טיפ טיהור מהיר ופשוט

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-11-09

כשאין מרווה או דברים אחרים, נר לבן ופשוט יכול לשמש כמטהר. יש להעבירו מעל הראש ולבקש מן הרוחות הרוצות בטובתנו שיטהרו אותנו מאנרגיה שלילית, ואז לגלגל אותו מהגוף והלאה שלוש פעמים (לסמל גירוש). לאחר מכן, יש להעביר את הנר מעל הראש ועל הגוף כחמש פעמים עד שהנר מרגיש “”כבד”” מאנרגיה לא רצויה. אני מהסס להשתמש במונח אנרגיה שלילית מכיוון שאין באמת דבר כזה, יש רק אנרגיה שאינה במקומה- ושיש להחזיר אותה במקומה. אנרגיה של סורגי כלא יעילה מאוד להגן עלינו מפני אנשים מסוכנים אבל לא בדרך הרוחנית שלנו. יש להדליק את הנר, אבל להימנע מלמרוח אותו בשמנים או בצמחי מרפא מטהרים- כי בעצם הנר “”ניזון”” מהאנרגיה השלילית שלנו. זהו תרגיל “”Hoodoo”” מספר חדש ונפלא שאני קורא.

שרשרת מחשבות IV

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-09-14

כשערכתי חיזוי עבור עצמי, המתנות של ימיה היו סגורות. מה שמסמל את ימיה בעצמות אותן אני משליך היא צדפה עם קשוות גליליים. ימיה היא האימא הגדולה של העולם, הימים הם מי השפיר שלה, ושביל החלב הוא בעצם חלב השדיים שלה. המתנות שלה תמיד היו פתוחות עבורי. אני סך הכל יצור טבעי שפועל לפי מה שהטבע דורש ממנו, מרבית הכוחות הטבעיים לטובתי. אבל המתנות שלה היו סגורות. שוב ושוב הן היו סגורות. לא משנה כמה השלכתי את העצמות. כשימיה כועסת אני מודאג. לא מדובר בכוח זוטר שאיבד את שלוותו. זו הלידה והבריאה. השער השמימי דרכו החיים מגיעים לכאן. הייתי חייב להתייעץ. לא הבנתי מדוע.  בשיעור עם תלמידי המתנות היו סגורות גם לו, וגם לאחרים. מיד פניתי למורה שלי. הלכנו לים התיכון, הגלים רחשו וכירסמו בסלע, והיה כמו רעש כזה- לא ברור, זמזום עצבני בגלים. השלכנו את הפירות והירקות

אג`ה שלוגה וחמדנות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-08-30

לפני הרבה מאוד שנים, אובטלה היה שליט שתי ערים. אינג`ה אוקו ואירנג`ה אילה. כל יום הוא היה הולך בתהלוכה בין שתי הערים- כדי לנהל אותן. בפמליה שלו ליוו אותו חברים רבים, והוא קיבל את האזהרה מן האורקל של איפה שאסור לו לעצור ואפילו לרגע בדרך בין עיר אחת לאחרת. יום אחד ליוו את אובטלה שני ילדים של אולוקון, והם צחקו וסיפרו בדיחות בדרך. לפתע, הם ראו בצד הדרך את אחיינם, ילדה של אג`ה שלוגה. הם שאלו אותו מה קרה לאימו. אג`ה? הוא האחיין אמר שהיא מתה. אובטלה האט את הקצב אבל התריע שאל עליהם לעצור בדרך. זוג האחים המשיך מעט עם אובטלה. אבל לאחר כברת דרך קצרה החליטו לעצור להשתין. אובטלה הנהן ואפשר להם לעזוב את השיירה. הם באו לבית של אג`ה שלוגה על אם הדרך. אג`ה היתה מכוסה תכריכים ושיערה היה קלוע כולו צדפי פי כושי (אלו שימשו כמטבע רב עוצמה בממלכת היורבה) האחים גזרו מספר שיערות ושמו אותם בכף אחיינם, כדי שילך לקנות אוכל. האחים ישבו וזממו כיצד הם יהרגו את האחיין שלהם כדי לרשת את כל ממון אחותם המתה. אבל לאחיינם הצעיר היה רעיון משלו: הוא יקנה רעל חריף, ויכניס למזונם כך שלא תהיה לו תחרות על הכסף. הוא בישל את המזון המורעל והביא אותו לאחים. האחים היכו אותו למוות על שאיחר להביא את המזון- ואז הם ישבו ואכלו אותו, חלו ומתו בעצמם. למחרת, אובטלה חזר ובדרכו מצא את גופותיהם של שלושת קרוביו. הוא נגע בהם במטהו ואמר להם ברכת שלום. הוא הבין שהם שברו טאבו, ולא היה מופתע לראות אותם מתים. הוא הביט עליהם בחמלה ואמר שזה הגורל של כל אלו שמחפשים כסף בחמדנות. הם לא יחיו זמן רב. קללה זו רובצת עליהם עד שהם ילמדו סבלנות בחיפוש לאחר ממון.


