פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-05-18

“

1. עלים, קליפות או בשר של גויאבה.

2. קמצוץ של פיגם ריחני (לוותר אם יש אלרגיה)

3. קמצוץ מלח ים, רצוי מבורך מראש

4. עלי זעתר טריים- ניתן לאסוף בטבע או לגדל בגינה (בשום פנים לא להשתמש בתבלין המעורב שנמכר בחנויות)

5. עלי רוזמרין טריים

 

הסבר: במסורת הוודון יש מספר צמחים שפותחים את הדרך, ומסירים חסימות, הראשון במעלה הוא ה-Abre Camino המופיע בתמונה. למרבית הצער הוא אינו גדל בארץ ואינו זמין. המכשפה שמסירה מכשולים באופן קבוע תקנה אותו מחו”ל, אבל בארץ גדלה הגויאבה ממנה אשו עשה את שרביטו הפותח את המציאויות השונות, והיא תחליף לא רע. מול הפיגם שום רשע לא יכול לעמוד, ושום אנרגיה שחוסמת או מקללת את האדם, באופן כללי זה צמח מצויין גם לגדל בגינה להגנה, וגם להשתמש בו בטיהור, אך למרבית הצער, יש אחוז באוכלוסיה שאלרגי אליו ובמקרה זה יש לוותר. מלח מאפשר חיים וגם מוות. המכשפה תחליט מה יחיה ומה ימות. כלי שימושי מאוד ופשוט מאוד שלא רואים הרבה בימינו בשימוש במאגיה מעשית וחבל. זעתר פשוט שובר קללות- כמו שבני ישראל השכילו להשתמש באזוב כמדיום למרוח את דם הקורבנות ולסמן את הבתים היטב כדי שרוח הקודש לא תהרוג את בכוריהם. כך הצמח הזה סומן כחומר עילאי בהגנה מפני מוות. הגליל מלא בשיחי אזוב מצוי נפלא, ששימושי גם כאפרודיזיאק. ולסיכום- שום טיהור במסורת הוודון לא יהיה שלם ללא רוזמרין, שמקודש לרוב רוחות הטבע ומטהר נפלא אף יותר מהמרווה.

שימוש: את כל החומרים הטריים והיבשים יש לשים בקערית זכוכית שקופה ולכסות במים רותחים. את הקערית יש לכסות בצלוחית, כדי לאפשר לשמנים האתריים לחזור לתערובת ולא להשתחרר ממנה. לחכות כ-15 דקות.  למלא אמבט במים חמים, להתפשט ולהיכנס אליו. לסנן באמצעות הצלוחית את המים מן הקערית ישירות לאמבט. לשכב באמבט לפחות שבע דקות, ולהשתמש במים לנקות את הראש, את השיער ושאר הגוף. את הצמחים שנותרו בקערה יש להחזיר לאדמה לאחר השימוש. בהצלחה.

 

ארדן, של הגן.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-05-13

“

 מוקדש לנץ חלב:

את ההשראה לקטורת הזאת, קיבלתי מאמבר-האני רייבן, בעקיפין. יש הרבה מאוד קטורות שמשתמשות בסוג זול של לבונה (בעיקר קטורות הודיות מסויימות) שמשחררות אמוניה שמריחה כמו שתן חתולים. השילוב הקלאסי של שתן וצורה הוא שילוב שמגרש דברים לא רצויים. וכך נולדה קטורת הגירוש הזו- שהשתמשתי בה בפסטיבל בלטיין כדי לגרש פחדים ישנים בסדנא שהעברתי. אזהרה, אין לשאוף את הקטורת ישירות, יש להדליק את הגחל, לשים את הקטורת את הגחל ולפנות את המקום. אם יש משהו ספציפי שאנחנו רוצים לגרש, ולא לטהר בצורה אינטנסיבית מקום, יש לערבב סמל או חלק ממה שנרצה לגרש בקטורת, תמונה של אדם מסויים שמטריד אותנו, או שיער או כל פריט אישי.

