פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-10-18

זה מפליא כמה סיפורים תמימים מכילים מסרים מאגיים עמוקים. כמובן שגדולים ממני יבואו ויגידו שבעצם מי שמכיר את המאגיה ימצא לקחים מאגיים במפל מים או בכל דבר אחר עם היכולות שלו. זה נכון במידה מסויימת, אבל באגדות ילדים ישנן אמיתות שמושרשות כה עמוק שאנחנו אפילו לא מטילים ספק מדוע הגיבורים אינם פועלים לפי ההגיון האנושי. המבוגרים שישאלו על ידי הילדים מדוע המלכה רצתה לאכול את הלב של שלגיה יקבלו תשובה דומה לאחת מאלו: “כי המלכה הייתה רעה” או “זו אגדה חמודה, לא מציאות ולכן זה לא חייב להיות הגיוני.” למכשפה זה מאוד הגיוני- זה חלק מקסם סימפטטי, דומה בדומה ירפא, וליבה של שלגיה יכיל את יופיה. אם המכשפה תאכל אותו היא תקבל את כל החן של שלגיה. זה הגיון מאגי. או למשל בסיפור ווסיליסה היפה- באבא יגה אומרת שמשרתיה הם שחר, צהרי יום וליל. אולי זה בגלל שבעבר באבא יגה הייתה אלה ולא מכשפה סלבית מרושעת. ואולי זו הסיבה שלא רק שווסיליסה יוצאת מהביקתה שלה ביער, אלא מקבלת את מה שהיא מחפשת ונוקמת בעזרת באבא יגה שנים של עבודת פרך.

אלו רק שתי דוגמאות קטנות ויש יותר… הרבה יותר. בכל מקום שבו מתארים מכשפה מכוערת, אלת מוות נוראה ישנן אלו שיסתירו זרעי אמת קטנים לגבי הדמות הנצחית של המכשפה. גם אם ינסו להפחיד בעזרתה ילדים קטנים היא תמיד שם על קצה החלומות המרירים ביותר. היא. אני.

יש סיפור של האחים גרים שדיסני מעולם לא הסריטה, שהורים מעולם לא טרחו להקריא לילדיהם- כי הוא היה קצר להפליא. כן, יש שם מכשפה. ויש שם אכזריות וכאב, אבל בשר לסיפור מעבר לכך לא קיים. הסיפור נקרא פראו (העלמה- גרמנית) תרוד. מתוארת שם ילדה מרדנית וחסרת שם ששמעה על דברים נפלאים שקרו בביתה של העלמה תרוד. ההורים שלה הזהירו אותה שלא ללכת לשם- ואמרו שאם היא תלך הם כבר לא ההורים שלה והיא לא צריכה לחזור. היא כמובן הולכת לעלמה תרוד ששואלת אותה מדוע היא כה מפחדת. הילדה מציינת שהיא ראתה איש שחור על מפתן דלתה של העלמה. העלמה אומרת שזה כורה הפחם. ואז הילדה אומרת שהיא ראתה איש ירוק על מפתן דלתה, והעלמה תרוד מסבירה שזה הצייד. הילדה אומרת שהיא ראתה איש אדום והעלמה מבארת שזה הקצב. לבסוף הילדה מודה שמה שבאמת הפחיד אותה היה שהיא חיפשה קודם לכן את העלמה תרוד בביתה וראתה את השטן עשוי אש דרך החלון. העלמה תרוד אומרת שהיא ציפתה לילדה זמן רב, הופכת את הילדה לגזר עץ ומשליכה אותה לאש. היא נאנחת ואומרת שהילדה מפיקה אור וחום רב.

http://www.pitt.edu/~dash/grimm043.html (לינק לסיפור המקורי)

אז איך מפרשים סיפור כזה קצר וברוטלי? מי היא העלמה תרוד? בסופו של דבר המכשפה היא הדמות היחידה שמקבלת שם בסיפור הזה. יש כמה פירושים אפשריים. נתחיל עם הפירוש הנוצרי המקובל. העלמה תרוד היא עבד לשטן או השטן בעצמו. שלושת היצורים הם שדים ומשרתים שלה, והילדה פשוט מתה כי גילתה את דמותה האמיתית של העלמה תרוד וזו לא רצתה שהיא תסגיר אותה. אז העלמה הופכת אותה לגזר עץ ולבסוף לאפר.

