבית ההומור הקללה הזו כבר קיימת ו”מסתובבת” זה זמן מה בנוסחים שונים, אבל עתה בפעם הראשונה אני מפרסם אותה לעולם, שיראו ויראו! מטרת הקללה היא בעצם להפוך את האדם לסוג של מגנט נצנצים, שכל הנצנצים העולמיים יעופו עליו על גבי הרוח ויעטפו אותו מכל עבר, הרי מדובר לא פחות מאשר ההרפס של האמנים!

רכיבים:

כוס נצנצים סגולים

כף של פרחי לוונדר כתושים

נוצת עורב מפוררת וכתושה

כלי המכיל אנרגיה של הקורבן (שיער, ריר, שתן, זרע, נוזלי מין, דוגמית כתב יד, פיסת בגד)

קערה חד פעמית מתכלה

אריג שחור מבד טבעי לכיסוי

גביש לודסטון, או מגנט טבעי אחר כגון המטייט

קופסה אטומה

שני נרות סגולים

נר שחור

מנחות וקטורת לפותח השערים והדרכים במסורת שלכם (אשו, מנאנן מק ליר, הרמס, הקטה וכו’)

הוראות הטלה:

כאשר הירח שחור בשמיים, הדליקו שני נרות סגולים ואחד שחור על המזבח בחצות.  תנו את התפילות והמנחות הנכונות והמשיכו בלחש. לתוך קערה מתכלה, הכניסו: נצנצים, לוונדר כתוש, נוצת עורב מפוררת, ואת הרכיב שקשור לקורבן- ניתן לוותר על הרכיב הזה, אם יש ברצונכם ליצור קללה שתהיה ברורה לקורבן שהטלתם. לערבב את הרכיבים יחדיו ולהניח במרכזם את גביש הלודסטון. לעטוף באריג השחור לכבות הנרות ולתת לזה לנוח שלושה ימים. לטעון כל יום באנרגיית הכעס שלכם. לאחר שלושה ימים, אם יש לכם רכיב מן הקורבן בתערובת, יש לשים את הלודסטון בקופסא אטומה בפינה בחדר שלא תופרע, כדי שהקללה תעבוד בשקט, ולפזר את הנצנצים לרוח. במידה ואין לכם רכיב שכזה, קחו כף מהתערובת ונשפו אותה ישירות על הקורבן והמשיכו עם שאר ההוראות כרגיל.

 

ארדן,

של הגן

נר לעזרה בעניינים בירוקרטיים

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2018-05-15

ביו- חיים, קרטיה- שלטון. הביוקרטיה היא שלטון החיים, והיא דורשת מאתנו לעמוד בחובות, חוקים ומדיניות שלא אנחנו קבענו, גם אם אנו גרים במדינה דמוקרטית. לצערי הבירוקרטיה הישראלית נטלה משהו גם מהמדינות והרעיונות שהביאו להיווצרה: התורים האין סופיים של רוסיה הקומוניסטית, ודינמיקת הפקיד מארצות הברית, בה עלינו למצוא חן בעיני הפקיד כדי שהוא יעשה את פעולתו שעליה משלמים לו שכר. בין מבנים של מדיניות כושלת ואין ספור קשיים אחרים אנחנו נמצאים בעידן של עיצוב מחדש של השפה, טקסטים שהמוסדות הללו כותבים פשוט אינם נהירים לאיש הפשוט. מעניין אפוא, ששום לחש בירוקרטי ישראלי לא הרים את הראש עד כה.

את הנר הזה הרכבתי עבור ידידתי הקרובה אנה כדי לעזור לה להתמודד עם מוסדות שונים תוך כדי שהיא נאבקת בבעיות בריאות:

רכיבים:

נר סויה בריח מלון (כאלה ניתן לקנות ברשת חנויות ביוטי קייר או ברשת. סויה מביאה מזל ומלון אהוב במיוחד על רוחות טבע שאחראיות על שמירת מידע, סודות ובירוקרטיה).

שבעה מסמרי ציפורן, רכיב פותח שערים וגם ממתיק מצבים קשים

להב גביש סקולסייט, גביש המעורר קהילתיות ועבודה משותפת

חתיכת אלמוג אדום, למניעת שגיאות מטופשות מצד הפקיד או מצידכם

זרע אברוס, כדי להתמודד עם הכאוס שבעולם

שמונה טיפות שמן לבונה, כמנחה בסיסית לרוחות וגם מביא להצלחה

טיפה שמן בנזואין או חתיכת בנזואין זעירה- עוזרת לטפל בקשיי היום יום

וטיפה שמן קינמון, שעוזר למניפסטציה

הוראות הטלה:

יש לנעוץ את הציפורן בצורת חצי סהר בשעוות הסויה הרכה. לאחר מכן להוסיף את הרכיבים הבאים, הגביש, האלמוג והאברוס.  לטפטף את השמנים ולמשוח עם כיוון השעון במידה ורוצים משהו מן הבירוקרטיה, או נגד כיוון השעון אם רוצים שהבירוקרטיה תתרחק מכם. להדליק את הנר ברקע כאשר ממלאים טפסים, מארגנים קבלות, ואפשר גם שהנר יבער בזמן שאתם יוצאים לסדורים רלוונטיים במידה ויש מישהו שישגיח עליו בבית. לאחר שהתוצאות הרצויות התקבלו, יש לתת לרוחות הטובות מנחה של מלון, או מה שמתאים בהתאם למסורת שלכם.

 

ארדן,

של הגן