פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-10-09

“

את ההרפתקה ההזויה הזו התחלנו במעיינות החמים, אני ואפונדי יושבים לנו במים המבעבעים של חמי טבריה ומדברים בלהג על העולם.  היא אינטרוברטית שונאת אדם ואני יצור מקסים חינני וארסי. “בואי נעשה עסקה” אני אומר לה. “את תיקחי אותי ליוון ואני אקח אותך לבית הקיץ המשפחתי בפראג.” היא מסכימה והתוכנית יוצאת לדרך- הרי זהו קסמם הבלתי מתפשר של המים החמים.

היא מוצאת חופשה מאורגנת ומשתלמת בספינה. זולה מאוד עבור שבוע של אוניה ואירוח פנסיון מלא  מתוכו ארבעה ימים יבולו באיים וביבשת: מיקונוס, וולוס, אתונה וסנטוריני.  אני מסכים מיד- ומתארגן. ביטוח, אריזה, קריאה של מסמכים, תשלומים שונים והמרת כסף. אני קונה ספר של לונלי פלנט על יוון. משתמשים שם ביורו במקום בדרכמה המסורתית, המקום מאוד נוצרי, המידע שניתן לי על האיים והיבשת לא היה מגוון יותר ממה שאתר הספנות הציע באמת. אני קורא את ההיסטוריה המודרנית פעמיים.

 אני סנטימנטלי בנוגע ליוון, באמת שכן. בתור ילד זה סוג הפגאניזם הראשון שנחשפתי אליו- לא רק שקראתי את ספרה של אדית המילטון בשקיקה, בלעתי כל מילה בתרגום הגבוה והמיושן שלה. השתמשתי בעצם השפה שקראתי ממנה והסתכלתי בתחושת ביזיון ובחוסר עניין במיתולוגיה היהודית שסביבי. למה לא יותר דברים קשורים לצמחים, לעולם ולטבע כמו בעולם הפגאני של פעם? כמהתי באמת להיות יווני עתיק זה תקופה. היה לי רצון נוסף לנסוע לשם- שתיים מהאלות להן אני סוגד נסגדו גם ביוון: הקטה ,אלת הכישוף וכמובן, קיבלה אלת הפרא, החיות והנבואה. זה יכול להיות מעין עליה לרגל.

בתאריך המיועד אני מגיע מיוזע ועמוס מזוודה ותיק יד לנמל. והנה מתחילה לה הפרוצדורה הרגילה של עמידה בתור, ועוד תור ועוד אחד מתחילה. אפונדי מגיעה מאוחר יותר ואני שמח לשים את כל ההמתנה הזו מאחורי. אני מצליח בסוף להגיע לדיוטי פרי. אני נהנה ממוצרים שונים בדיוטי פרי, אבל לא מהבהמיות שמתרחשת שם. לאחים סקאל ולג’יימס ריצ’רדסון אין שוקולד גודייבה- הסיבה היחידה שלי בכלל לקנות בחנויות הללו ואני מקווה שיהיה על הספינה. אני מתיישב בקפיטריה יקרה וממתין לאפונדי. היא מגיעה עם ידידה נוספת שנקרא לה ורה, והן חוקרות את הדיוטי פרי. בדרך לספינה קמיע נגד גניבה שהכנתי נקרע מהתיק שלי למרות הקשרים ההדוקים. סימן רע.  הזמן עבר ועלינו על הספינה. 

בזמן העלייה כבר העבירו את המזוודות לחדר הזול ששכרנו.  להפתעתנו גילינו שקיבלנו מיטה זוגית במקום מיטות יחיד. עובד פיליפיני רץ לכיוון שלנו וצועק “Room no ready“. החדר לא מוכן. אנחנו צריכים להסתובב בספינה שעדיין אין אנו מכירים עד שהחדר יהיה מוכן. אנחנו אומרים לו באנגלית שהזמנו מיטות נפרדות. מהבעת הפנים שלו לא ברור אם הנזק ניתן לתיקון לפני שנצא את הנמל. אני מחבב את אפונדי  מאוד, אבל אין לי שום כוונה לישון עימה במיטה אחת. אנחנו יוצאים לארוחת בוקר קלה באחד הרציפים.

