Category Archives: תפוז

ציטוט

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-08-20

מאז ותמיד היה זה תפקידם של המיתולוגיה והטקס לספק את הסמלים הנושאים את הרוח האנושית קדימה, כפעולה נגדית לפנטזיות הקבועות האחרות, הנוטות לכבול אותה לעבר. למעשה, אין זה מן הנמנע, כי שכיחותה הגבוהה מאוד של הניורוטיות בקרבנו נובעת מירידת גדולתו של הסיוע הרוחני היעיל הזה בינינו. אנו נותרים בדימויי ינקותינו שלא סולקו, ולפיכך לא מוכנים למעברים ההכרחיים של בגרותנו.

 

                                                                             J.Campbell                

העמקה בכישוף, טקס, תמונות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-08-16

 

כשהתחלתי ללמוד כישוף, נחשפתי לספרים שונים במהלך דרכי. חלקם היו זבל מוחלט, חלקם היו כמעט בלתי קריאים ובאופן כללי לא מובנים, וחלקם היו בדיוק מה שהייתי צריך. אני טיפוס ספרותי וזה עומד לזכותי ובעוכרי- אבל מבחינת ידע כידע, יש לי לא מעט. את המיסתורין של המאגיה שהיה לטבע להציע עבורי אני מאמין שחוויתי. הרעב שלי לטכניקות חדשות, ספרות מתקדמת של מאגיה וכדומה יצר לי אכזבה לא קטנה. מסתבר שספרי הכישוף הטובים שאיתם התחלתי הכילו את הטכניקות המתקדמות- ומעט הספרים המתקדמים שיש בשוק באמת מתעסקים במשהו חדש שעדיין לא חוויתי. אבל מסתבר שזה שם- ספר בסיסי חלק שלישי- שינויי צורה, גלמור, יצירת ישויות. הכל בבסיס.
 
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
 
אבל זה לא משנה- השירות לאנשים לא נעשה קל יותר. כל אחד מגיב למאגיה קצת אחרת, וגיליתי שמילים הן המאגיות ביותר. מילים מסבירות, מילים חזקות- ולכן קשה לי להתמודד עם דממה. אני הכי התקשתי עם הכוח הזה של המאגוס, השתיקה- עכשיו אני גורר את עצמותי, מתיישב על כרית משי בישיבה בורמזית היעילה לאלו שיש להם בעיית גמישות ואני יכולים לשבת לוטוס או ישיבה מזרחית. לעיתים מתרגל גם תנועה, את כל הספורט שהייתי גרוע בו בבית הספר (ואפילו עתה איני מתמחה בדבר) אני מנסה לתרגל, להגמיש, לכופף לזוז- והכל בדממה שעד לאחרונה לא הבנתי.
 
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
 
והאוגררי מדברים (אוגררי זה חיזוי בדברים שנמצאו בטבע) יהלומים מזוייפים, נחשי צפע שהחתולים שלי הרגו, נוצות של עורבים ועורבנים- סכנות שבאות וחולפות והצליל של הפלך, הגורל, גולות בצבע זהב ושחור- והרוח מדברת, קוראת בשמי. הוודאנים מדברים על זה, שככל שהטבע מדבר יותר, יותר צרות ובעיות באות לתקוף אותנו. אני לא בטוח שזה זה- אני מקבל סמלים של שמחה וצער מעורבים. אבל האם זה לא החיים שלנו, שמחה וצער? ואולי זה חניכה- או צורך בטקס חניכה אחרי כל השנים האלו לבד שבהם הקדשתי את עצמי לאמנות המאגית.
 
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
 
האנרגיה הכאוטית משתוללת- אנשים מרגישים כמו גולים, ואריס עומדת בין חברים ואין הקשבה או יכולת הכלה. אין לי מושג למה זה קורה עכשיו, אני לוקח איתי את הסיג`יל של מארס כדי לבטל את ההשפעות הללו. כרגע אני נמשך לסוג של מאגיה ישנה- לא כזאת של עירום ופרחים שנולדה מחדש בשנות השישים, אלא מאגיה עכבישית יותר, עתיקה יותר. מאגיה של כפרים גרמניים ישנים מלפני מאוד שנים- מאגיה של חורפים שלא נגמרו, פעיית גדיים שמופסקת בגלל ברק המפלח. מאגיה של קדירות, ושל דברים מתים- כמו התמונות של הטקס שמשולבות כאן: מאגיה לנתק אהבה ישנה, כדי שחדשה תחזור לפרוח בליבה של נערה צעירה שפנתה אלי. עבודת התנדבות מתוך כהונה בלבד. דברים מתים מסביב לקלחת שבה בוער גחל, ועליו קטורה יקרה ונדירה שמפסיקה את האהבה הזאת- שמייבשת את המיצים שלה ומבעירה עור ובשר של רגש.
 