הערות:

לאחרונה ערכתי אבו לאושון ולאג`ה שלוגה. הסיפור הזה תורגם כדי לתת לאג`ה שלוגה מקום בידע העברי- כי באמת אין עליו מספיק ידע. אג`ה שלוגה היא-הוא אנדרוגני/ת בחלק מהסיפורים הוא זכר, בחלק נקבה. הוא מסומל על המזבח על ידי צדפת פי כושי גדולה, שלמרות שלא שימשה ככסף, מסמלת ברכה ממנו. בפיה שמים מטבעות, מכל מיני מדינות. יש למקם את הצדף על המזבח לצד אושון. הסיפור הזה גם מזכיר לי את השחיתות המאוד רלוונטית שמתרחשת כרגע בחברה שלנו. הכסף לא כל-כך חשוב ושכחנו זאת.

ארדן,

של הגן.

*בתמונה: מזבחה של שלאויה, מורתי.

על ארדן וחגי ישראל

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-08-29

כמו כל הפגאנים, תחילת הדרך שלי כללה מרד. מרד בחגי ישראל, במשמעות שלהם (“”מה זה הגביע של אליהו הנביא על השולחן שלי?! הוא רצח מאות אנשים!””) ובמסורת היהודית. אבל, כשהשנים חלפו להן, מצאתי את עצמי במקום שמבין לאט לאט שהיהדות לא חידשה דבר, ושכל החגים שלה פגאנים. אז עברתי משלב ההחרמה, לשלב המעצבן שבו אני מסביר שביום כיפור, כוהני תחות במצרים עברו טהרה וצום, ואוזני המן הן בעצם עוגות פסטיבל לאלה עשתרת ועוצבו בצורת איבר מינה של האלה. זה היה שלב ב`- שהיה חביב עלי מאוד- לראות את האנשים מהופנטים מההסברים ששופכים אור חדש (מה חדש?! עתיק!) על הקלישאות החגיגיות שהם בחרו בהן. אבל כשאני מתחיל לגרד את גיל שלושים- וכן, ב-2014 הבלוג הזה חוגג לו עשור, חגים כאלה ואחרים כבר הפכו פחות חשובים. יותר חשובה לי חוויית המשפחה. אז כן, כל יום בשנה אני נותן מנחות לאלים ואני גם חוגג חגי מכשפות ספציפיים ועוד, אני גם השנה קיבלתי מקום מכובד מאוד בטקס הראשי של פסטיבל מאבון- אבל מבחינתי זה כבר הכל אדמתי, שורשי, אמיתי. המילים והאישים התנכיים לא חשובים- ואני כבר לא פעם הפגזתי עם שרימפס ביין לבן לילדים בחג יהודי זה או אחר (לאף אחד לא איכפת- הרי מדובר במורשת ולא בדת אצלנו)- אבל עתה, הגיע הזמן לפרגן בענק לאלו שמחדשים ומעניקים שמלה חדשה לקיטש החגיגי והתרבותי. אני מדבר כמובן על: אריאלה וחיה`לה פותחות שולחן.