מה הפירוש של המכשפות לזה? הפירוש הרבה יותר מורכב. העלמה יוצאת למסע שאמני של שינוי. היא שמה מאחור את כל שידעה, כל מה שהיה עבורה בית, כמו שמכשפה צריכה להחליף רעיונות ישנים בחדשים. לאחר מכן במסעה היא נפגשת בשלושה אנשים (להשוות עם שחר, צהריים וליל שהיו ממש משרתים של באבא יגה והיו במסעה של ווסיליסה) אחד שחור- אולי אחד מהעממים העתיקים? איש פיות כפי שתואר בסיפורים הישנים? אחד ירוק- האיש הירוק הוא אל מאוד פופלארי בימים האלו אבל בעבר הוא יכול היה להיות דיוניסוס או אל מכשפות אחר. והאיש האדום? פאן אולי? או דמות פאגנית אחרת כמו מלכת הפיות שתוארה לא פעם כאדומה. בשלושת השאלות האלו היא בטוחה. העלמה תרוד לא פוגעת בה. (בווסילסה היפה יש שלב שבו באבא יגה דורשת שווסיליסה תשאל אותה שאלות. ווסיליסה שואלת על שלושת האבירים שפגשה בדרכה, אבל לא שואלת על דבר שיש בבית. באבא יאגה מציינת שווסיליסה חכמה שלא שאלה על שום דבר בתוך הביקתה אחרת הייתה נאלצת לאכול את ווסיליסה- אולי מכאן מותה של הילדה בפראו תרוד) וכאשר היא רואה את המכשפה מחוץ לבית ו”דמותה בוערת כשטן” אולי היא ראתה את ההילה של המכשפה שיכולה להראות כמו אש? או שמא קיבלה חיזיון על העתיד שלה עצמה? נבואה שהמכשפה בחרה להגשים- אולי מתוך קינאה בעובדה שרק לה יש זכות להיות בעלת כוחות באותו אזור? סביר להניח שלא. גזר העץ הוא סמל פאגני רב עוצמה- דיאנה תמיד נסגדה בגזר עץ, ובחג יול (שהנצרות הפכה לחג המולד) יש גם גזע עץ מוקדש שבערתו מסמלת את תחילת החג. כאשר הילדה בוערת המכשפה אומרת שהעץ בוער יפה ומפיץ אור, היא הופכת את הילדה לאנרגיה טהורה, מטאמורפזה לירית מעבר למשמעות הפיסית. זה סמל להתקדמות רוחנית, זה עיצוב העולם בדמות שלנו, ולחיות מעבר לדברים שנראים לעין. הסמל האחרון של הילדה הוא אפר.

תמיד אפר היה זרעים של אש, והיה משמש לטיהור ולקידוש, לא לשווא נאמר שהפיניקס צמח מהאפר של עצמו. זה סמל לנצחיות בפאגניזם הקדום- אולי אם הסיפור היה ממשיך, הילדה הייתה חוזרת לחיים בדמות אחרת?

אנחנו לא נדע את זה עכשיו.

ואולי המסכות של המכשפות יגלו מי הן באמת ונוכל לחיות באושר ואושר?

אולי. האגדה הזו לא הגיעה לסופה עדיין.

ארדן

*התמונה היא מתוך ווסיליסה היפה.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-10-16

שנת 2286 השעה 10:14 – אולם ההרצאות בנמל חיפן.

האולם היה כמעט מלא. כשרילגרה לימדה את הקורס האקסלוסיבי שלה אנשים הגיעו. לרוב התלמידים היו מחפשים את השקט של הכיסאות האחוריים, אבל בשיעור שלה לא היה תלמיד אחד שלא חיפש את המושבים הקדמיים. אולי בגלל איך שרילגרה נראתה. שיערה היה חום דבש בהיר ומתולתל קלות, מגיע עד גבה. עינה היו שחורות כהבנה והמבע בהן היה תמיד עמוק כמו בריכה עמוקה ללא חקר. רבים היו הסטודנטים שהתאהבו בה. אבל לרילגרה לא הייתה סבלנות אליהם. היא העדיפה ללמד וללמוד את הפולקלור הישראלי הקדום ולכן אחרי מלחמת העולם הרביעית שקרתה ב2273 היא עברה לישראל. או מה שנשאר מישראל אחרי ההפצצות והנשק הכימי. למזלה הומצא תכשיר מגן קרינה שאפשר לאנשים לחיות זמן רב קרוב לנשורת הרדיואקטיבית. רוב הערים הגדולות נמחקו, וערי הנמל ספגו מעט נזק יחסית. מה ששרד מחיפה הפך להיות מעין מגורים זמניים וספרטנים לחוקרים, חיילים ואנשים שטיהרו את הסביבה מהקרינה שלה ונקראו “מנקים” בלשון העם. רילגרה סובבה את הגביש מרובה הפאות שעל שולחנה הפלסטי והממוחזר. אורו של הגביש האיר על קיר המנוגד לתלמידים והמשולש הכיל בתוכו תמונה ישנה ושרופה למחצה.