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הבובות עשויות מאפר של תמונה זוגית, שורש וולריאן, חרדל שחור, וממכתב אהבה שרוף מעורב עם קמח ומים- והפך לבובות אפויות- הן נקשרו יחד כשבליבותיהן אטד, והן קשורות בסרט משי שחור וחוט צמר שחור אדום- כבלי משי שהפכו לזפת ופלדה רותחת. עתה מתים. המילים ושאר הפעולות הן סודיות ופרטיות ובין כה וכה לא יעזרו לאחר מלבדי והאדם עבורו הטקס נוצר. אם כך, אפוא, אוותר על תיאור.

אחרי הטקס, הקדירה הייתה מטונפת וראיתי זאת ממש מטלה לנקות ולקרצף אותה. מלח לימון ומסיר שומנים לא הקלו על המשימה וחשתי כאילו ניקוי הקדירה הוא הניקוי של העצמי שלי. שלוש שעות כמעט קרצפתי (עם הפסקות) תוך כדי שהשיחות בפלאפון ובטלפון פשוט לא הפסיקו לרגע. במרכז הקדירה היה לא פחות מסוג של ירוקת שאני חושד שהייתה אצות- או טחב. חלק מהמרכז של הקדירה פשוט נחרך בגלל הגחל של הקטורת, וסירב לרדת. וויתרתי לבסוף. אי אפשר הכל בבת אחת ולגרום לקדירה להבריק זה בין כה וכה הישג לא קטן. הכתם הזעיר נשאר, כמעט בלתי נראה על תחתית הקדירה.

זה מצחיק, אבל אני חושב שעכשיו בזמן שאני ב”חופשה” (חופש לעשות כשבע עבודות אקדמאיות) אני קורא ולומד יותר ממה שאני בלימודים עצמם- אם כי הלימודים האקדמאים שלי חופפים משהו ללימודי המאגיים. לדוגמא, מאמר שלמדתי “טראנס וטראנספורמציה” כחלק מקורס פרקטי על שימוש במסיכות בתיאטרון ובפולחן. ואולי עכשיו אני פשוט יותר “סופג” בגלל שאין לי שעות של ספיגה באוניברסיטה פרופר. בכל מקרה, אני קראתי ספר שנקרא Deepning Witchcraft של Gray Cat שהיא כוהנת גדולה בארצות הברית. הספר נקנה ויודע לרתק אותי מהבחינה המאגית (ראו את אכזבתי מחוסר חומר מתקדם בתחילת הרשומה) אבל קראתי אותו בשביל משהו אחר, משהו רוחני יותר. אני חושב שאני יכול לומר בבירור שאחרי שלב מסויים, מכשפות ומכשפים קוראים ספרים רק כדי לראות אם יש משהו חדש בנושא שלהם. כן, גם ספרי 101, בהם לעיתים יש מציאות- כי מי יודע, אולי איזה גראנד מסטר בטעות מדליף אם הוא עשה את הטקס שלו עם המסננת והאפונים, ואנחנו שזה הקהל הצמא להשראה בצורה כמעט חסרת חן מקפלים את המידע יפה לתוך התודעה המאומנת שלנו וממשיכים הלאה עם כל העושר התרבותי שזה מכיל.

הספר הזה נתן לי משהו קצת אחר. הגדרה לכבוד אחד יכול לומר. כבוד הוא הידיעה איך להתנהג בצורה נכונה במצבים מסויימים. אני מקבל את ההנחה הזאת. סוף סוף מישהו שעלה על השאלה הנכונה “מה זה כבוד?” ועד מצא תשובה נכונה לזה. בהקשר הזה, כן, אני מלא כבוד, אני זורם כמו תה מקומקום בצורה דקיקה אך מלודית לתוך ספל א-צורני שנעשה במיטב מסורת התה היפנית.

פשוט אני יודע להשתמש במצב לטובתי. הספר מומלץ אגב, לכוהנים הגדולים של הקהילה. אולי אחרוג ממנהגי ואשאיל אותו לרינה…

ארדן של הגן.

נ.ב הטקסט הבא?