הבסיס:

לבונה מהסוג הגרוע והזול ביותר- שלוש כפות

וארבע כפות שורש וולריאן טחון.

 

תוספות:

חצי כפית חלתית

21 יחידות פלפל שאטה

כפית גופרית

כפית פלפל שחור טחון

כפית סרפד מיובש.

 

יש לערבב את הבסיס עם מה שזמין מהחומרים האחרים, לפתוח את החלונות והדלתות או לשרוף את הקטורת בחוץ.

 

בהצלחה בגירוש, כל הדברים השליליים!

ארדן

של הגן.
 

 

 

 

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-05-05

“

בעידן הקוד הפתוח, שנוצר על ידי דרך המחשבה הפוסט מודרנית, אין זה יוצא דופן שמישהו יסגוד לאלים מפנתאונים שונים, או יאמץ סגנונות התנהגות שונות. איזיס, קאלי, הקטה ואשו יכולים לשבת בהרמוניה על מזבח אחד. אז בעולם מזנון הסושי הנפלא הזה, היכן נמצאים הגבולות? ובכן, בשני מקומות, הראשון הוא- מקום הזהות התרבותי, והשני הוא מקום הזהות האלוהי. לאלים, רובם ככולם יש דברים שהם אוהבים ודברים שהם לא. אם תקריבו לארטמיס בשר צבי, סביר להניח שתקבלו תוצאה שלילית, כמו אם תניחו את איזיס וסת’ על אותו המזבח. אבל האלים יכולים לדאוג לעצמם ולדרכי התקשורת שלהם עם בני האדם. מה שיותר מדאיג זה אינוס תרבותי. ישנן תרבויות חיות עדיין, וכל שאילה מהן צריכה להיעשות ברשות ובצורה מודעת וברורה על כל ההשלכות. כיצד אעז ללמד שמאניזם של שבט הנאבחו, אם לא נחנכתי לאותו שבט? תהליך החניכה של השבטים האינדינים השונים הוא ייחודי, ומשתנה משבט לשבט. אימוץ של אנשים חיצוניים לתוך השבט, נתינה בידיהם של כלים רוחניים, פיסיים ולימוד של מדיסין זה או אחר, אינה יוצאת דופן. אבל לטעון לחניכה לשבט מסויים כאשר בבירור דבר זה לא קרה, היא פשע כמו גניבת זהות. כיצד אדם כזה יכול להעז וללמד את דרכי השבט? כאן חצינו גבול. ידע בטהרתו צריך להישאר בהקשר הנכון שלו. לבוא ולומר שהטארוט ריידר וויט נמצאו על קיר פירמידה- אינה הדרך הנכונה ללמד טארוט.

מה שנפגע בעיקר זה לא רק התרבות שממנה הידע נגנב ללא הקשר רוחני ולימודי מתאים- אלא גם הצרכנים שלו, שבזבזו כסף ומשאבים לקנות את אותו ידע חלקי מאותם סוחרים שגנבו אותו מהתרבות המקורית. אם ארצה ללמוד שאמניזם של שבט הנאבחו, עלי לנסוע לארצות הברית ולהכיר את השבט מקרוב. אחרי כמה שנים של שהיה, עזרה ועבודה עם השבט, הם אולי יציעו לאמץ אותי ואז אולי, רק אולי אוכל להיחנך לכמה “חברות פנימיות” שיש להן את המאגיה שלהן. ייתכן שעלי לשבת למשך יום על קן נמלים אדומות כדי לפתח עמידות לכאב. ייתכן שאאלץ לשחות עם נחשי ים ארסיים כדי לקבל את המדיסין שלהם לוורידים שלי, אבל הבינו, הטקס החברתי הוא רק הסיכום של החניכה- ולבדו, ללא ההכשרה הארוכה- אין לי את המדיסין הנכון. אותו דבר נכון גם בדתות ילידיות אחרות. אם יש רצון לאימוץ של מנהג או פרקטיקה, בקשו רשות. האנשים נמצאים שם- מולכם. אם האימוץ לא מתאפשר כי המנהג הוא ליבו של השבט (למשל, אני יכול ללמד מנהגי כשרות לנוצרים- אבל ביצוע שלהם לא יהפוך אותם ליהודים נכון?) אז אימוץ המנהג אינו פירוש אימוץ זהות שבטית.