“הציור הבא נקרא: ארדן ופירות הסתיו. לא נותר ממנו הרבה אבל כפי שאתם רואים התיאור מדוייק למדי לפי אגדות העם ששמענו. קו הלסת הרך, השיער שיש בו קו כסוף, והעינים החודרות בדיוק מתוארות פה. כפי שציינתי בשיעור המבוא ארדן מהווה סוג של אגדה מסתורית ומאיימת- למרות שהכתות הארדניות שניסו להשיג מידע ממקורות שונים באסטרל, אף אחד לא יכול לומר לנו פרטים בסיסיים כגון- האם ארדן היה זכר או נקבה? אם תשימו לב גם פה הפנים אנדרוגניות. הגבות מסודרות כמו של אישה, והשיער לא ארוך ולא קצר… כן עמנואל?”

תלמידה עם שיער קצר קמה מכיסאה לאחר שביקשה את הרשות לדבר. “לארדן אין שיער חלק? חשבתי שהאגדה שהטרילוגיה המיתית הגן מתארת לנו שיער חלק.”

רילגרה חייכה. “אני שמחה ששמת לב לדבר. כנראה מישהי כאן קוראת את הספרים שהם נושא הקורס. השיער של ארדן מתואר רק פעם אחת כחלק ושאר הזמן כמתולתל. כפי שציינתי בעבר למרות שנצר משפחתי היה לו קשר חברי קרוב עם ארדן, וכמה אגדות משפחתיות שרדו לרוב הוא תואר אצלנו כאדם בעל שיער מתולתל.” רילגרה המשיכה.

“לא ברור לנו. כולנו גדלנו על אגדות של ארדן, ולא ידוע אם הוא היה אדם טוב, או רע, פראי או רגוע. הוא

הערת העורך – לא ברור אם הפוסט אמור להגמר ככה או שהיה המשך, בקובץ השחזור יש רק את זה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-10-15

כשהוא נישק אותי הרגשתי את זה. את הענפים נעים באיוושת הרוח. את הזרמים והיער רוקד לעברי. אתה מתקרב אל עצמך… בכל צעד… אתה לומד. בכל ליקוק, נשיקה או נשיכה התחברתי לצד החייתי שלי, לצד החי שלי. המילים איבדו משמעות, ופעימות הלב והריצה ביער, בעולם שלי והפיסי ביחד. הוא בדרך כלל אדם עייף אבל אותו לילה הוא נשאר ער. שם עבורי לחבק, לתת מעצמו ולהתמסר לתשוקה. מעולם לא החשבתי את עצמי יפה במיוחד, מושך במיוחד אבל הוא הצליח למנות את כל הדברים היפים בי. אני מאמין לו.

הריח שלו, המגע שלו… לפרקים איבדתי שליטה ונתתי לארוס להיות האדון שלי. רוב הזמן הסקרנות והנגיעות היו שלי כמו כלבלב להוט ללמוד את סודות התשוקה.כמו שהיית להוט ללמוד את סודות המאגיה יקירי? לפעמים דיינהיר הייתה שם, מלכת הרגש, מעצימה או מעלימה ושולטת. לרוב לא. רציתי לבד.

“תיקשורת, שפה- לא אותו הדבר. העולם זורם ומלא במאוויים. המאוויים לא ישתנו לעולם, הרצון להיות בטוחים, מוגנים ושבעים הוא נוצר מהאיד- מהדבר היחיד בחישה שלנו שלא לומד דבר. אם תבין את זה תבין תיקשורת, ותיקשורת אמיתית היא הדברים שאי אפשר לבטא בשפה.”

לומר שזה היה נפלא או כיף יהיה שיטחי וטיפשי. זה היה יותר מזה. הרבה יותר מהנאה, הרבה יותר מתשוקה- העומק היה רב עוצמה- וכמו כל הדברים החשובים באמת, דבר שאינו ניתן לומר במילים. ומכאן יקירי אני נוטש אתכם בשתיקה מרומזת.

שתיקה.

*אני מתנצל שהשבוע היה נטול פרק. הייתי עסוק כפי ששמתם בוודאי לב.

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-10-08

העולם האסטראלי- אורת` שאנדלר.

הגנים של העיר העלפית טופחו ופונקו ביד נעלמה- מאגית. החיבור החזק בין העלפים לטבע ולקסם דאגו לזה. הקשרים לא נעלמו כי המלכה בת אלמוות. היא הקשר של העלפים לטבע. המוות שלה הוא מחזורי כי היא אלה והם חוזרים לתחייה כל כמה זמן בגוף אחר ובצורה אחרת- זה הכל האיזון הטבעי של הדברים. הבתים עצמם היו אלמוג חיי שגדל בסילסולים אלגנטיים לפי הגחמות של המכשפים שלהם. הכל היה שקט. הרעשים היחידים היו רעש שירת הציפורים וטפיפות האנשים בשוק של אורת` שנדלר. הלכתי לחנות שמוכרת אבני חן. הכוחות שלי החלו לחזור לאיטם, למרות שלא היה לי ספק שהם לא יחזרו למידת עוצמתם המלאה עד בוא המשפט. בדוכן העלף הביט בי בכבוד. עטיתי את כל הסמלים של המלוכה העלפית, אבל היותי אנושית אמרה שהרגתי עבור תואר זה עלף. הוא בתחילה הראה לי את הסחורה הגרועה ביותר שלו ורק לאחר שיכנועים ואיומים מצידי (שברתי מנורה שמובערת על ידי אבק פיות) הוא הסכים להראות לי את הסחורה הרגילה שלו. מתוך שלוש אבנים בעלות גוון כחול עמוק וניצנוץ כסוף בחרתי אחת מושלמת וסגלגלה. שילמתי לו מעט פחות מהמחיר בו נקב והטלתי לחש שגרם לי להעלם מעיני אחרים.

