פורסם להראשונה בבלוג בתפוז:2004-10-23
לפני הרבה הרבה שנים…. בלי מלודרמה יותר מידי, עבדתי על שיקוי אהבה.
ואז השיקוי נתקע. ההרמוניה הייתה נהרסת בגלל שמרכיב שאמור לקשר את כל האחרים היה חסר. לא משנה מה היה הולך לקדירה זה היה נגמר כמו תה צמחים מושקע ולא שיקוי אהבה.
זה לא שלא ידעתי לרקוח שיקויי אהבה, וזה לא שלא רשמתי דברים כמו שעשיתי פעם אלא שפשוט הייתה זו התנסות, שלא עבדה יותר מידי טוב. ואז סביבי הייתה רוח חזקה אך שקטה. וניחוח של היביסקוס וריח של אוקיינוס פראי וטרופי, ואז קול עמוק ועשיר שהתאים לאווירה הזו אמר: “פלפלת אדומה. תנסה לשים פלפלת אדומה חריפה.” וזה עבד. השיקוי הולחם אנרגטית ביחד והשיקוי היה חזק יותר ממה שאי פעם רקחתי. מידי פעם הישות המיסתורית הופיעה ונעלמה כשהטלתי מקסמי אהבה.
ואז כמובן שאלתי את הקטה מי זאת (ע”ע רשומה קודמת) התשובה הייתה ארזולי. דבר שהפתיע אותי למדי. ארזולי היא לואה (Loa -רוח אלוהית) מדת הוודו ההיאיטית. מסתבר שהלחשים שלי מזכירים את לחשי האהבה הוודאניים ולכן היא שומרת ומברכת אותם. אבל אפילו לארזולי ולכוחה יש גבול. ולאחרונה בדקתי אותו. אז הנה מצטרפת לפנתאון שלי גם ארזולי.
ולכל חסידי הכישוף “הלבן” שלא קיים כי מאגיה היא כלי, וככלי היא נייטרלית מלבד הגחמות של המשתמש: אני לא משתמש בדם המחזור בשיקויים שלי בניגוד לשחור הארץ ישראלי כלכך.
ארזולי דאגה לזה כבר.
ארדן.