את אריאלה הכרתי בצורה הזויה: אני קראתי את הבלוג שלה בשקיקה יום אחד, סתם כשחיפשתי מתכון לפאי רועים. הבלוג היה מלא בסיפורים מן החיים של ישראל הישנה. עכשיו אני בדרך לא כזה ציוני בעצמי אבל ברור היה לגמרי שהבלוג נכתב על ידי מורדת שעוד זכתה לראות בקולנוע את מופע האימים של רוקי ואני מודה, התאהבתי. בצורה הזוייה משהו, כאילו היא חשה את אהבתי על גלי האתר, אריאלה התחילה להגיב לי בבלוג. עכשיו, בתקופה ההיא כשתפוז עדיין תמך בתרבות שוליים והיה סובלני, הבלוג שלי היה אחד מ-37 שקודמו כמעט באופן אוטומטי. אריאלה הצטרפה למועדון הזה כמעט מיד עם פתיחת הבלוג שלה. צרפתי אותה לפייסבוק שעוד היה צעיר, שם היא עשתה את ה””טעות”” של לפרסם את המספר שלה. באותה תקופה הייתי בשנה המבאסת הראשונה של תואר ראשון והרמתי טלפון. זהו. התחברנו מיד. עם הזמן, הפכתי לקרוב משפחה אהוב ומפונק במיוחד- ואריאלה עדיין לא יודעת כמה באמת היא עזרה לעצב אותי כמכשפה. עכשיו ואני אומר את זה ברצינות: לאריאלה יש כוח מאגי אדיר. היא מכניסה את עצמה למאכלים שלה, ואין שפית מוכשרת ממנה בארץ, וספק אם בעולם. כאשר אני מגיע לביתה לביקור, השאריות משישי במקרר מענגות אותי כאילו אני יושב במסעדת השף הפלצנית ביותר. אין ספק שזמנים קשים (קראו את בלוגה!) חישלו אותה, זיקקו אותה כמו פלדה יפנית משובחת.

אז מה יש לחוברת שלה לתרום? ובכן, אני מודה שאיני מכיר את חיה`לה. אבל היא משלימה בצורה קסומה את אריאלה. אריאלה מבשלת כמו לוחמת. שורפת מגבות, חותכת עם סכינים מפחידים ומשליכה חופני תבלינים לסיר שעומד לשפוך עליכם לבה. זה כמעט פלאי שמזה יוצא משהו כה נפלא, מעודן וריחני. אבל חיה`לה מביאה איתה עידון, רכות ונשיות שמעניקים אופי רך ואימהי לבישולים המאגיים של אריאלה. מכל מתכון בחוברת הזו, עולה הניחוח של שתיהן- וזו הסיבה שברגע שהחוברת יצאה לאור, רכשתי אותה. היא כרגע יצאה מהמעטפה, ואני כבר אימצתי תוך כדי רפרוף שלושה מאכלים שאני הולך להכין למשפחה שלי לחג. לא בגלל שזה חג, לא בגלל שאלו מתכונים מדהימים (והם מדהימים- ארי שלי סוף סוף שחררה לאור את סלט המריבה הקלאסי שלה שחמדתי) אלא בגלל שכל המשפחה שלי תהיה כאן, ואין דבר יותר טוב מזה שאני יכול להעניק.


ארדן,

של הגן.