אם החלטתם לאמץ אל או אלה, חשוב לברר מה המקום של האל או האלה בפולחן הדתי המקורי ולקרוא כל טקסט הקשור אליו ואליה- וזמין. אם החלטתם לאמץ משהו אחר, כמו מנהג טקסי למדו את ההיסטוריה שלו, את הסמלים שלו, והאם יש לכם הסמכות לבצע אותו. אישור שניתן לכם לאימוץ מנהג, אינו אישור לכל אדם לאמץ אותו. הסיבות יכולות להשתנות בנוגע ל-למה או מדוע, האם טוטם החיה שלכם הוא אחר משל אחרים? האם הרוח השולטת בחייכם היא ספציפית מאוד? תחושת ה”הכל מגיע לי” שמביא עימו הניו אייג’ אינה נכונה באופן כללי ויש לכך גם דגש במסורות קדומות. קסם השועל שלי שונה מקסם העורב וקסם הינשוף. אוכל אולי לקרוא לעזרתם, אבל הם לא הטוטם שלי ואקבל תוצאות שונות מאלו שהם כן הטוטם שלהם. אז אם אלמד את המידסין של השועל, ואקבל את הכוחות שלו, לא אוכל ללמד אותם לאחרים שאין להם שייכות רוחנית דומה.

לסיכום: במזבח הפרטי שלך? תעשה מה שאתה רוצה.

כשאתה מלמד רוחניות- תגלה רגישות לתרבות שממנה היא מגיעה.

זה הכל.

דרך ארץ קדמה לאורקל איפה.

ארדן,

של הגן

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-04-29

“

זה אחד המקומות האהובים עלי בטבריה. רוחות ההרים מלטפות את העמק, ובכניסתו פורחת אורנית לוהבת. הגנן שבחר בוורדים האדומים התעקש על מין חזק במיוחד, שריחו מפולפל ולא רומנטי, וגם על קקטוסים עם קוצים פרחוניים ופרחי שעוונית. יש אזור קטן של דשא, ויש קשתות מתכת מפוסלת עם דוגמא של תפרחות קאלה וענבים. הניחשתם היכן מקום זה? זהו הגן לזכרה של דנה בנט. יש מעט מאוד מקומות שקטים מרכזיים כל כך- בערים הגדולות, ובטבריה בפרט: המצבה לזכרה עומדת באבן שחורה, מתארת את קורותיה. הגן הזה שהוקדש עבורה הוקדש ביותר ממובן אחד. היא עדיין חיה שם, מרחפת בין האור והחשיכה. אין לה ברירה. הגן הפיסי נפרד מגן הרפאים שנבנה שם. בין השמשות, בליל זה הופך להיות הגן שלה ושלה בלבד. היא מארחת את החיים לעיתים רחוקות. המכשפות והאנשים הרגישים רואים זאת- מין הילה כסופה המכסה את המקום, כאילו היא לוגמת את אור הירח. גם באור יום, שכבה סגולה אפלולית אופפת את המקום- ומעטים האנשים שבוחרים לשבת על ספסליו המוצלים זמן רב.

את הגן הזה ראיתי נבנה לאחר מציאתה של דנה בנט סמוך ליום העצמאות ב-2009. לא שמחתי עבור דנה. עוד לפני כן, כאשר אבי היקר החליט להשוויץ בכוחותי הוא גרר אותי למפקד המשטרה של טבריה באותו הזמן. פגשתי את אימא של דנה, והיא נתנה לי תמונות ושברירי אנרגיה. כבר אז הרגשתי מחסום. הנקרומנסיה שלי גילתה לי חשיכה ומים. לא מעבר לזה. הייתי אז צעיר יותר בכישוף, ולא ידעתי ולא רציתי לדחוף קדימה. קיבלתי גם תחושה של בושה עמוקה, של תחושת חרטה- הגופה לא רצתה להימצא. איך מתמודדים עם רצון כזה של גופה? האם משאירים את העולם באבל בעת שמקיימים את רצון המת או מספקים את רצונם של עולם המתים ומפוגגים את קשר האתרי הרך הזה? נותרתי אפוא, ללא תשובות. הסרתי את המקרה מסדר היום שלי והמשכתי בעיסוקים אחרים.

