פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-12-21

אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול למרות שזה היה לפני שנים.

“את יכולה בגלל התכונות הנשיות ומקבלות של המים להכניס לתוכם כל אנרגיה שהיא, שיקוי ולחש לכל מטרה. יופי, חיים, צער, אהבה ואסון…”

אבל אני היום יודע שלא צריך ללכת לבית קברות בלילה כדי להביא אסון בשיקוי. אני שומע את הקדמונים לועגים לי ואת המילה שיקול דעת נזרקת שוב ושוב אל תודעתי. אבל הוא לא צפוי, אני אומר להגנתי, ויאמר לי בחזרה שזה מה שיפה בו. העולם אינו שחור ולבן, טוב ורע, כי האדם הוא היחיד שיש בו את המושגים האלו. בטבע הכל מעורב ביחד, יופי וכיעור, אהבה ואכזריות מעורבות ביחד. אז מה אם יש לי ניקיון כפיים, אז מה לא התכוונתי. נתתי הכל, וקיבלתי סטירה.

והבעיה שלי היא שאני לא אוותר. כי זה הגורל שלי, הקרמה שלי, ומבחינתי באהבה ובמלחמה, זה לא נגמר עד שהגברת השמנה תשיר. הסחלבים יפרחו שנית ועונות השנה זורמות הלאה לכיוון הקיץ. לאיזו מציאות אני הולך ממש עכשיו, ברגע שכל מה שחשבתי לנכון נזרק לפח האשפה?

האם אני יכול לפתור לכולם את הבעיות ולא את שלי?

האם עלי ליטול רעל בעצמי? לחסל את ההשפעות שגרמתי? שיר המוות שלי נכתב והוא לא יוצג פה.

אני לא טוב לב במיוחד, זה נכון. ולא יפה, ולא פעיל. אז? לא מגיע לי לשמוע את גזר הדין שלי וסיבותיו?

שלכם,

בצלילים בין הרוחות,  

ארדן

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-11-13

בערב. יום שלישי:

עורב מנקר על החלון שלוש פעמים. שיח הגרניום האדום זחל בדממה וכיסה את החלונות שלי. שכחתי לשים את המכסה על הקדירה הטקסית. ועוד סימן עתידי אחד כזה ומישהו חוטף מכות. ולמונדיינים, הפירוש הוא אורחים. ולפני שאני מספיק להכין כוס תה שניה יש דפיקה בדלת.

אני:”שלום.”

היא: “שלום, אני זיוה ואני מוכרת ציורים שלי, תהיה מעוניין…”

אני: “די! התירוץ של אמנית נודדת מת לפני זמני. את פה כדי למסור מידע, אז קדימה, תכנסי תשתי כוס תה ונדבר.”

היא מרכינה את ראשה, מהנהנת ונכנסת. היא שמה לב לשתי כוסות התה שפרוסות על השולחן בסלון.

אני: “את חדשה אני רואה. מה את מחפשת?”

היא: “את יודעת שמכשפות מקבלות מעיין מלאך שומר. ואני שלך, מעין דרך לתקשר עם הנעלה.”

אני: “אז מסדרי המלאכים האלו לא יצאו מן האופנה אני רואה. נו. מה יש לך לעזור לי?החלטתם שעם כוח כמו שלי אני צריך לעשות קצת יותר מלשבת בבית ולהכין פוטופרי נכון?”

היא:”ובכן…”

אני:”כן. בכל אופן מה הכוחות שהינם מעדיפים? שוב את מרכבת השמש? את תסתכלי אלי במבוכה, אני זוכר. שאשמיד את כל מי שלא אוהב את השיער שלי? או יותר גרוע, שארפא ואעניש ואשלוט? אני מצטער. יש לי חיים. ועכשיו אם לא איכפת לך…”

היא: “ארדן תקשיב לי. הידע שלך מתפרס על גבי דורות, הכוח לבד… רבים מתאווים אליו.”

אני:”כוח? מה את יודעת על כוח? בעצמך היה לך כזה שחיית ומה עשית איתו? זה שמחפש כוח מבלי להיות מודע לפעולות העדינות שלו ולדרכי ההשפעה הכי בסיסיות שלו על האני, הוא טיפש. הוא בור. החיים האלו, ניתנו לחמלה, ואני מרחם עליך. אבל תמיד הם נותנים למלאכים החדשים את המשימות הכי מלוכלות. אני מבטיח לך שהבא בתור יהיה יותר… חברתי. להתראות.”