אנחנו יושבים במשך שעה בזמן שז’קלין- פיליפינית נוספת מסבירה לנו מבצע לא מעניין בעליל שכולל בתוכו עשר כוסות מכל משקה נרצה ב- 30 ומשהו יורו. בכלל כל הספינה היא בעצם מלכודת שואבת כסף שתנסה לשדוד אותך ככול יכולתך בתענוגות ופינוקים. אני תקצבתי לטיול הזה וגם לפינוקים שבו.  אחרי שעה אנחנו חוזרים לחדר. סויונו החדרן רץ אלינו שוב: “רום נו רדי”. הפעם המטען של אפונדי כבר היה שם. היום שלנו התחיל בשש בבוקר וכבר כמעט זמן ההפלגה. רום נו רדי הפך להיות כבר נוראי לפני ההפלגה. הסברנו לסויונו שאנחנו כבר עייפים. “תחזרו עוד כמה דקות”. אנחנו יוצאים לעוד סיור, יש רק מפתח אחד אז אנחנו צמודים יותר ממה שבריא לשנינו. שעה לאחר מכן, חזרה לחדר: “רום נו רדי”. סויונו מנסה להסביר ואני חותך אותו: אנחנו מאוד עייפים. בוא תסדר את הסיפור הזה כאן, כדי שאוכל לישון בבקשה. בשתי דקות הוא מפריד את המיטות- ומסדר את השידות. מתחת למיטה מתגלה מחזה נפלא:  פריכית אורז מפוררת, שיערות אדם (בתקווה) וציפורן כסוסה של גבר. “יו נו קומפליין פליז” הוא מתחנן ורץ להביא שואב אבק. השואב שואב את הזוועה ומשאיר שטיח נקי בצורה סבירה.

אני פותח את מזוודתי,  ומסדר את תיקי, משאיר סל כביסה ומניח את תיק הרחצה שלי במקלחת הזעירה. אני גם מחביא את הכסף איך לא? בגרביים שלי. אני גם מיד מוציא גיר טקסי מערכת הכישוף שלי ומצייר סמל הגנה של פאפא לגבה על גבי הדלת של החדר- ישר על הוראות הבטיחות. צריך לחפש את הסמל, הווה ווה כדי לראות את זה מדובר בלבן על לבן. בנוסף על המיטה הנוספת מעל הראש שלי (מבלי שנפתחה) אני מצייר פנטגרם ענק. הגיר הזה נקרא Efun אגב, על שמו נקראת גם אפונדי. הוא עשוי מתערובת של קליפות ביצים ושריונות של חלזונות ומקודש במיוחד לעבודה טקסית. צרפתי אותו לערכה שלי מתוך ידיעה שיהיה צורך בהגנה במקום שכזה ומתוך זיכרון של הקמיע הקרוע.  הערכה המאגית שלי נפתחת ועל שולחן האיפור אני ואפונדי מרכיבים מזבח. נחמד, תחושה של בית. כמובן שאסור להדליק קטורת או נרות אבל הנוכחות שלהן גורמות לנו להרגיש טוב יותר. כמובן שהמזוודה שלה מתפוצצת על המיטה ולא רציתי לדמיין איך היא תסחוב את הכבודה שהיא תקנה חזרה לישראל. כמעט מיד מקפיצים אותנו לתרגיל ביטחון של פינוי האוניה. כאשר אנו פותחים את הדלת מתברר שעל הידית יש פיסה של נייר טואלט. מדוע זה? אני שואל את סויונו. הוא עונה “כדי לדעת אם יש אנשים בחדרים”. אנחנו לובשים את חגורת ההצלה ויוצאים לתרגיל. שנינו חנונים- איך יכולנו לסרב? לאחר התרגיל מותירים אותנו באולם מיושן מלא בקטיפה אדומה- יש שם שער לדיוטי פרי. שוב, אין גודייבה. אבל קניתי לעצמי שוקולד בכמעט מאה דולר. את הרוב אני אתן במתנה בסופו של דבר.

