פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-05-25

אתה מתלונן שהבלוג שלך הוא כולו עליך. הימים שבהם הבאת בו תובנות רוחניות לאחרים פגו ומתו. עתה שאין עדת מעריצות מטורפת שבאה לקרוא כל רשומה של תכול העין, יש בבלוג שלך איזה טעם נפגם הלא כן?

אתה הפכת לבלתי נסבל. אתה יודע?

במקום להביא השראה לאנשים ולחפש ולחקור את הדרך שלך,

במקום לשנות את המציאות כדי שתשרת אותך, אתה בעצמך התמסרת למציאות. הפכת ליציב ולא משתנה כמו נציב מלח בשממה החיצונית של העולמות.

אולי המציאות באמת אשמה, אולי אין לך את ההשראה המתאימה לשנות אותה. אפילו זאת שאהבה אותך וויתרה. האהוב שלה מת. מה שנותר זה קליפה שנראית כזזה, בגלל שהחרקים אוכלים אותה מבפנים.

הפליאה הראשונית של לחש שעובד. התחושה של המציאות שנפרדת מהיצירה שלך, נגיעה באבן שכוחה מפעם בתוכך…

איבדת את זה. שכחת מה זה להתפלא.

שכחת מה זה למצוא את הפליאה במים, ולהרגיש את הניצוצות של הסילאפיות באוויר…

התמסרת לשיגרה, ודחית את הטבע.

זה קל נכון? טעות. אולי דחית את הטבע אבל הטבע לא דחה אותך. ענף של כוח פוגם בביצת החיים המשעממת שלך ומעורר משהו בקירבתך. בך הזרעים לכל שתרצה- אתה האדמה. בחר מה יגדל בך ויעשה אותך שלם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

יש לי הרבה ספרים. קניתי המון מהמשכורת הראשונה שלי. זה כמו טקס בעצם, הכסף הראשון שאי פעם הרווחתי הלך לספרים של מאגיה וכישוף. קניתי גם את`מה חדש. הישן שלי כבר לא עובד איתי וכבד מאנרגיה. ופמוטי נחשים. הם הטוטם שלי. הם ישבו לצד פסל הקטה וינוחו. פעם העיסוק שלי במאגיה הספיק. כל התשוקה לנושא כילתה אותי באישה החמה. כיום אני גם שמח להיות נאהב

אבל היחסים עם החבר מורכבים (מידי?)

העתיד יבוא לספר את האמת.

ארדן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-05-21

אחרי חשיבה ארוכה, וזמן שבו לא טיפלתי באנשים, הגעתי למסקנה שהגיע הזמן שאתחיל בכך שנית.

שמי ארדן, אני מעניק ייעוץ רוחני ושירותים מאגיים שונים. אני גר באיזור הצפון, ואם יש לכם רצון לקבוע פגישת טיפולית ניתן לקבוע איתי במסרים אישיים או באיי מייל hearden@gmail.com כמובן שחשאיות מובטחת.

חיים קסומים.

ארדן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-05-02

על מיקדש שינטו ביפן, היה חרוט שיר ארוך שכותרתו “אובדן”. אבל האמן הסיר אותו בקפידה, חצב את המילים החוצה מן הבזלת הקרה.

מתחת כתב: “אינך יכול לקרוא אובדן. אתה יכול רק להרגיש אותו.”

כשלג הנח על פסגות ההרים-

מצא שלווה.

ארדן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-04-28

הביטו בידי:
זרעי כוכבים.
הקשיבו-
כיצד הם יבשים ורוחשים.
לפתע, על קרקע קיץ-
יפלו,
יתפזרו,
ישברו-
ראו אורם הכסוף צורב
בחום ליל הערב.
 
מתחת כנפיים לא שלי
אשא אותם. כנפי עורב,
כנפי עקעק, כנפי שכינה...
 
כנפי אלה נשכחה- נרקבה.
ההיו אלו כרובים שנופצו?
או שמא בגידה בחדש?
 
האם מלכת לילה נשכחה?
האם איש מקש?
התבואה נאספה חבילות, חבילות...
בדם נשטפו השדות.
 
דם השקה את זרעי הכוכב,
ביחד יתערבבו ארגמן כסף וזהב-
כל וכול חוזר לאדמה,
ובקרוב,
כן, בקרוב, תתנפץ גם הדממה.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-04-16

אני זוכר שכתבתי בעבר שנורא רציתי ללכת לבומבמלה- ונורא הצטערתי שלא הצלחתי. מה נשתנה? העובדה שיש לי כיום חיים. בעבר רציתי ללכת כי שי רצה ללכת, ואנבל איתו- אבל כיום שאני קורא את הרשומה של שי על בומבמלה אני: פייר? פשוט מאוכזבת.

מקום מטונף של פריקים עם אוהלי גאווה וסדנאות יצירה בסיסיות של מיסטיקה בגרוש וחצי.

אז בשביל המיסטיקה? לא שווה לי ללכת.

בשביל המוסיקה? בבקשה. אני לא סובל מוסיקה ישראלית.

בשביל החבר`ה? אולי, אבל אני יכול לפגוש אותם במקום אחר ובזמן אחר.

בשביל החוויה? אני מעדיף חוויה במסעדה למשל. או חווית חנות-ספרים-יד-שניה-שאפשר-לנבור-בה-שעות.

אולי בשביל הקניות של כל מיני מוצרים מיסטיים או דברים מצמר אלפקה. אבל זהו, גם שם זה יקר יותר ולא שווה לי להוציא 300 שקל כרטיס כניסה עבור מוצרים מיוקרים.

ואולי אני צריך ללכת בשביל לגעת בטבע בצורה יותר אינטימית? בשביל זה יש לי גן ושדות פורחים ליד הבית. מדבר זה איכסה.

אולי אנשים יכולים לבוא ולומר לי באמת שמצבי גרוע, ושכמכשפה אני צריך לכבד יותר את הטבע, אבל אירועים כה זולים והמוניים הם באמת לא מעינייני

זה מזכיר לי במעט את הרשומה שקראתי היום, שחילקה בשתי משפטים את המאגיה “לטובה ורעה.” אני אפילו לא רוצה להתחיל להסביר למה זה בולשיט ולמה אי אפשר לעשות מכלי דבר טוב או רע.

ארדן.