A History of Witchcraft Jeffry B. Russell

ואז מתחשק לי משהו שחר זהבניק. או בארדוני. נראה.

העיקר לא הלנה בבלצקי. איכס.

 

אתמול בערב

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-08-02

אני הולך בהליכה היומית שלי במסלול מעגלי. ואני חש אוויר קר עוטף אותי- זה לא הקור המנחם ששובר את פעימת הדם של הקיץ, אלא משהו אחר מקפיא, מנתץ. על הריצפה מולי מונחת נוצה שחורה שבקצה שלה לבן. עבור אלו שקוראים את השמיים והאדמה- שעוסקים בחיזוי- הדבר אומר דבר אחד: סכנה שחלפה. אני מרים את הנוצה. היא שקופה, כמעט אתרית- ומתפוררת מתוך חזיוני. הסכנה עבורי הייתה קטנה הפעם, אבל זה מצביע על סיכונים בעתיד. אני מסיים את המסלול וחוזר הבייתה- אני תמיד נמנע לשמוע חדשות או כל מיני דברים שכאלו, הרי זה כבר לא דיווח אובייקטיבי אלא סתם דעתנות חסרת תוכלת- הרי פתרונות פשוטים לא ייתכנו לבעיות מורכבות…
 
אני יושב על יד המחשב, ופותח את האינטרנט.
 

תרגול

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-07-17

 

תמיד יש כמה דיונים, שהם אין סופיים על נושאים מסויימים של מאגיה. אחד הדיונים הללו הוא דיון המוסר שכמו אבן שמתגלגלת מראש הגבעה ואינה יכולה לעצור בגלל רצונה שלה. תמיד מדברים על מה נכון או לא נכון לעשות וכדומה. ככול שאני מתקדם הדעות שלי מתעדנות וגם לעיתים משתנות ואחד הדיונים שכל הזמן אבל כל הזמן, עולים לאחרונה אצלי זה ההבדל בין שאמניזם לבין witchcraft
שאמאן אחד מציין את התלות ברוחות, שאמאן אחר מציין כי אופי הטיפול שונה- השאמאן נותן למטופל מה שהוא צריך והמכשפות נותנות מה שהוא רוצה. אבל אני רואה דברים מקשרים: מחד, אני עצמי נתתי לאחרים מה שהם צריכים והתעלמתי מהמשאלות שלהם פעמים רבות- וזה כולל את היום שבו ממש ציוותי על מטופלת להיפטר מבן זוג שגורר אותה לאבדון.
 
ואולי יש אשליה בזה שפעולות שאמניות רכות ופעולות מאגיות נוקשות- אפילו שמעתי מפי שאמנים שמאגיה כופה על הטבע בזמן ששאמניזם זורם איתו- אמנות תפלות, כולן. מילים ומושגים שנועדו ליצור הבדל בין “אנחנו” ו”הם”- שכמובן אנחנו טובים והם פחות טובים. בכל מקרה הרושם שלי מהשאמניזם המודרני שעובר אינדוקטרינציה בישראל זה אוסף של רעיונות ניאו-פאגניים עם תיבול של פילוסופיה ומיתולוגיה אינדיאנית אמריקאית חבל שזבל של העידן החדש, רדידות וחוסר רצינות אפפו את הדבר הזה עד שהעבר נשכח- עד שהדגש על היסטוריה ומקורות טהורים ונכונים לא נותרה. אני יודע את זה כי מחפשים רבים של המאגיה עברו באותם השערים ממש: סופרים מאיכות נמוכה, סילבר רייבנוולף למשל, או מורים שאין להם ידיעה אמיתית של הכלים אותם הם מלמדים.
 
והמאגיה המודרנית היא אכן שבבים של מאגיה קודמת- מסדר שחר הזהב בהנהגת מאת`רס בחר כלים מכל מיני תרבויות ואמונות: מעגל, ארבעה יסודות, ארבעה מגדלורים, גבריות ונשיות באלוהות- מלאכים וסמלים… הוויקה שהפכה את המאגיה נפוצה בהרבה, לקחה את הכלים הללו ופישטה אותם (יחסית) אבל כל אחד מהכלים הללו שואב מבאר עמוקה ועתיקה- המעגל שומרי, ארבעת היסודות רומיים, המלאכים כנעניים וכנראה גם אשוריים לפני כן, ועוד. השאמניזם המודרני שואב מהכלים המופשטים הללו- ועוד כמה כלים שהופשטו מהכלים הקשים של השאמניזם המסורתי. בקיצור, מסורות אחיות.
 