אנחנו מתאקלמים: לוקח לנו כמעט יום שלם להכיר את שמונה הסיפונים של הספינה ולדעת איך להגיע לחדרי האוכל, ולרחוץ במים הקרים של הבריכה בסיפון השמיני. האוכל כמובן מהמם ומוגש בכמויות עתק. אני אוכל קינוח שלוש פעמים ביום מתוך חשש לפספס משהו. הקינוח  האהוב עלי הוא ג’לי קוקוס ורוד ורוטט. כל הקולינריה של הספינה נראית כאילו שף רוסי מנסה להסביר לפיליפינים איך להכין אוכל מערבי. למשל, תמיד יש איזה סלט סלק. לפעמים סתם מבושל וחתוך אבל לפעמים עם רוטב אלף איים הזוי במיוחד. לעומת זאת הקינוחים כוללים עוגות ג’לי מעוצבות וטפיוקה שאופנתיים בתאילנד ובארצות טרופיות אחרות.

ביום השני אני מזמין עיסוי ראש. אישה רוסייה חסונה מפרקת את הקרקפת שלי באצבעותיה החסונות והמלטפות. אני נרדם בידיה. לאחר ארוחת הצהריים אני מחליט שאני רוצה בכל זאת להדליק נרות וקטורת על האוניה.  אני ואפונדי פונים למנהל המלון, והוא מפנה אותנו למנהל סיורי החוף והוא מזמין את האחראי לבטיחות באש. מותר לנו להדליק קטורת בסיפון השמיני לאחר שמונה בערב בפינת העישון, אך ורק אם נשב עם הקטורת הבוערת. הבאתי אך ורק מקלות קטורת שבוערים שעה- אז נאלץ בערב לשבת בקור וברוח בזמן שהתפילות שלנו נישאות למעלה במעלה של עשן. אסור לנו לתת נסכים או ולהדליק אש פתוחה או גחלים. ייאי לחופש דת ופולחן.

בפרק הבא: מיקונוס ודלוס… המשך יבוא.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-09-05

“

היו היה בעיר אילה איפה, הבירה המיתולוגית של אימפריית היורובה, רואי הנסתר האמינו בעליונותם על פני חוזי העתידות שעברו חניכה למיסתורין ולמדו להפעיל כלי חיזוי שונים,הבבלאו, שהיו כוהנים של אורישת חיזוי העתידות וידע היקום- אורונמילה. תמיד הייתה תחרות פופולאריות במיוחד בפני האובה, מלך אילה איפה.

יום אחד בזמן שהמלך ישב באמבט, ציפור ועטלף נחתו עליו מהגג. המלך שלף סכין והרג אותם והניח את גופם בדלעת ריקה וכיסה אותה. אחד הנסיכים הותקף על ידי נחש ארסי, והרג אותו וגם הוא שם את הנחש בדלעת חלולה אחרת וכיסה אותה. המלך חשב באותה תקופה כי רואי הנסתרות חזקים יותר מחוזי העתידות של אורונמילה, אבל מתוך כבוד הזמין את שני הצדדים לסעודה. כאשר המלך נכנס, כל העם צעק את הקריאה “קביוסילה!” פירושה, “הנה בא המנהיג” וזו הקריאה הניתנת כאשר מנהיג מגיע ונכנס לחדר. המלך ישב על הכס שלו, ושני משרתים נכנסו משני צדדיו עם הדלעות המכוסות. המלך הסביר כי הייתה תופעה מוזרה באותו היום והוא ביקש שרואי הנסתר וחוזי העתידות יבואו לומר את אשר ראו.

המלך בקושי סיים את דבריו ורואי הנסתר כמו להק ציפורים פצח ואמר- “בדלעת השמאלית יש עטלף וציפור, בדלעת הימנית נחש! מדובר בתופעה טבעית חסרת חשיבות!” חוזי העתידות לעומת זאת פצחו בטקס המורכב של החיזוי: הם הוציאו מגשים גדולים, פיזרו עליהם אבקה טקסית, השתמשו בשרשרת האופלה לראות באיזה פרק באורקל המצב מתואר: “רואי הנסתרות צודקים, יש ציפור ועטלף בדלעת השמאלית, ונחש בימנית- אבל אלו סימנים של אסון נורא ממשמש ובא! יש לבצע טקס מנחות כדי לשמר את חייו של הנסיך. אם טקס כזה לא יתבצע, הנסיך ימות תוך ימים שבעה!”