העולם האסטראלי- אורת` שאנדלר- גני המלכה.

“מה אתה אומר הלורד וויר?” המלכה שאלה את הלורד הנשי במקצת שישב לימינה. “נכון שהגנים של העיר שלנו הם דוגמא מושלמת? סדר, משמעת ציות. תמיד בתלם, תמיד באותה צורה או מהות. הגן הזה לדוגמא הוא אותו הגן כמו שאימי הותירה.”

הלורד וויר הסכים עם המלכה בכל פה. הלורד אורת`לין שישב לשמאלה פשוט צנף.

הסרתי את המיקסם שאפף אותי.

“את טועה.” אמרתי והמלכה חייכה.

“זה לא היה מחושב שתצליחי לקבל את כוחך חזרה כה מהר. אבל ציפיתי זאת לפחות מאישה שהפכה להיות אגדית בהתמודדות עם רעלים.”

היא שתתה מספל חרסית עדין תה. התעלמתי מהערתה האחרונה שדיברה על המובן מאליו. צעדתי בקלילות אל שיח וורדים לבנים שפרח בהרמוניה.

“הטבע הוא כאוטי. אתם יודעים את זה. אתם מנסים לעצב אותו בצורה שלכם. אבל זה לא עובד.” קטפתי ניצה מושלמת אחת. “זה שהפרח נקטף והרס את הסימטריות של השיח, מבחינת הטבע זה לא נורא כלל. מכשף שלכם לעומת זאת יבוא לתקן את זה בזמן קצר. אבל אין זה הגן שנשאר במקום. כי הפרחים בכל זאת מתים, הדשא בין כה וכה צומח. גם אם תקצרו אותו שוב ושוב או תגרמו לפריחה במקום הנכון שוב ושוב. כי זה לא אותו הפרח. לא אותו הדשא. הדבר היחיד שקבוע בגן הזה, הוא השינוי.”

הלורד אורת`לין הביט בי המום נוכח עזות המצח שהפגנתי. הלורד וויר היה פשוט משועמם.

“זוכרת את העולם הפיסי? לא. את לא. אני מאמינה שזו הייתה סבתך שנשלחה משם עם מה שנותר מהעם העלפי. האנשים כבשו את הברזל. הוא נכנס למוחותיהם ולכליהם. עולם הטבע לא שולט כמו אז. גם אם תשלטו ותשברו את רוחם של בני האנוש, כמו הגן, הם יצמחו שוב ושוב, עד שאפילו אתם תעלמו.”

המלכה לא סיפקה תשובה.

צעדתי במלכותיות אל היציאה של הגן. פתאום יד חזקה אחזה בזרועי וסובבה אותי.

העולם האסטראלי- יער הכוכב האפל.

למצער, הדרך ליער הכוכב לא הייתה קלה במיוחד. עידן ודיינהיר היו צריכים לעבור הגנות קסומות ואפילו להגן על עצמם מפני כמה רוחות שארגוט חיסל עם גרזן הקרב שלו. עידן לא באמת הבין מדוע הוא זקוק לנשק. הרי הוא לא לוחם נכון? לא נכון. אני אהיה לוחם, אגן על הצדק… פשוט לא בצורה פיסית אלא בפני בתי משפט. היער שנגלה מולו היה דומה ליערות ארצו. רובו מלא עצי מחט- ארז, אורן ואפילו ברושים. אבל משהו היה שונה פה. היער פעם בחיים- העצים היו בריאים ושלמים כאילו יד אדם… עידן חייך במרירות והביט אל אלו שמלווים אותו. רוח מים ושד מהתופת הבוערת של האדמה. השיער החום של דיינהיר ועורה הכהה כאילו הסתיר את מי שהיא באמת. אבל מידי פעם יכולת לראות שהיא יותר צפה ופחות הולכת. וארגוט? הוא רק נראה כאדם אבל היה לו כוח של ענק וגמישות של נמר. פתאום עידן הרגיש מאוד חסר תועלת. אילו כוחות יש לו להציל את ארדן? מה יש בתוכו שגרם לדיינהיר לרוץ דווקא אליו בזמן של כאב וצער? קודם לכן הוא ניזון על האנדרנלין והיופי והפחד שיש בעולם הזה, אבל עכשיו השאלות מציפות אותו והוא הולך בשתיקה. היה ציחקוק מוזר.