והתירגול- הדבר שכמובן זילזלתי בו והנחתי בצד בשנייה שהראיתי ורצתי ישירות להדמיה מתקדמת- וללחשים. הרי יש לי כישרון כביר שלא זקוק למירכוז ותמיכה של מדיטציה נכון? לא נכון. כשהתקדמתי ראיתי את החומות שהתירגול הקלוקל שלי יצר. ניסיתי במשך שנים למצוא שיטה שתעבוד עבורי- מדיטציה קצרה שתעניק לי את המרכוז שאני צריך- והייתי צריך לסנן שטויות של ניו אייג`, בודהיזם רקוב, טאואיזם מעוות, כדי למצוא את זה- והספרים שעבדתי איתם או שהם התעלמו לחלוטין ממדיטציה או שהם נתנו גירסא שהייתה יותר מידי דימיון מודרך- והייתה מאוד- pathworking מתקדם שלא איפשר לי להיכנס אליו כמו שצריך כי כאמור, לא היה לי הריכוז בשביל זה, או שנתנו קווים כלליים מידי שלא אפשרו לי ממש לזקק מהם טכניקה.
 
לבסוף מצאתי, מצאתי טכניקה יעילה- קצרה ונפלאה בספר של לורי קאבוט
“Power of the Witch” הספר עצמו עמוס במידע היסטורי קלוקל, במיתוס שטוח וכדומה, אבל הוא מכיל כמות רבה מאוד של רעיונות פרקטיים- הכל משיקוי הגנה ששמחתי לאמץ, ולחשים קטנים ויעילים שעובדים עם מקורות אנרגיה רבים ויש בהם בהחלט את האקזוטיקה שאני מחבב. אז עכשיו ערב ערב אני מתרגל את השיטה של לורי להיכנס למצב אלפא.
 
כאן המדיטציה המיסטית נכנסת לידיעה מדעית. לי זה עזר. במקרה הזה המדע יכול לשרת את המאגיה: המדע חילק את מצבי המודעות ונתן להם (לפי רוח הקלסיציזם) שמות שהם אותיות יווניות- אלו עומדים בסולם של סקאלה היררכית והראשון הוא מצב בטא: ערות, או מצב של מחייה רגילה. במצב הזה אנחנו עובדים, לומדים- ועושים במובן האקטיבי והיומיומי. מצב אלפא הוא מצב של רוגע רגשי, מדיטציה ומיקוד שבא ללא מאמץ, המצב שבו האנרגיות נראות לנו ואנחנו רואים שלא דרך העניים אלא דרך הנפש. זה המצב שבו ניתן להטיל לחשים מוצלחים ולעשות עבודה רוחנית. המצב הבא הוא מצב תטא, שבו אנחנו במדיטציה עמוקה יותר- מכאן ניתן להטיל אסטרלית בקלות, והמצב הרביעי הוא מצב דלתא- שינה עמוקה ללא חלומות. והרי גרף של גלי המוח בזמן התהליך:
 

{5B00FE03-E01D-4B5B-BCF1-0A861BB99703}

 

ספקטרום הצבעים והריכוז בו מאפשר הגעה או צעד צעד למצב הצלול הזה שבו יש לחשים ושערים למצבים אחרים. יש לנשום עמוק, לעצום עיניים ולשבת עם גב ישר- בישיבה מזרחית, כיסא או שכיבה (אני מעדיף שכיבה) לספור עד ארבע ולשחרר את הנשימה וחוזר חלילה במשך כדקה. ואז להביט דרך העין השלישית או יותר נכון לנסות להביט בחלל דרך נקודה במרכז המצח- כשהעניים עצומות. לרוב יתגלה מסך כסוף או אפור. על המסך הזה יש לראות בעין הנפש (וכאן ההדמייה, הוויזואליזציה שתירגלתי במשך שנים עזרה) מספרים. להתחיל עם הספרה שבע בצבע אדום דם, שש כתום, חמש צהוב, ארבע ירוק, שלוש כחול, שתיים בצבע אינדיגו ואחד בצבע סחלב חיוור- או צבע לוונדר. בסוף הספירה הזו- לומר לעצמך- “אני במצב אלפא, והכל יתבצע כרצוני.”

בסופו של דבר, ניתן להשיג אלפא מיידי על ידי מציאת מחווה שתגרום לטריגר למצב אלפא וכך במקום לשבת במדיטציה באמצע הרחוב כדי להביא אוטובוס, שילוב נבחר של אצבעות יביא אותנו למצב המאגי המתאים. פשוט להיכנס למצב אלפא בדרך הרגילה- ולומר לעצמי “כשאשלב את האצבעות ביד השמאלית (לדוגמא) אגיע למצב אלפא”.