רואי הנסתרות צחקקו כמו להקת שחפים מעל ערימה של מזון נשכח על חוף הים. “לא יקרה שום דבר! הבה ניפגש עוד שבוע, ותראו כי הנסיך יהיה בסדר גמור.” יותר מזה, רואי הנסתרות האשימו את חוזי העתידות כי הם רוצים טקס גדול שכזה עבור בצע כסף, ושהם בעצם רק חזרו על הידע של רואי הנסתרות עצמם, כי הם דיברו קודם ופיצחו את החידה. האספה התפזרה, והאנשים שתמכו בפולחן אורונמילה באילה איפה לחצו על המלך לבצע את טקס המנחות הדחוף, אבל המלך נטה להאמין לרואי הניסתר ולא לחוזי העתידות. הטקס לא בוצע. שישה ימים עברו ונראה שהנסיך יהיה בסדר. בלילה של היום השישי הנסיך חלה בצורה אנושה ומת לפני הבוקר של היום השביעי. המלך רתח.

בסעודה של היום השביעי, המלך ציווה לערבב את המזון של רואי הנסתרות וחוזי העתידות בציפורניים שנגזזו מידיו של הנסיך המת. חוזי העתידות, ערכו  סשן חיזוי לאורקל לפני שבאו למלך. נתגלה להם שהנסיך מת, וקיבלו איסור חמור לאכול מהמזון שיוגש להם. רואי הנסתרות אכלו את האוכל בתאבון רב, וציינו את איכותו וטעמו הטוב בפני המלך, ליחששו וצחקו “הנה, עברו שבעה ימים, והנסיך בוודאי חי, לא נעשתה שום הלוויה או הכרזה כי הוא מת!” ואילו חוזי העתידות סרבו לאכול. המלך שלח  משרת שהציק לחוזי העתידות, שאמרו בהתחלה כי אינם רעבים, אבל לאחר מכן אמרו כי האורקל ציווה עליהם שלא לאכול.

בתום הסעודה המלך עשה עצמו זועם, ועמד בפני חוזי העתידות, כאילו עמד לגעור בהם על חוסר נימוסם. הוא שאל אותם בזעם מדוע הם לא אכלו? והם ענו כי כך האורקל ציווה- והציווי שלו חשוב יותר מכל ציווי של מלך ארצי.  המלך הפנה את מבטו הזועם לרואי הנסתרות, וסיפר לתדהמתם כי הנסיך מת, ושהם אכלו את ציפורני ידיו. לאחר מכן, הוא ציווה להשליך את רואי הנסתרות לכלא. חוזי העתידות התחננו בפני המלך לשחרר את רואי הנסתרות, ולהפגין רחמים כלפיהם כי מראש היה ברור שהכוח שלהם מוגבל אך ורק לראייה צרה ולא מעבר לכך. אז לאחר כמה ימים של רעב בכלא, המלך שיחרר את רואי הנסתרות, ואלו מעולם לא חזרו להתרברב בכוחם או חשיבותם בממלכת אילה איפה.

ניתוח ותגובות:

יש נטייה מחודשת בישראל לאהוב מאוד מתקשרים ואנשים שיש להם יכולות מיוחדות לראות דברים מתוך עולם הרוח. יכולת התקשור וראיית הנסתר היא יכולת נפוצה וניתן לאמן אותה אצל כל אדם, אבל זה דורש מומחיות מיוחדת ללמוד כלי חיזוי מורכבים ולעסוק בהם. זה דורש הרבה יותר עבודה והכשרה לשנות את אשר נחזה ונראה. רואה נסתרות טוב אינו בהכרח מרפא, ומרפא אינו בהכרח רואה נסתרות טוב. צריך להכיר את ההבדל ולהשתמש בכלי הנכון למטרה הנכונה.

ארדן,

של הגן.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-08-14

“

הבשמים הללו היו נפוצים ביותר בארצות הברית של שנות הארבעים.  יש רמיזות שהיה שימוש בדברים דומים גם לפני כן, אבל העניין הוא כזה, העבדות נגמרה, האמריקאים  ממוצא אפריקאי עדיין סבלו מגזענות וממחסור (חלקם סובלים מכך עד היום). ומה אם החלכאים והנדכאים האחרים? מה עם הנשים והגברים שזקוקים לכוח בחייהם כי החברה נעשית דכאנית יותר ויותר? עבור אלו אני מעלה את המתכון הזה, שלמרות שהוא מאוד קשה להכנה ולהפעלה- דורש סבלנות, תיכנון ואיסוף חומרים שחלקם קשה להשיג, אבל אם יש רצון אמונה ויכולת מאגית- אז ניתן להפעיל גם את הלחש הזה. לפני הכנת הבושם, יש לתת מנחות לפותח השערים במסורת שלכם, ולאלת האהבה.