כולם נעמדו במקום. “אנחנו מתקדמים…” אמרה דיינהיר. עידן הביט בה בשאלה- “איזה כלי נשק אני בדיוק הולך לקבל?” דיינהיר התקשתה להסביר, אז ארגוט האיץ בה ללכת לבדוק את הדרך בזמן שהוא מסביר את האמת לעידן.

“הנשק הוא המשך רצונו של הלוחם כמו שהלחש הוא המשך רצונה של המכשפה. הנשק יעבוד במישור שבו אתה עובד. אבל עליך קודם לקבל אותו מידו של שומר החרב.” עידן הביט בארגוט בצורה מוזרה. הוא הבין את מה שהוא אמר… אבל בכל זאת זה די רחוק… הנשק הוא כלי בלבד. אין לו כוח אמיתי אז למה עידן כה חסר כוח בעולם הזה? התשובה עלתה מיד. הוא לא למד איך להשתמש בו בעולם הזה.

“מי זה שומר החרב?” עידן שאל.

“שומר החרב ניסתר מעיני הרוב. וגם ממני. למדיאה היו קשרים איתו כי הוא אוהב מכשפות שלא מעוניינות בנשק שלו. אתה תבקש ממנו את כלי הנשק שמתאים לך ואתה תקבל אותו אם תשא חן בעיניו. אני מעולם לא התעסקתי איתו… אני מתנצל שאין לי עוד מידע עבורך.”

העולם האסטראלי- אורת` שאנדלר- גני המלכה.

הסתובבת לתוקפי ומתוך רפלקס תפסתי את כף ידו שאחזה בי. ראיתי שזה הלורד אורת`לין. משכתי את ידי בחוזקה מידו ובמקרה טבעת החותם שלו נפלה על הקרקע. אור כחול הבהב סביב פניו. הוא היה מודע לשינוי שהוא עבר ומיהר לענוד את הטבעת שנית. פני העלף שלו חזרו להיות כפי שהיו בעבר. לפתע הארשת הקפואה שלי נפלה. הוא.. הוא.. אדם! בנ-אדם. לא עלף זו.. זו.. אשליה. עשיתי מחווה בידי. “אוטרה- לוסינה אושוור.” אש מוזהבת אפפה אותנו ובאופן מיידי הופענו במגדל של וולנדריוס לשעבר- עכשיו שלי. הוא פנה לדבר רק כדי לגלות שפגיון מורעל מוצמד לצווארו.

“דבר. עכשיו אם אתה זז אני מבטיחה לך שתוכל לדון על אובדן המאגיה המשעשע שלי עם וולנדריוס במירלוך.” הוא צחק.

“את מרגישה בטוחה עכשיו יפיפיה? כשסכין מפריד ביני לבינך? זה מה שיגרום לך להרגיש טוב? להרוג אדם?”

הוא עלה על התרמית. לעזאזל.

הסרתי את הפגיון והתיישבתי על כיסא מנצרי ערבה חיוורים. “אוקיי. עכשיו הצעד שלך- למה שאדם יהיה יד ימינה של המלכה? אתה לא מכשף ולא ייתכן שהגעת לאסטרל לבדך.”

“אני בהחלט חייב לך הסברים ואת תקבלי אותם.”

“אני מקשיבה.”

הוא חייך והתיישב על הכיסא הנגדי אלי. הוא הסיר את הטבעת ונתן לפניו האמיתיות להופיע. לא אוזניים מחודדות אלא עגולות. לא עיני תכלת אלא חומות. לא שיער בהיר אלא כהה.

שלחתי את ידי לתיבת שנהב מגולפת. הוצאתי חופן של חול לבן וזריתי אותו באוויר.

“אני מקווה שאתה לא נעלב לורד אורת`לין אבל אני נמצאת על קרקע רגישה. החול יזהר בצבעים אם הוא יזהה שקר.”

הסתבר שהוא הכיר את הלחש הזה. הוא לא התרגש במיוחד.

“מאיפה אתחיל? אולי מהעבר הרחוק יותר. כשחייתי על האדמה בעולם החומר הייתי גבר צעיר שהיה מאוהב במאגיה. מורים שונים עברתי אבל לא למדתי את האמת המאגית כי לא היה לי כישרון. כל לחש שהטלתי התעקם, והאנרגיה פשוט לא השתחררה. הייתה לי תשוקה למאגיה כמו שיש תשוקה של גבר לאישה או לכוח. יום אחד פגשתי אישה יפה בשם אלה. תמורת האהבה שלי חייתי איתה ונתתי לה את אהבתי. היא עזרה לי עם היגון וחוסר הכישרון שלי. לילה אחד היא אמרה לי שהיא צריכה ללכת והתעקשתי ללכת איתה. היא אמרה לי, ואני זוכר את הטון של הקול שלה- לאיפה שאני הולכת אתה לא יכול לחזור ממנו… ועדיין לא רציתי להפרד ממנה. אהבתי אותה באש שלא הכרתי שיש בי. היא הביאה אותי לפה.”