לורי קאבוט על ידי זה שהיא שמה את החכמה הזו על הכתב העניקה לי שער שלא היה לי בעבר- איחוד בין מדיטציה ומאגיה, ולמרות הידע הכושל שלה בהיסטוריה מאגית והדעות הפמיניסטיות עד לחטא שלה- היא זכתה מבחינתי בכבוד ובכתר חכמת העיתים. ואולי בפעם הבאה גם אעתיק בצורה אכזרית ומאוד לא נחמדה את שיקוי ההגנה המקסים שלה שמכיל שיער זאב, מור ולבונה.

עכשיו אני מרגיש בשלווה מקסימה וזו תקופה נפלאה עבורי- כל הדברים שאני חפץ בהם זורמים לכיוון שלי. ספרי מאגיה שחפצתי בהם יגיעו אלי משומשים. סיימתי להשיג את הסידרה של יאן פרייז החביב. הספר האחרון בדרך אלי. הוא סופר השראתי עם נטייה נפלאה להפוך היסטוריה לסיפור. אקבל גם ספרים שחפצתי בהם זמן רב, אך לא הייתה לי ההזדמנות הנאותה לקנות או שהם סוננו מחמת תקציב ועתה הם זמינים לי. אני ארצה לעשות “רשימת מכולת” של דברים שאזדקק להם בפעם הבאה- ספרים וחפצים אחרים.

ארדן

של הגן.

 

בקכוס וחברים

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-07-05

אני מתגעגע לזרועות שלך- שמובילות לטראנספורמציה שהיא טראנס, לשקט שיש אחרי החיבוק שלך, לריח שאתה מותיר, זיעה מתוקה, יסמין ואלכוהול. זמן רב מידי שיחקתי בעולם של אפולו, סדר וציווליזציה. טוויתי במו עטי את הסימניות הסיניות הנכונות, ביטאתי בגרון דואב את המילים שמוכרות לי וזרות באותה צורה. אמרתי הכל, אבל שכחתי מה זה אהבה- ואולי טוב שכך, האהבה הקודמת הכאיבה לי מאוד. אולי התחושה עלתה מהזמן שבו ביליתי לבד במדיטציה, קפוא בתנוחה המסודרת, מתבונן במחשבותי רצות, לא מתחבר לאחת מהן, מעניק להן את הרעיון של הגפן הצומחת שאני גודד ממנה את המחשבות המפריעות למשמעת העצמית שהיא היהלום בעבודה המאגית שלי.
 
ואולי זה דבר אחר, הבחינה שהעברתי את התלמידה שלי. בחרתי בקפידה את הנושאים והשאלות, זימון היסודות לתוך קריסטלים, וגירושם, להניח אבן חן אחת אחרי אחרת- אמרלד מושלם, אופל סהרורית, ספינל שטנית ובוהקת- והיא הייתה צריכה לזהות את ההשפעות הפלנטריות שבהן. המחטים שהוחדרו לרגלה הראו לי שהמדיטציה שלה מתקדמת, אם כי השליטה ברונות עלובה. שלחתי אותה ברגל באמצע החום להביא לי ספל מים מהכינרת, היא מראה כישרון אוגררי של חיזוי בטבע ברמה גבוהה ביותר. יש הבטחה וצריך ליצור יותר לימוד משמעתי. היא עוברת- 87.
 
כן, בזמן שהנחתי אבני חן באמצעות מלקטת מעודנת בכפות ידיה, חשתי את הגעגוע העצום ביותר, כשאבן הספינל עם אנרגית מארס הלוהבת שלה חרכה את ההילה האנמית שלי בדרכה לתלמידתי. ולא, אולי זה אפילו לא זה,  אלא השיר של אוגון שהוא שר לי בזמן שזימנתי אותו לדברים שמתחת לכבודו- שירה מקסימה, מפתה. יכולתי לראות את ליבו, לב של טיגריס, רעב לדמי. והמטריד הוא, שחלק מן הזמן חשבתי להתמסר לשיר, למקצב הנדיר שבו לתת לו את דמי. לשכב בחשיכה החמה והלחה…
 
אני הולך, מיוזע, בחום הזה, מנסה לעשות שכיבות שמיכה ומה שזה לא יהיה כדי להוריד במשקל שמכביד עלי באקלים הזה- והשרירים שלי נתפסים- סובלים מהמעמסה. (אם מישהו יציע לי עצה או משהו, אני ארצח אותו. הכאב שאני יוצר עבור עצמי מוזר בהקשר ההדוניסטי שבהם אני חי. מישהו אמר לי היום שאני לא ברמתו- מכשף שלא למד אפילו פריט אחד בהיסטוריה ובקלסיקה המאגית ומתעסק רק במאגיה מיידית כזאת שביקרתי ברשומה הקודמת- הוא נמחק מחיי, לא ראוי לקללה ובקושי לאיזכור זעיר בבלוג הזה.
 