רכיבים:

1. בקבוק בושם אהוב, או בודי מיסט מתאים. לא לחסוך בהוצאות כאן.
2. פול טונקה מחנויות קונדיטוריה. לא ניתן להחליף בווניל.
3. כפית שורש אקורוס קלאמוס
4. כפית שורש שוש קירח- ליקריץ
5. כמה טיפות תמצית אמבר (או תחליף אמברגריס)
6. כמה טיפות שמן אתרי ברגמוט
7. טיפה של שמן ווטיבר

אם בחרנו בבודי מיסט, קל יותר להבריג את את הפקק ולשפוך את הנוזלים לצנצנת. אם בחרנו בקבוק בושם אהוב (ושאנל חמש, ג’אדור, וואן קליף וחבריו הם קלאסיים כאן) נצטרך להשתמש בפטיש כדי לפתוח את הבקבוק ולשחרר את הנוזלים- בזהירות, כדי שהם בעצם ישמשו כבסיס לטינקטורה. יש לכתוש את הרכיבים היבשים עם דק ולהוסיף אותם ואת הנוזלים לצנצנת הטינקטורה, ולהמתין במשך שלושה שבועות, תוך כדי שאנחנו מנערים את הצנצנת יום יום. את הבושם המוכן יש לסנן לתוך לבקבוק יפה- אפשר אחד עם אטומייזר כמו של פעם. להעביר את הבקבוק בעשן קטורת לפותח השערים ולאלת האהבה, ולקדש ולטעון.

ארדן,

של הגן

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-08-02

“

לקח לי הרבה זמן להזמין ספרים מהוצאת Capell Bann. ההוצאה הזו מוציאה ספרים קלאסיים של תורת הכישוף והמאגיה מאנגליה. יש לי הערכה מאוד גדולה  לטעמים של המאגיה שמגיעים מאנגליה. אולי בגלל שזו תרבות “אירופאית” ולא אמריקאית שדוברת בשפה שאני יכול להבין, שעושה את כל הטקסטים והמאגיה העממית שלה מושכים בעיני. ואולי יש גם מספר סיבות אחרות.

בכל אופן עברתי על הקטלוג של האתר כחמש פעמים, בחרתי את תשעת הספרים שלא אוכל לחיות בלעדיהם והזמנתי אותם. ההזמנה שלי לא הגיעה (סיפור ארוך ומיותר שכולל אימיילים מקולקלים, ואת מותו הטראגי של מנהל החברה ג’ון דיי זכרונו לברכה.)  פייפל החזירה לי את התשלום שלי במלואו ואני נואשתי מלהשיג את הספרים שרציתי. עם זאת, זמן מה לאחר מכאן, ההוצאה פתחה אגף חדש שמוכר את הספרים שלהם והזמנתי שוב, והפעם קיבלתי אותם- במלוא תפארתם- תשעה ספרים שאת חלקם צדתי כבר שנים. אבל בתיאור המאורעות הארוך, אני דוחה את הדיון בנושא הרשומה.

הספר הראשון שאני קורא מן הערימה, הוא אחד שנכתב על ידי לבנה מורגן. הוא נקרא A Witch’s Mirror , והוא חשוב כי המורים של לבנה כוללים לא רק אנשים ממסורת המאגיה העממית של קורנוול, עצמה, אלא גם אם ססיל וויליאמסון, שבנה והרכיב את מוזיאון הכישוף בקורנוול, כרגע מוזיאון הכישוף הגדול והחשוב בעולם. ססיל ומורה הנוסף הירוורד ידועים בעולם המאגיה כמכשפים אפקטיביים מאוד וחשובים לדורם.