“לממלכה העלפית?” שאלתי.

“לא בדיוק. זו הייתה עת מלחמה. הגענו לשדה קרב בממלכה הסיליפיאנית. המלכה בעצמה פיקחה על הקרב. הרגשתי חסר כוח רצון ותועלת. הנשים בממלכה הזו מחשיבות את הזכרים העלפים כנחותים, וזכר אנושי בן תמותה? חיית מחמד אקזוטית ותו לא. למדתי את שמה האמיתי של אלה- ליידי דרואלה. יד שמאלה של המלכה, מכשפה רבת עוצמה וגנרלית. היא לבשה שריון שחור כשהיא יצאה לקרב ואני הלכתי עם לחש בלתי נראות. דרואלה שלי נפצעה מאוד קשה.

המרפאות של המלכה לא הצליחו לרפא אותה… אבל הן הותירו אותה בחיים לכאוב. רציתי להקל עליה…”

“אז… הרגת אותה.” אמרתי.

“כן. דמעות עלו בעיניו. אבל לפני כן היא נתנה לי את הטבעת הזאת שהיא קידשה בזמן שעוד היינו על פני השטח. המלכה קיבלה אותי עם כל הזכויות של דרואלה… אבל בממלכה היה אסור שידעו שאדם החליף את המעמד של העלף.”

היססתי… הנחתי את כף ידי על ידו וניסיתי להקל על כאבו.

העולם האסטראלי- יער הכוכב האפל.

דיינהיר מצאה את הדרך והובילה את עידן לקבוצה של ערבות בוכיות שנשזרו בהן נורות של אור פיות זורח. עידן התקדם אבל ארגוט החליט להשאר מאחור. ועל כס שעשוי שורשים וצדפים ישב שומר החרב. הוא היה לבוש שריון כסוף ועל פניו חבש מסיכה. הוא הביט בדיינהיר והיא באה ולחשה משהו באוזנו. פיות קטנות ושדונים צחקו ושתו וניגנו ברקע המואר.

“אז.” קול מתכתי בקע מהמסכה. “אתה כאן בשביל כלי נשק? ראה את קשת הצדק!”

אור לבן בקע מידיו ויצר תצורה של קשת חצים עשויה כמו מאור מוצק מול עיניו.

“אם אתה לוחם, קח אותה.”

עידן צעד קדימה ונגע בקשת.

העולם החשיך סביבו.

המשך בפרק בא…

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-10-02

מכשפה– בעברית השורש לא נחמד במיוחד. אבל באנגלית… מקור המילה Witch הוא במילה Wyk. בעבר החסידים של הוויקה האמינו באמת ובתמים שהשורש הגיע דווקה מהמילה whittan שפירושה לדעת. זה אינו נכון. פירוש המילה Wyk הוא נצר. כמו סל נצרים, המכשפה מכופפת את העולם לרצונה. מה הפלא שכולם רוצים להיות מכשפות?

באמת מה הפלא. כמובן שמאגיה זה כמו כשרון ציור, זה משהו שנולדים איתו או לא. בטח ששיעורי ציור יעזרו גם לאלו שאין להם כישרון להתקדם הלאה, אבל ציירים יכולים להיות רק מעט. יש אנשים שהחיים הופכים אותם למכשפות ברבות הימים אבל זה בסך הכל כישרון שעולה מעל פני השטח, שינוי במהות אבל לא בפונטנצייל. וכמובן שהחברה המודרנית מנצלת את זה שכולם רוצים להיות מכשפות. קורסים, ערכות וספרות על ידי דתות נאו-פאגניות כמו הוויקה וכל הסוגים נפוצים היום. החברה האמריקאית טבעה שכל האנשים שווים וגם לי מגיע מה שלך מגיע. זה מאוד פשוט- להיות מכשפה צריך גורמים מסויימים, בגרות נפשית, אהבה לטבע וכשרון מאגי. אם חסר אחד מאגיה בצורה בטוחה לא תיתכן. בגרות נפשית נרכשת עם הזמן, ואהבה לטבע זה משהו שיכול לנחות על האורבני המערבי ביותר, אבל מה לעשות, כישרון מאגי זה משהו שאו שיש או אין. אלו שרוצים להיות מכשפות חושבים לרוב שמאגיה זו קופסא שאתה פותח כשאתה צריך, וכשלא צריך אתה פשוט סוגר אותה וזהו- טעות מוחלטת. המאגיה זה לא פיתרון הקסם האולטימטיבי והיא יוצרת בעיות יותר מאשר היא פותרת. אתם חושבים שזה קל להסתובב ברחוב כשכל מחשבה אורגנית של האנשים סביבכם מפעמת בראשיכם? קל לדעת מה הולך לקרות ולאבד את היכולת שלכם להיות מופתעים? אז יקיריי, אתם טועים. אני רואה את זה אצל מכשפות מתחילות שיש להן את הכישרון. הן מקללות אותו ושונאות אותו בהתחלה לפחות. ומה עם המישור החברתי? פתאום בינכם ובין הקרובים לכם יש מרחק עולמות. הם בחיים לא יבינו את החוויה של הכוח, לא יבינו למה אתם מנסים למנוע משהו נקודתי בעתיד שרק אתם מסוגלים לראות, ולא יבינו אתכם בגלל חכמת הניסתר שניסיתם להשיג. כל הבנות בגיל ההתבגרות יושבות מול המסך כרגע וצועקות לעצמן “בין כה וכה אף אחד לא מבין אותי!!” מבלי לדעת שבעצם כן, מבינים אותן אבל הרגישות של גיל ההתבגרות יוצרת את המרחב בין אדם לאדם וקושי, וזה באמת זמני.