מלאכים. מי צריך אותם לעזאזל? האלה לא עוזרת לאלו שלא עוזרים לעצמם.

ארדן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז:2004-10-23

לפני הרבה הרבה שנים…. בלי מלודרמה יותר מידי, עבדתי על שיקוי אהבה.

ואז השיקוי נתקע. ההרמוניה הייתה נהרסת בגלל שמרכיב שאמור לקשר את כל האחרים היה חסר. לא משנה מה היה הולך לקדירה זה היה נגמר כמו תה צמחים מושקע ולא שיקוי אהבה.

זה לא שלא ידעתי לרקוח שיקויי אהבה, וזה לא שלא רשמתי דברים כמו שעשיתי פעם אלא שפשוט הייתה זו התנסות, שלא עבדה יותר מידי טוב. ואז סביבי הייתה רוח חזקה אך שקטה. וניחוח של היביסקוס וריח של אוקיינוס פראי וטרופי, ואז קול עמוק ועשיר שהתאים לאווירה הזו אמר: “פלפלת אדומה. תנסה לשים פלפלת אדומה חריפה.” וזה עבד. השיקוי הולחם אנרגטית ביחד והשיקוי היה חזק יותר ממה שאי פעם רקחתי. מידי פעם הישות המיסתורית הופיעה ונעלמה כשהטלתי מקסמי אהבה.

ואז כמובן שאלתי את הקטה מי זאת (ע”ע רשומה קודמת) התשובה הייתה ארזולי. דבר שהפתיע אותי למדי. ארזולי היא לואה (Loa -רוח אלוהית) מדת הוודו ההיאיטית. מסתבר שהלחשים שלי מזכירים את לחשי האהבה הוודאניים ולכן היא שומרת ומברכת אותם. אבל אפילו לארזולי ולכוחה יש גבול. ולאחרונה בדקתי אותו. אז הנה מצטרפת לפנתאון שלי גם ארזולי.

ולכל חסידי הכישוף “הלבן” שלא קיים כי מאגיה היא כלי, וככלי היא נייטרלית מלבד הגחמות של המשתמש: אני לא משתמש בדם המחזור בשיקויים שלי בניגוד לשחור הארץ ישראלי כלכך.

ארזולי דאגה לזה כבר.

ארדן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-10-23

והפטרונית, המלכה של המכשפות.

היא זו המנחה את חיי ונתנת לי במתנה מאגיה טבעית שלקח לי זמן רב להבין מהן המתנות שלה. אני סוגד אותה באמת בגלל שאני מבין שהיא חלק ממני.

היא מסמלת גם משהו שמרוחק ממני כה… הזיקנה והמוות. למדתי בגיל כה צעיר שיעורים של זיקנה ומוות עד שחברת הנעורים הייתה זרה לי. הקטה היא אלה נוקשה. אבל חכמה. ואני והיא אחת הן. היא מלמדת אותי לטפל בחולים, ולגדוע ולהרוג כשצריך. החיים והמוות הינם שני צדדים של אותו המטבע היא אומרת. וצודקת. היא זאת שמחזיקה את המפתחות ללידה ולמוות וללידה מחדש.

היא הייתה טיטנית במקור. לא אלה כמו זאוס, אך זאוס העריך אותה. היא גרה בשאול, לצד האדס ופספוני. היא הולכת עם כלבי רפאים ששומרים עליה, (ואכן יש לי כלבי רפאים בחיי). במקור היא קדומה מהקט, אלת הצפרדע של מצרים (האחראית על הלידה ולפיכך אחד המקורות של הקטה הרומית והיוונית) עד לנוביה, שהייתה קדומה ממצרים. היא הייתה שם תמיד. מעולם לא עזבה. ריחפה בשלווה והופיעה כשדה בזמן שלא היה מקום לאלות. (מקבת` לדוגמא).

