פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-04-08
ניחוח הלבונה והוורד, עשנם דבק בשיערי- ובקירות החדר. זה היה מתנה לאלמנטים, לאלים שמלווים אותי, אישור להקדשה שלי אליהם. כל הכלים שלי, על קטיפה ירוקה- הפגיון, השרביט והמטה, הדיסקה של הפנטכל, וכמובן הגביע, קובלט כחול- רחם האלה בדמות כלי קיבול. גופי עירום מלבד גלימה שחורה, עוטפת, ממרכזת. הניחוחות של הקטורת הבוערת מתוקים מרים- אלו לא הבשמים של היום- שונים מניחוח הארמני דיימונד שמבשם את בשרי. אלו בשמים עתיקים- משנים עולמות, יקרים כמו ערמה של מרגליות על כף מאזניי השקילה.
אני חושב על הגירסא של דיסני לבת הים הקטנה- הסיפור המקורי של אנדרסון היה פשוט טראגי, על ישות חסרת נשמה שעשתה עיסקה עם מכשפת ים חסרת שם או תיאור, והופכת קצף גלים כאשר העיסקה עם המכשפה נכשלת. בסרט של דיסני היא מקבלת שם- אורסולה/וונסה- בדמותה האנושית. היא חצי תמנון שחור סגול (צבעים של התת מודע, והיא גם פועלת כמו איד- רצונות תשוקות ומאווים לכל מקום!) והאמת שהיא מתחברת למסיכה שלי- צבעתי אותה בשחור עם שפתיים אדומות בורקות. זהב וכסף יעטרו את הרקע השחור שלה- עיטורים יפים, טרנספורמטיביים- כאלו שיש בהם סמל, ויופי- למרות שהעיטור הוא ממש לא העיקר.
חזרה לאורסולה. היא מציינת שהיא גורשה מהארמון. היא בת הים היחידה שאנחנו יודעים שממש מבוגרת, ואני שואל את עצמי, אם למלך טריטון יש שבע בנות- היכן האם? אף אחד לא מדבר עליה. באשמת מה אורסולה גורשה? ועוד משהו, המאגיה של אורסולה. תמיד המאגיה הייתה תחביב ואובססיה של החכמים, המיודעים- ואלו שיכולים לקבל חינוך שכזה הם רק האצולה, הכהונה הגבוהה ואלו שיש להם כסף. גם היום לעסוק במאגיה גבוהה (ולא בכישוף עממי, שבלוני וחסר דמיון) זה עולה כסף- ולרוב סממן דקדנטי של משפחות שירדו מעושרן האגדי. אורסולה באה מהאצולה של הארמון, וכאשר אריאל באה אליה היא אומרת לה “היכנסי, היכנסי, אל תשתהי בדלת, זה גורם לאחד להטיל ספק בחינוך שלך.” היא מצפה מאריאל להיות אריסטוקרטית- אורסולה היא אישה זוהרת לא יפה. מהסוג שמבין את הלכות החברה, “משופשפת” כאמור. יש סצינת מראה של בנות הים מתייפות מול הראי- ויש סצינה שכזו גם לאורסולה.
ארמונו של טריטון נראה חד וטריזני, כמו איבר מין זכרי וזקוף. אורסולה לעומת זאת גרה בתוך צדף, כמו רחם. האם זו השתקפות של האלה האם במלחמתה נגד האל הפטריאכלי שכל הזמן אומר מה מותר ומה אסור? בסופו של דבר גם האם וגם האב של אריאל עושים את אותה פעולה- מעניקים לה כפות רגליים. אבל האם הייתה שם קודם לכן. אורסולה משתמשת גם בלחש לגיטימי, מעוררת את שמן של רוחות הים הכספי- “בלוגה, סרוגה” ומשתמשת בכוח של הדלקת גרון לקחת את קולה של אריאל ולכלוא אותו בצדף נאוטילוס על צווארה. וכמובן אם לרגע מה שראיתי תלוי באוויר, מתברר שבסצינות שנותרו על ריצפת חדר העריכה אורסולה מתגלה כאחותו של טריטון (וגם, בגלל שאנחנו תקועים במיתולוגיה יוונית כאן, אחותו של טריטון היא גם אישתו- כמו זאוס והרה.) את זה בררתי ממש הרגע וזה נכתב אחרי כתיבת השורות הללו. אורסולה, קיסמה נמצא בתוכה. היא משתמשת בקדירה שהיא שושנת ים, ואין דוגמא טובה יותר לרחם מזה. לעומת זאת טריטון משתמש בקלשונו לכשפיו. סמל פאלי. היא יכולה להטיל כשפים ללא קדירתה, אבל מר טריטון נאלץ להשתמש בסמלי מלכותו וכאשר הוא מאבד אותם… הוא עבד לאורסולה כמו כל השאר.
לבסוף היא מתה- ספינה נתקעת בה. בשיא כוחה. סוף של “דאוס אק מכנה” אלוהים של המכונה. המאבק בין הפאגניזם הנשי למונותאיזם הגברי- ולבסוף המונותואיזם זוכה. את אותו סיפור בתחפושת אחרת יש פשוט ב”האריה המכשפה וארון הבגדים.” הדימויים מטרידים בחיותם.
ארדן.