מאגיה לא תעשה אתכם מיוחדים יותר. זה לא דברים מגניבים כמו ב”מכושפות” או “סברינה”- אלו מנסים להציג חיים נורמליים על פני השטח וחיים קסומים לפני או אחרי העבודה- ואולי בהם האשם שהם טבעו בקלילות רבה כל-כך את התיאוריה שמאגיה זה משהו שקוראים לו והוא מגיע בהזמנה כמו שופינג באינטרנט. אז יש לי הפתעה בשבילכם- מאגיה זה משהו שקורה לכולכם כל הזמן. מופתעים? אתם לא צריכים. אתם לא יודעים מה זה מאגיה כי זה רחוק מהניצוצות של הוליווד שאתם קושרים להם. חשבתם על שיר, שכחתם שחשבתם עליו והוא ובדיוק השמיעו אותו ברדיו? זו מאגיה. האם אתם מכשפות? ברור שלא. אתם רואים דברים, דברים ניסתרים, הייתם בטוחים שראיתם ברחוב פנתר בדיוק בזווית העין, הסתכלתם והוא לא שם. מה זה? זו ראייה אסטרלית. אצל מכשפות היא מפותחת הרבה יותר מאשר אצל אנשים רגילים. מה שראיתם לא יכול לגעת בכם כי הוא מרחק מציאות שלמה מכם- יש מושג כזה שנקרא “זבל אסטראלי”- אלו תצורות מחשבה שקיבלו קצת אנרגיה אבל הם ריקות. ילד חשב על נמר והתאווה לו, אז תצורת המחשבה שלו מרחפת עדיין בחלל… אז לא, אתם לא משתגעים, אבל זה שראיתם משהו לא אומר שאתם מכשפות. וגם אם אתם כן, גם אם יש לכם את היכולת עצמה, צריך ללמוד, צריך לעבוד- ובאמת יש הר של תרגילים אנרגטים רק עבור ההתחלה (והתלמידים שלי יעידו) יש ספרים שצריך לקרוא, משמעת שצריך להחיל על עצמך- הכל כדי שאנחנו נעבוד עם הכוח והכוח לא יעבוד איתנו. המכשפה לא שייכת לאדמה למטה, המכשפה לא מרחפת באוויר בחופשיות, היא חלק משני העולמות ולפיכך לא שייכת לאף אחד מהם- זה ייתרון עצום ומכשול אימתני.

טעות נוספת היא שאנשים חושבים שהעולם המאגי בטוח. זו טעות נוראה. עזבו שיש אנשים בתחום שאי אפשר לבטוח בהם, ישנן ישויות שניזונות מהאנרגיה שהגוף שלנו מחולל- ערפדים, שדים וכדומה, יש גם בעולם האחר אשליות כה אמינות שאפשר להשאב אליהן ולא לצאת מהן. יש לי ידידה עם כוח מאגי כה עצום שגאיה בעצמה באה אליה בחלומות לא פעם רק כדי לשכנע אותה להיות כוהנת שלה, רציתי זמן רב ללמד אותה מאגיה אבל היא לא רצתה קשר אל הנושא כלל. אני מבין אותה. זו המון אחריות- וזה כוח שקל מידי לשחרר אל העולם בהתקף זעם. כן, מכשפה שמקבלת התקף זעם עלולה בלי יודעין לעצב את הזעם הזה לקללה. זו הסיבה לצורך האיום בידיעת העצמי ובמשמעת עצמית.

לפני הזמנים הבוערים- ובתרבויות בהן ציד המכשפות לא היה נפוץ הרבה אנשים ללא כשרון מאגי היו במגע עם העולם המאגי- היחסים היו יחסי כבוד מרוחקים. וגם אז זה היה מסוכן ופראי לא פחות מאשר היום. יש סיפור יהודי דווקא שממחיש נגיעה כזו בעולם האחר.