ידיד אחר שלי אימץ גוזל עורבים מקסים שדומה לו באופן טראגי- עמרי בהצלחה בגידול, אני אישית שולח אנרגיות של אימהות וחום, מקווה שהוא יגדל היטב. גם עמרי יגדל היטב, יזנח את ההוראה הקלוקלת של העבר ויתקדם לקראת דברים טובים יותר. אני מרגיש את התמצית הטהורה שזורמת בדמו- שירה של אותה תמצית משכרת אותי, מענגת אותי לחשוב שיש כישרון אדיר כזה של שאמניזם בדור שלנו.
 
ידיד שלישי, רז עבר לגור בבית של חברים שלו– הוא מקבל את כל החום והאהבה מהחברים- אותו חום שהוא איבד כאשר המשפחה שלו ניתקה איתו כל קשר בגלל היותו פאגני ולא שייך למחרוזת האמונות המשפחתיות- הוא ילד טוב כזה עם נטייה מסוכנת בקשרים רומנטיים- אבל מי מאיתנו נטול בעיות ותסביכים בעידן הפוסט מודרני הזה? בהחלט לי יש דברים שמקשים עלי, אבל ביטויים כאלו של ישראל הישנה בעלת הקסם של קבלת האחר בלי קשר- מזכיר לי סיפורי ילדות על חדרי מדרגות בעלי ניחוח של מאכלים בייתים וצלילים שהיו באותה תקופה ונשכחו- ורק על ידי חפירה ונבירה בצורה מודעת בתודעת הזקנים יש לי את היכולת להכיר אותם.
 
וחלום פרסם רשומה בבלוג שלו אחרי חודשים ארוכים ומתישים. הוא לא חשף הרבה על עצמו שלא ידעתי כבר, אבל הוא הקדיש לי את הרשומה- ואני חושב שהוא מתחיל להתעייף מזה שאני צודק בכל מיני תחומים- והוא עם חכמת השאמאן שלו לא יודע שאולי כישורי האורקל שלי מחודדים אבל יכולתיו האחרות קוברות את שלי בחצר האחורית. גם הוא היה מקבל ביקורת על ידי חובבי המאגיה המיידית- הוא נסמך על ידי ישויות “כוח לא טהור” והוא הופך תלוי, דבר שהם לא מוכנים לקבל.
 
שירלי, כוחה עצום- גם לה קשה. אני מקבל בגאווה את זה שאני הכתף התומכת שלה. היא עברה הרבה אהבה והרבה קשיים- גדלה באמנות שלה (ואמנות היא הרי שיקוף הרגש- מה זה שיקוף הרגש אם לא שיקוף העצמי) ולה נתתי את המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לתת- כישורי למידה. לקום בזמן, לישון בזמן לעשות עבודות ומבחנים כראוי. היא אפילו מקבלת ציונים טובים ממני בנושאים מסויימים. היא עצמה שטחה את הכאב שלה במכתב לאהובתה לשעבר, והיא מבקשת ממני תשומת לב היום- והיא תקבל אותה.
 
וסינה- גם היא עברה תקופה קשה. היא באה לבקר אותי ובתשוקה רבה עיינה בספר על מאגיה איטלקית- התחושה שלי כשהיא העתיקה את שמות המלאכים הנופלים כשהיא שוכבת על המיטה הזהובה שלי עם רגליים באוויר היתה אורגזמית. תמיד אני שמח לחבר אנשים למקורות שלהם. היא גם טרחה לציין כמה מילים על החוויה.
 
ואולי… אולי קל לי לדבר על האחרים כשהקיץ בשיאו ואני כלוא בכלא הקרירות שטוויתי באמצעות מאגיה וטכנולוגיה. נותרו לי שני מבחנים ושבע עבודות. ובניהם חופש ארוך.
 
ארדן,
של הגן.