בומבמלה.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-04-16

אני זוכר שכתבתי בעבר שנורא רציתי ללכת לבומבמלה- ונורא הצטערתי שלא הצלחתי. מה נשתנה? העובדה שיש לי כיום חיים. בעבר רציתי ללכת כי שי רצה ללכת, ואנבל איתו- אבל כיום שאני קורא את הרשומה של שי על בומבמלה אני: פייר? פשוט מאוכזבת.

מקום מטונף של פריקים עם אוהלי גאווה וסדנאות יצירה בסיסיות של מיסטיקה בגרוש וחצי.

אז בשביל המיסטיקה? לא שווה לי ללכת.

בשביל המוסיקה? בבקשה. אני לא סובל מוסיקה ישראלית.

בשביל החבר`ה? אולי, אבל אני יכול לפגוש אותם במקום אחר ובזמן אחר.

בשביל החוויה? אני מעדיף חוויה במסעדה למשל. או חווית חנות-ספרים-יד-שניה-שאפשר-לנבור-בה-שעות.

אולי בשביל הקניות של כל מיני מוצרים מיסטיים או דברים מצמר אלפקה. אבל זהו, גם שם זה יקר יותר ולא שווה לי להוציא 300 שקל כרטיס כניסה עבור מוצרים מיוקרים.

ואולי אני צריך ללכת בשביל לגעת בטבע בצורה יותר אינטימית? בשביל זה יש לי גן ושדות פורחים ליד הבית. מדבר זה איכסה.

אולי אנשים יכולים לבוא ולומר לי באמת שמצבי גרוע, ושכמכשפה אני צריך לכבד יותר את הטבע, אבל אירועים כה זולים והמוניים הם באמת לא מעינייני

זה מזכיר לי במעט את הרשומה שקראתי היום, שחילקה בשתי משפטים את המאגיה “לטובה ורעה.” אני אפילו לא רוצה להתחיל להסביר למה זה בולשיט ולמה אי אפשר לעשות מכלי דבר טוב או רע.

ארדן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.