פעם, בנו של הרב שיחק עם ידידו מחבואים בחצר. הבן ראה אצבע מבצבצת מתוך הגזע וחשב שזה חברו המתחבא. הבן חמד לצאן ושם את טבעתו על האצבע ואמר שלוש פעמים את נידרי הנישואין. לאחר שעשה זאת אישה עם שיער שחור ופרוע יצאה מן הגזע- הרי היא לילית, מלכת השדים מהמיתולוגיה היהודית. (ילדיה מכונים לילין וניזונים מהפרשות זרע ליליות של גברים.) בן הרב התעלף מיד וכשהתעורר, האישה לא הייתה שם והטבעת נעלמה. הוא זכר את אשר היה, וכך עברו שנים מספר. כאשר הגיע לפרקו השיאו אותו עם מישהי עמידה מהשטייטל (בן הרב היה מציאס אז…) וכאשר היא באה לביתו ענף מהעץ שבתוכו לילית התחבאה הכה אותה בפניה והיא מתה. הוא נישא שנית ושלישית וקרה אותו הדבר, אבל סיפוריו על העץ לא התקבלו. לבסוף נערה ממעמד נמוך החליטה להנשא לו. כשהעץ ניסה להכות בה היא התכופפה וכאשר הגיעה לביתה החדש דרשה מבעלה שיספר לה כל מה שהוא יודע על השד שבעץ. היא הבינה שהאישה בעץ היא לילית, והיא יצאה החוצה כשבידה צלוחית ריבה והתקרבה לעץ. היא הציעה למלכת השדים עיסקה. כל יום היא תוציא לה צלוחית ריבה ופעם בשבוע היא תשלח את בעלה למלא את “חובותיו כבעל” אצלה רק אם היא לא תפגע בה, בבעלה וילדיהם. כעבור רגע הריבה נעלמה מהצלחת ובמקומה הופיעה מטבע זהב אחת. העיסקה בוצעה. ואכן במשך שבע שנים כל יום היא קיבלה ריבה שהחליפה במטבע זהב, ופעם בשבוע בין אם בעלה רצה בזה או לא, הוא הלך לשכב עם לילית. כעבור שבע שנים במקום מטבע בצלחת הופיעה טבעת. הבעל היה משוחרר מתפקידו והמשפחה חיה בשלום.

כמה היו צריכים למות בשביל השלום ותגלית הזאת תמהני? העולם הניסתר והעיסוק בו יש לו פרסים אמיתיים לאלו שמחפשים, ועונשים לאלו שדוחפים את הידיים שלהם במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. בזמנו עטר (מנהלת בפורום מג`יק) ציינה במאמר שאנשים רוצים למלא את החיים החילוניים שלהם במטרה אמיתית- התשוקה למטרה ותוכן בחיים שאין בהם אמונה דתית היא מובנת. “אבל במקום ארוחה מזינה הם בוחרים בג`אנק פוד.” היא מתכוונת לזה שהם בעצם מחפשים פתרון קל לדבר שאין בו שום דבר קל. במקום ללמוד את הפילוסופיה המשעממת של המאגיה ולעבוד עם מדיטציה שזה כלי חיוני בצורה נוחה הם בוחרים לרוץ לסיאנסים, תיקשורים וטיפולים על ידי מטפלת מרחפת בביו- אנרגיה. הקרבה לעולם והרצון מובן, אבל כשהכלים לא כשרים יש אסונות, ואני יודע. טיהרתי לא בית אחד מרוחות שהעלו בסיאנס לא זהיר, ריפאתי פצעים שנוצרו בנפש בגלל לחשים לא נכונים, “הסרתי” קללות וכתבתי לחשים והגנות כנגד, ואפילו מפגעים מאגיים טבעיים כמו ערפדים אנרגטיים גירשתי. אז? מה המחיר שזה גובה ממני? ריחוק תמידי? לא להיות שייך לעולם הזה כמו שאני לא בדיוק שייך לעולם האחר?

כן, כולם רוצים להיות מכשפות. מעטים יכולים… וחלק יכולים עם הזמן שעובר להתקרב לגרעין, למהות של עצמם. זכרים או נקבות, צעירים או זקנים כולם רוצים את הקירבה לעולם הזה… כולם רוצה שליטה בחייהם. מה לעשות שזה לא תמיד אפשרי? כי באמת, גם אם זה מגיע לכם הכי בעולם, ייתכן שפשוט- אין. אנשים חושבים שהפעולות והכלים הפיזיים מגדירים את המאגיה (BS מוחלט אגב) ורצים לקנות. כי אם נקנה משהו, או נשלם על משהו, יהיה. אבל מאגיה זה דבר ששום מחיר בעולם לא יכול לקנות. זו אמנות, והכישרון הוא מתנת האלים. לפעמים יש את הכשרון ואין את הבגרות להתעסק עם העולם המאגי, ואז זה תמיד טוב שיש חברים שמצביעים על זה.

ארדן.