 כשאני קורא את הספר אני מתאכזב קצת. זה נראה כמו מה שת’ורן מתארת בבלוגה, “וויקה עם קלשון”. משמע, וויקה עם אלמנטים  מועטים של מאגיה מסורתית שכביכול אמורים להפוך אותה ליותר אותנטית ולא יותר מזה. לפיכך, יש  בטקסט הרבה כתיבה מתישה והזויה על חוקים מוסריים ועשה ואל תעשה- למשל, מורגן לא עוסקת בכשפי אהבה. וגם מבחינתה היא מסרבת להשתמש במאגיה על “כל דבר קטן” כי היא לא רוצה להפוך את כוח המאגיה הקדוש והאדיר לטריוויאלי.

אני מודה ללבנה מורגן (ומתוודה שעדיין לא סיימתי לקרוא את הספר שלה, אגיע לזה בקרוב) שבעצם הפנתה את תשומת ליבי לאחת הבעיות הגדולות של המאגיה בעולם המערבי. מאגיה אמורה להיות טריוויאלית. כמו שזה טריוויאלי לתקוע מזוזה בכל בית יהודי, או להחזיק ספר תהילים ברכב, כמו שזה טריוויאלי לנוצרים לענוד צלב, ולמוסלמים לפנות לאללה בשמות קדושים סודיים, זה לגיטימי שמאגיה עממית תהיה טריוויאלית.

אני עוצר אוטובוסים עם הרונה איסה, אני לוחש על כוויות ומנטרל את להטן, אני עונד קמיע הגנה חזק שאת כוחו אני טוען תמיד, אני מחמם את עצמי בלילות קרים עם הרונה קאנאז, אני מבשם את צווארי בבושם “עשה כרצוני!” ממסורת ההודו, אני משליך עצמות, אני קורא בקלפי טארוט, אני עורך סשן של ריפוי נקע בקרסול באמצע קניון הומה אדם, אני מוצא חניה עם האלה אספלטה, אני מזמן לעצמי מקום פנוי במסעדות ותחבורה ציבורית, אני מכין תה שהוא שיקוי בבונג, שורש ולריאן וחסת בר לריפוי נדודי שינה, אני מעמיד ומדליק נרות שפע ומיקסם,  אני מסיר אנרגיה שלילית בהניף שרביט צורן מהוקצע. אני מושח את מצחי ואת מצח חברי בשמן כתר הצלחה עבור ציונים טובים בבחינות, וכל יום בשבוע אני מעניק מנחות וקטורת לאלים הרבים של המאגיה והחיזוי שיזינו את כוחי. אני חי את המאגיה, אז המאגיה מבחינתי היא מובנת מאליה.

ברור שהמאגיה לא מובנת מאליה במובן של- אני לוקח אותה כמובן מאליו בצורה פוגענית ומעליבה. אני מאוד מעריך את המאגיה, אבל במקום שאני אעריך את המאגיה כמו שאני מעריך משהו שהוא מטרה לשאוף אליה, אני מעריך את המאגיה כמו את האוויר לנשימה. המאגיה כאן, המאגיה היא כוח כמו החשמל שמפעים את הלב שלי, בין אם אני ארצה ובין אם לא. המודעות שלי למאגיה היא הדבר שבעצם מוביל אותה לעברי, אנרגיה גולמית טבעית ונפלאה שבאמצעות תפילות ולחשים, צמחים וגבישים אני משנה את מהותה למשהו אחר.

אולי אני מרגיש וחושב ככה בגלל שאני שייך בעצם לתרבות מאגית אחרת? אני וודאני, אני בעצם חלק מדת מאוד עתיקה שיש לה גילגולים שונים. ויקה ודתות ניאו פגאניות אחרות הן צעירות כמו נשימה. האם ייתכן שהמאגיה הטקסית שפושטה עד זרא מעניקה חלק מהפילוסופיה הפסואדו-דתית שלה למאגיה הפגאנית? הפרדה מוחלטת בין קודש לחול, בין מאגי ליומיומי, במקום לחיות את המאגיה כל הזמן? אולי המקום שבו הגלימה מוסרת, הכלים הטקסים מוסתרים בשק המשי שלהם, והטקס תם, אולי כאן נמצא סוף הקסם. לא כל מאגיה שמתרחשת מתרחשת במעגל, עם קריאה לארבעה יסודות, והדלקת נר בצבע הנכון.  