הצמחים שלה, ובסוף הכל שלה. זה הניצחון המריר על כל שחי. היא המיילדת הזקנה שמנחמת את האם היולדת, היא זו המחזיקה את הילד שנולד, והיא זו שגודעת את חוט חייו בסוף, אבל כולם ילדים, וכל החיים הם מיקסם. לפיכך היא הפטרונית שלי. שלימדה אותי כה הרבה על דברים שונים. ואני הכוהן שלה.

Aquila Qa Hekate

>ארדן.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-10-23

רמז. לא אני.

לפעמים בא לי לפתוח את האדמה ולשחרר שדים ומפלצות שישמידו את האנושות הטיפשה וחסרת המשמעות. מי עוד רוצה? רק תרימו יד?

כמה אני רואה פה? עשר ידיים? לא מספיק. מי רוצה הכי הרבה? במי האנושות המונדיינית עוד פגעה? ראיתי דוגמא של שתי מכשפות כאלו. אחד שי והשנייה כרמית. מה ההבדל בינהם? באופן טבעי סוג הפגיעה וגם המהות.

כרמית עבדה עם אנשים. שי לא.

ומכיוון שאני גם עובד עם אנשים פה ושם נתחיל עם כרמית. כידוע כרמית היא נפש נעלה שפתחה אתר מלא מאמרים ומשמעויות. היא מקבלת כעשרה מכתבים ביום, והיא הייתה מאושרת למרות הסטראוטיפיים וההבנות המוטעות שהיא קיבלה מאנשים באיי מיילים שלה. וזה החל ב: “ילדת שטן מרושעת תחזרי לאור יהודייה!” וכלה ב: “בעלי בוגד בי עם אישה אחרת ואני רוצה שהוא יהפוך לעז שעירה…” ועבר דרך: “אני אקדמאי והתופעה הסוציולוגית מרתקת אותי ואני רוצה לדון איתך על זה…” (כן אתה ועוד יש לי חמישים איי מיילים לענות עליהם) עכשיו כרמית לא הייתה אחת שדיברה הרבה בפורומים, והייתה נחמדה אפילו לאנשים “תחזרי לאור”. לא הכרתי אותה אישית, אבל ההשקעה שלה וההבנה שלה ממקמת אותה כמכשפה אמיתית. היא אדם יקר מאוד ברשת ואם היא לא תהיה בה יהיה חסר. בהחלט. ואז וואלה בחר את האתר שלה לאתר היום (או משהו בסיגנון) והיא קיבלה לא פחות מתגובות נאצה (בחלקן, חלק אחר היה מאוד מעודד.) ואני חושב שזה היה כמעט רק כמעט הקש ששבר את גב העז. לא מקובל. כתבתי לה אי מייל, ואני מקווה שהיא תתנחם בעובדה שהיא לא סובלת את הסטראוטיפ המכשפי לבד. חזקי ואימצי כרמית!

ולמתעניינים: http://www.witchcraft.co.il

שי שלי. שי. מה אני אגיד עליו. הוא לא היה מכשפה. הוא היה קוסם. (מה שאמר שהוא היה אמור ללמוד הרבה לכשף מעט אבל הוא למד מעט וכישף עוד פחות)

הוא לא קרא ספרים (זו הייתה דרכו) והוא לא הכריז שהוא עוזב את המאגיה. הוא פשוט זרק. כן כן, זרק את הגלימה לפח. זה הדימוי. והאיזון דורש מחליף, ויודעי ח”ן יודעים מי זאת תהיה. בכל אופן את כל מה שרציתי לומר לו אני כתבתי במכתב, אבל אני מאוכזב ממנו בצורה צורמת.העיניין לא סגור מבחיניתי ואולי זה מה שמפריע. אני אכתוב את הסיכום שלי אחרי שהוא יתקיים.

ואחרונה חביבה מכשפה לעתיד ועליה ידובר בהמשך. אבל אני אציג שאלה שהוצגה באתר של כרמית:”אני פוחדת מהמחשבה שלעולם לא אהיה שום דבר אחר חוץ מאשר “מכשפה””. היא מפחדת שהיא תעשה סמל שלא קיים, ותיבלע למערכת של אהבה שינאה חצי אגדתית. מובן. אני מכיר את זה. וזה דבר שאי אפשר לדבר עליו בקלות ראש. רק לדעת שאת הגורל שלי יש לי בידיי לשנות. ולא לתת כוח זה ביד האחר.

בכובד ראש,

ארדן.