פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-06-18
“
כמו בכל דבר בעולם, גם בסצנה הרוחנית יש טרנדים. הם לא משתנים בתכיפות כמו האופנה בפריז, אבל הם שם. אחת מהאופנות הישראליות ובכלל היא מערכת היחסים היחודית בין עולם הרוח היהודי לזה הבודהיסטי שהגיע מהודו. אני חי באמונה שבה “”איש באמונתו יחיה”” אבל חוויתי די והותר כפייה בודהיסטית, שהובילה אותי לכתוב את הרשומה הזו. כיצד ההודים החייכנים עם הטיקה והקבלה והאהבה האין סופית הפכו לכופי דת? אענה על זאת בקלות- על ידי החדרה של מושגים קטנים ומשמעותיים (עוד רגע על כמה מהמושגים הללו) ללינגו הרוחני הישראלי. עכשיו זה לא שאני בדיוק מתלהב מיהדות, הקבלה ודומיה, אבל לפחות מדובר בדבר שורשי ומקומי ולא נטע זר, אז זה פחות “”מציק לי בעין”” כמו שנאמר. האם אתם מכירים את המושגים הללו? קרמה, צ`קרות, סמסרה, דהארמה? אם כן, אז הבודהיסטים הגיעו גם אליכם בצורה קלילה בשיחה בבומבמלה. המושגים נשארו אבל מה שעומד אחריהם, גם בהודו עצמה זה דיון ארוך, מתיש, משתנה מקסטה דתית זו או אחרת והכי חשוב: חסר משמעות אמיתית מחוץ לתרבות שממנה זה מגיע.
אני לא בודהיסט, ערכי הבודהיזם (בין אם זה דת במקום אחד, וזרם מחשבה במקום אחר) אינם הולמים אותי. מדוע? כי אני לא חושב שהעולם זה מסדרון גיהנומי שצריך להשתחרר ממנו. לדוגמא: אני דוגל בהדוניזם: כן, המילה הדוניזם מצאה שימוש ציני כאשר בנימין נתניהו, ראש הממשלה שלנו, תואר בה על ידי התקשורת. אבל להדוניזם אין משמעות שלילית לכשעצמה: אני נהנה מתענוגות החיים. אני לא חייב סיגר קובני, או קוקטייל בחמש מאות שקלים כדי לעשות את זה. לשבת במרפסת שלי בשקיעה, להביט על מטע המנגו מול הכינרת… מרק קובה אדומה ליום שישי… אמבט ריחני מענגים אותי. כמו מוסיקה. אני אכן מאמין שהדרך אל האושר רצופה בתענוגות הגוף, ובאמונה זו אני פוסל את המהות הרוחנית של הבודהיזם שגורס כי הדרך אל ההארה דורש ניתוק מתענוגות הגוף, כי החיים בעולם הזה הם סבל. תפיסת הרוחנית שלי אפוא, היא מערבית/מודרנית. אני לא מוצא מדיטציה כפרוזדור לעזיבת העולם העצוב הזה.
בואו ניקח מילה טעונה למשל: קרמה. בואו נביט במושג הנפוץ הזה, שכולם מלבד המנותקים ביותר מכירים: המושג בוויקיפדיה העברית: וכמובן, בוויקיפדיה האנגלית: יש הבדל עצום בין המילים הקצרות והלא מדוייקות בעברית לפירוט מה זה קרמה באנגלית. בכל אחת מן הדתות השונות, בודהיזם, הינדואיזם, סיקהיזם וג`ייניזם יש למושג משמעות שונה. מה המשמעות העברית הנפוצה? יחסי סיבה תוצאה. אם עשינו מעשה שלילי בתפיסה חברתית, תוצאה שלילית תגיע אלינו בכל דרך בעקבות המעשה הזה- אם בגילגול הזה או הבא. זה סך הכל ביטוי מחודש לתפיסת המונותאיזם שקיים בדתות הנצרות, יהדות והאיסלם. אותו מובן של “”אם תהיה ילד רע, אלוהים יראה אותך ויעניש אותך!”” או התוצאה הקרובה ביותר לפי מורכבות תפיסות אלה. מבחינתי אמונה דתית או רוחנית כזאת אינה מקובלת- אם החופש קיים באמת בעולם, לא תהיה ישות או אל שתגביל את זה. הטבע הוא רק טבע. הטבע לא שופט מעשה חיובי או שלילי ובוחר להעניש או לתת פרס. חייל שמת בקרב כדי להגן על ארצו לא מקבל פרס, הוא מת למען ערך עליון עבורו והוא לא יהנה מהפירות של זה. היקום מלא בטרגדיות כאלה- וזה חלק ממה שהופך את החיים פה לעמוקים ומורכבים באמת.
עוד משהו שמפריע לי בתור אדם רוחני: הקונספט של ההארה. “”אם נהיה אנשים טובים ורוחניים מספיק, נזכה להארה ונשתחרר מהסמסרה הזו!”” כאשר הסתובבתי במוזיאון הכט בחיפה, ראיתי תצורה של כלים רומיים עתיקים. הם נראים בדיוק כמו הפיירקס שיש לנו במטבח היום. האנושות לא מתקדמת רוחנית. אנחנו אוכלים, שותים, נושמים… חושבים, אוהבים ושונאים כפי שעשינו אלף אלפי שנים. להביט אחורה בזילזול ולציין שאנשי העבר היו “”ברברים”” ושאנחנו יותר טובים כי יש לנו מקררים ואינטרנט ואנטיביוטיקה זה פשוט בורות לשמה. זה לא רוחני בעליל לזלזל באבות הקדמונים. אנחנו אותם אנשים- ואנחנו המשך ישיר של אותם חצאי קופים שציירו על קיר המערה. הרצון להארה מגיע מתוך מחשבה ש””צריך להיות משהו נוסף בעולם הזה!”” ובכן, יש הרבה דברים בעולם הזה מבחינה רוחנית והם זמינים לכולם. עולם הרוח והאסטרל זמין לכולם. הטלה אסטרלית ויכולת לדבר עם ישויות (כולל עם בודהא בעצמו אם נבחר בכך) זמין לכל יצור אנושי. הללו דורשים הקשבה, לימוד ומשמעת עצמית אבל לכולנו יש את הקשר הזה.
אז להבא אם נדבר בפסטיבלים, אשמח אם לא תציינו בפני מושגים שאינכם מבינים, מתרבויות שאליהן אתם לא שייכים ולא מוכנים לעשות קפיצת מחוייבות העמוקה ללמוד. אשמח אם לא תזעזעו אם כל מעשה שלי פוגע בתפיסת הקרמה שלכם, ולא תדברו איתי על צמחונות. תפיסת העולם הרוחנית שלי שלמה ומלאה בדברים מערביים. הרוחניות המערבית לא מתה. היא לא זקוקה לריענון אקזוטי מן המזרח. האקזוטיפיקציה מרחיקה מן המשמעות, ולא מאפשרת לאדם לחוות את המשמעות האמיתית (והפוליטית) של הדברים הנלמדים. הבודהיזם הביא עימו לא רק את המינוחים התרבותיים שלו אלא גם דברים נוספים מהודו. האם אתם שורפים קטורת כמנחה או כ””משהו שעושה אווירה וריח טוב””?
בברכות,
ארדן.
“