המקום הזה, שבו מצבת הבזלת עומדת עם מילים שאיש לא קורא, בשפה עברית לא תקנית, מזכיר לי את הבדידות- כאן בעידן הממוחשב הזה אנשים בודדים כל הזמן. כן, חברים מבית ספר תיכון וצבא נמצאים בפייסבוק ובשאר האתרים הללו, אבל כל איש יש את הגן המבודד שלו. אולי רק רחל המשוררת זכרה זאת בשירה “גן נעול”, שנכתב כי היא עצמה סבלה משחפת, שבה נדבקה ממטופלים להם היא החליפה מצעים ושפכה סירי לילה כאחות:

מי אתה? מדוע יד מושטת
לא פוגשת יד אחות?
ועיניים, אך תמתנה רגע,
והנה שפלו כבר נבוכות

גן נעול – לא שביל אליו לא דרך.
גן נעול – אדם. גן נעול.
האלך לי, או אכה בסלע
עד זוב דם.

אודי עשן אחרונים מתפוגגים ממחתת קטורת קוריאנית עם גלזורה ירוקה ועליה שזורות חרציות מאם הפנינה עם לב קוראל אדום- כמו נקודת דם זעירה. הנר יבער או זמן מה, צמוד למצבה, משחרר לשונות זהובות עם קצה שחור. בחוסר רצון אנתק את עצמי מהגן הזה, מעולם המתים הלא משתנה. בעולם החיים ממתינה ההתמודדות, חסרת הפניות והאלימה. הצורך במזון, הגנה, אהבה ושאר הדברים- המוות, כרגיל, ימתין לאחר כך.

 

ארדן

של הגן.

 

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-04-12

“

נוסחאות המצב לבית שליו גדולות ומגוונות- אבל לעיתים קרובות עלינו להוסיף לנוסחת הבסיס כדי לקבל משהו רענן ורלוונטי. החזרת הקטורת הזו לאופנה נולדה מצורך של ידידה קרובה שלי להשליט הרמוניה בביתה.  הכוחות שמחוץ לבית לוחצים הרבה פעמים, בעיות כלכליות, בריאותיות וכדומה, וכרגע המערכת בנויה בצורה כזו שהיא אינה משרתת את האנשים אלא את עצמה בלבד. הקטורת הזו מתאימה מאוד גם בתור מתנה, כי את הברכה שבתוכה נעשיר על ידי רצון הטוב על ידי נתינה לקרובנו, בין אם מדובר במשפחה שבחרנו לנו, או במשפחה הביולוגית שלנו. והרי הרכיבים:

 

1. כפית של פלפל אנגלי טחון

2. חופן לבונה באיכות טובה / בנזואין שהוא אופציה זולה יותר ויומיומית יותר

3. שתי כפות אבקת סנדלווד

4. חופן קטן של פרחי אזוביון (לבנדר)

5. 18 ניצני וורדים אדומים או וורודים שלמים

6. לימון יבש קטן אחד (לימון פרסי צהוב בחנויות תבלינים)

7. קמצוץ עלי זהב למאכל / או אבקת זהב אמיתית

8. כפית תבלין ציפורן

 

יש לכתוש את הרכיבים לאבקה דקה, או להעביר במטחנת תבלינים חשמלית. יש לשים בצנצנת יפה ולשים מעט על גחל בוער במחתת הקטורת תוך כדי תפילות ולחשים לשפע והגנה על הבית.

 

היו ברוכים.

 

ארדן,

של הגן

“