מנחות ללגבה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-08-18

לגבה, או אשו, או אלגואה (ועוד שמות רבים נוספים) הוא כוח טבע של פתיחת שערים וצמתים. כבר שהייתי ילד הכרתי אותו, אבל לא ידעתי מה -הוא. לדעתי עוד בבלוג הזה תיעדתי אותו, חלומות של להיות מוקרב לפה בוער של אליל אבן כשאנשים אחרים, חזקים ממני משליכים אותי פנימה. ברחתי ממנו והוא אמר שאני אחזור… ואני חזרתי. אשו התעלולן. נאמר עליו “”הוא משליך אבן מחר והורג ציפור אתמול.”” הכוח שלו על הזמן והחלל, שהוא מראש אשליה אנושית, הם עצומים. ואכן, גם מכשפים שאינם ממסורת הוודון, הסנטריה והפאלו מיומבה קוראים לאדון המכשפים הזה. כבר התרגלתי לכך, שלא יהיה לי אגו-טריפ בשום טקס. הוא דואג להראות שהוא נוכח על ידי עשיית מעשה שובבות כלשהו- למשל, להפיל את הגחל שמיועד למחתת הקטורת, בעודו בוער, על כף הרגל שלי. אל דאגה! זה לא כואב, זה עוקץ קצת- להראות שהוא שם, ואז הוא ממשיך לפתוח את השערים ולהבטיח שהמנחות וההשבעות שלי תגענה ליעדן.

המנחה הראשונה שלי לאשו, הייתה קטורת שלושת המלכים- על שמם של שלושת המאגים שהם כוכבי חגורת אוריון. המספר שלו הוא שלוש: לייצג אשכים ואיבר מין זכרי. הצבעים שלו הם אדום ושחור- האדום מסמל את הקיום הפיסי והשחור את הרוחני- והמעבר הפשוט שלו בינהם. קטורת זו נהדרת להצלחה ומציאת עבודה והמתכון שלה הוא הפשוט של הפשוטים: מור, לבונה וקינמון. מאז כבר השתמשתי בקטורות מורכבות יותר. אשו מקבל מנחות של טבק ואלכוהול עם אחוז גבוה. הוא אוהב שמשרים פלפלים חריפים מיובשים בבקבוק רום למשל, ומגישים לו בכוסיות (בסכומים של שלוש) אבל כשיש בקשה גדולה יותר או שסתם רוצים לכבד אותו, יש להכין לו שלושה רגלי עוף (עדיף תרנגול, אבל תרנגולת תספק בעידן הזה שבו איננו שוחטים בעצמנו): המתכון שלי לעוף אשו: קטשופ, דבש, ומעט רוטב סויה. אני אוהב לערבב את התערובת הזאת עם אבקת מרק עוף אורגנית איכותית, שום גבישי ותערובת קייג`ן. אני אופה את זה בטורבו על 200 מעלות. עד שמשחים, הופך ושם את זה במקומות של בין לבין. בין ביניינים, בצמתי דרכים ועוד. בעלי חיים כמו כלבים וחתולים (במיוחד בצבעים שחורים, לבנים או אדומים) יאכלו את המנות הללו והמנחה תושלם. אשו אוהב גם פירות, ממתקים וקפה עם תשע כפיות סוכר. את המנחות הללו, אפשר לתת גם לילדים (לא אלו שאתם ילדתם- אלא של אחרים וזה ייחשב לאותו הדבר).

סיפור מעניין, אחרי ששלאויה תיארה בפני את אהבתו של אשו לחולדות כמנחה, אמרתי בפניה שלעולם לא אתן לו מנחה של חולדות. אשו הוכיח אותי אחרת והותיר עכבר עסיסי על פתח ביתי למחרת (אני יודע שיש הבדל בין חולדות ועכברים) שנאלצתי לשרוף בשדה ליד ביתי. לאחר השריפה חשבתי שהייתי חופשי מזה. באותו ערב יצאתי להליכה וחולדה מתה הופיעה מולי. הבטתי לשמיים והחלטתי שאני לא עושה את זה. הסתובבתי ונתקלתי בגזם עץ ששרט אותי. כן, שלוש שריטות הופיעו על זרועי.

ארדן

של הגן…