אני ושלאויה קוראים לזה בהומור “טוסט גבינה”. כאילו כל עולם המאגיה המגוון והרחב בדומה לעולם הקולינארי הוא סך הכול אותו מאכל בווריאציה שונה: מעגל, ארבעה יסודות, אל, אלה (או אופנתי יותר היום רק אלה) נר צבעוני, העלאה ושחרור אנרגיה מווסתת במעבדה מאגית מסודרת שאנחנו מדמים לעצמנו. זו הטכנולוגיה המאגית הבסיסית שויקה נתנה לעולם המאגיה. זה עובד וזה מקסים, ויש דרכים נהדרות לקחת את הפורמט הזה ולחדש, לארגן, לסדר ולברך אותו מחדש. יש דרכים איטיות ליצור טקס שלם וכבד, ויש דרכים מהירות יותר לטקסים ססגוניים באותו פורמט, אבל בסופו של דבר, זה רק עוד טוסט גבינה. מה עם רוסטביף, סושי ושאר מאכלים?

לורי קאבוט זיהתה את הצורך בכניסה למצב תודעה אחר מהר יותר, על מנת להטיל כשפים במהירות, והמציאה את מדיטציית הספירה הקריסטלית שלה, שבה ניתן להטיל כשפים בכל מקום וזמן- דבר שמגביר את הטריוואליות של המאגיה במערב, מה שגורם לי להודות לה לנצח.  המדיטציה הזו היא חידוש של שנות השמונים, אבל נראה שגם בזרמים הניאו-פגאניים יכולת והעניין בקריאה הולך ופוחת, זה הופך להיות יותר קטע של “תעשה את מה שמתאים לך”, תחנך את עצמך איך שבא לך ואנחנו לא נשים קצוץ.

ארדן של הגן.

נ.ב. אם אתם רוצים לדעת אילו ספרים קניתי, הקישור כאן.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-07-19

“

לפעמים יש צורך להשתיק חדר מלא אנשים, או אדם בודד. רכילות יכולה להיות קטלנית במובנים חברתיים מסויימים או להערים קשיים בעבודה. בחיי נתקלתי בהרבה מאוד מתכונים לשמן השתקה, אבל אף אחד לא היה טוב ולא ריצה אותי כמו זה:

רכיבים:

21 גרגרי פלפל שחור שלמים

שלוש כפיות מסמרי ציפורן

כפית גדושה של פלפל סצו’אן

כפית זרעי פרג

כפית “שקטה משקוטה”

זרעי חרדל שחורים

חצי כפית זרעים, או עוקצים של חציל

מעט מולסה

 חתיכה קטנה של אוניקס

 חתיכה קטנה של ג’ט

 לאחר שניתנה מנחה לכוחות הטבע שפותחים את השערים וסוגרים אותם, או אל השתיקה המיסטית- הרפוקרטס למשל,  יש למזוג את שמן הבסיס. הבסיס האידיאלי הוא שמן קוקוס, או שמן אגוזים. כאן אסביר את משמעות וכוחם של הרכיבים השונים: הפלפל השחור עוזר לשמר יוקרה, וגם מאפשר אנרגיה מגבילה לאלה שרוצים להזיק למכין השמן, פלפל הסצ’ואן והציפורן מאלחשים את הפה, הפרג מבלבל את המחשבה ויוצר כאוס שלא מותיר זמן לרכילות מרושעת, השקטה משקוטה היא נגיעה מקומית לחומר השתקה מתקדם ואפשר לוותר עליה אם היא לא זמינה. זרעי החרדל השחורים “מכים” במגיפות את לשון הרכלן, החציל מעניקים בלבול נוסף, המולסה מדביקה את הלשון לחיך, והאוניקס והג’ט מונעים רכילות נוספת. את הצמחים יש לשים בשמן למשך שלושה חודשים ולכן ראוי להכינו מראש- ולהחזיק מלאי במידה ורכילות או לשון הרע היא בעיה חוזרת ונשנית. השמן שימושי בלחשי “נעילה” קלאסיים של הוודו, הנועלים פיסית גולגולת של ברווז מוקרב עם מנעול המכיל טיפה של רעל: ראו תמונה מתחת, או לחש לשון הפרה הקלאסי המשתיק את הדובר לפי מסורת ההודו.

ארדן

של הגן

“