All posts by Lobo On Behalf of Arden Keren

השתקפות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-02-03

‎GiltyGear-Testament (12:51 AM) : ‎
אגב האם החלומות הפסיקו?
‎Arden (12:52 AM) : ‎
אילו?
‎GiltyGear-Testament (12:52 AM) : ‎
חלומות בהם אתה מרגיש כי אסון מתקרב ואינך יודע מה הוא
‎Arden (12:53 AM) : ‎
לא שיש לי כאלה
‎Arden (12:53 AM) : ‎
יש לי צללים, אולי
‎Arden (12:53 AM) : ‎
ולא הדברים האלו לא נעלמים כי את מצווה עליהם
‎Arden (12:53 AM) : ‎
אבל אני מתמודד
‎GiltyGear-Testament (12:54 AM) : ‎
חשושני שאנני מבינה לגמרי
‎GiltyGear-Testament (12:55 AM) : ‎
אתה מצווה עליהם להשאר?
‎Arden (12:55 AM) : ‎
לא. אני מצווה על עצמי להתמודד איתם
‎GiltyGear-Testament (12:56 AM) : ‎
ובכן בהצלחה אם כך
‎Arden (12:56 AM) : ‎
תודה.
‎Arden (12:56 AM) : ‎
תמיד מעניין אותי למה הבלוג שלי כזה לא פופלארי
‎GiltyGear-Testament (12:57 AM) : ‎
XD
‎GiltyGear-Testament (12:57 AM) : ‎
האדם נמשך למה שלא מבין ופוחד ממנו בדיוק באותה המידה
‎Arden (12:58 AM) : ‎
מה זה אומר?
‎GiltyGear-Testament (12:58 AM) : ‎
שהאירונה כאן
‎Arden (12:58 AM) : ‎
כן?
‎GiltyGear-Testament (12:59 AM) : ‎
אכן
‎GiltyGear-Testament (12:59 AM) : ‎
אבל הפעם זה נאמר בקשר לשאלה שלך על הבלוג
‎Arden (12:59 AM) : ‎
אז הבלוג שלי מפחיד אנשים
‎Arden (12:59 AM) : ‎
ומושך אותם
‎GiltyGear-Testament (01:00 AM) : ‎
בדיוק
אתה אולי מרגיש לא פופלארי אבל בטח לא מעט מסתכלים עליו
‎Arden (01:00 AM) : ‎
40 ביום. אולי
‎Arden (01:00 AM) : ‎
לא אחד מהבלוגים הגדולים
‎GiltyGear-Testament (01:01 AM) : ‎
כן אבל יש מספיק שלא מקבלים גם 10 וגם 2 צפיות ביום
‎Arden (01:01 AM) : ‎
באמת?
‎GiltyGear-Testament (01:02 AM) : ‎
אני בהחלט סבורה שכך פני הדברים אבל תמיד אתה מוזמן לשאול לדעת אחרים
‎Arden (01:02 AM) : ‎
אוקיי.
‎Arden (01:02 AM) : ‎
תודה.
‎Arden (01:03 AM) : ‎
וזה לא שלא ניסית לעשות את הבלוג שלי מעניין.
שמתי בו לינקים מצחיקים, לינקים שימושיים מאוד- אימרות חכמות,
כתבתי דברים שגם לא קשורים ישירות למאגיה ועדיין…
‎GiltyGear-Testament (01:05 AM) : ‎
תראה אני אישית מציצה בבלוג שלך פעם בה ואכן הוא מופתח יש בו המון כישורים וכיף לקרוא בו
‎Arden (01:05 AM) : ‎
ויש גם מאמר על גמבו 🙂
‎GiltyGear-Testament (01:06 AM) : ‎
אני יודעת שבלוג זה דבר מסובך לעשות
‎GiltyGear-Testament (01:06 AM) : ‎
גמבו…kora wa nan desho?
‎GiltyGear-Testament (01:06 AM) : ‎
אממ מה זה?
‎Arden (01:06 AM) : ‎
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=895672
‎Arden (01:06 AM) : ‎
הרשומה שאחרי הסיוטים
‎GiltyGear-Testament (01:11 AM) : ‎
האמת…שנעשתי רעב
‎GiltyGear-Testament (01:11 AM) : ‎
שאלה לי אלייך מדוע חשובה לך כמות הצופים בבלוג?
‎Arden (01:11 AM) : ‎
אני אקסהביסיוניסט
‎Arden (01:12 AM) : ‎
אני אוהב לחשוב, שאני כותב יוצר וכדומה, וזה משנה משהו למישהו
‎GiltyGear-Testament (01:13 AM) : ‎
זה משנה ל40 אנשים ביום זה 12000 אנשים בחודש וזה עדיין לא מספיק אנשים
מהו אם כך כמות האנשים אליה אתה שואף?
‎Arden (01:14 AM) : ‎
היו פעם תקופות שאפילו מאה או יותר אנשים ביום היו קוראים בבלוג שלי
‎GiltyGear-Testament (01:15 AM) : ‎
תראה אין לי מושג למה הכמות ירדה אולי בתפוז זה הפוך מישרא והכמות יורדת עם הותק אבל
‎GiltyGear-Testament (01:15 AM) : ‎
הבלוג שלך לדעתי מקסים
‎GiltyGear-Testament (01:15 AM) : ‎
אתה צריך להנות ממנו להרגיש שאתה שם משהו ממך ואז לדעתי מי שצריך לבוא יבוא
‎Arden (01:16 AM) : ‎

גמבו- מאכל והיסטוריה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-01-28

הצרפתים שלטו בניו אורליאנז, המשרתים היו שחורים וכל מה שעשו כל היום היה נשפים ושמלות משי ומלמלה עבור העשירים, ושאריות עבור העניים, ואפילו פחות עבור ה”לא אנשים” אותם שדים שחורים. דת אפריקאית נאסרה לחלוטין- רק הנצרות הקתולית מותרת. אבל אפילו זה לא הספיק כדי לשבור את הנפש האפריקאית, לא הקדושים שהופיעו בפניהם, ולא העובדה שנאסר עליהם כל סוג של חינוך- כולל כתיבה וקריאה. העונש הוא 49 הצלפות על מי שלומד לכתוב, העונש על המלמד הוא מוות.

האוכל? שאריות ממה שיש ללבנים. ירקות שאף אחד לא רוצה, מעט בשר “שבור” או לא אסתטי מספיק עבור סעודות המופת הצרפתיות שמסביב, כמה רכיכות מהנחל שאפשר לתפוס בקלות יחסית עם מעט האנרגיה שאין לאנשים אחרי הלחימה היום יומית לשרידה… וזהו. אבל מה? תבלינים גדלים אפילו בביצה הזאת. אז לוקחים את מה שאין, והופכים את זה למה שיש.

הדת? וודון. הרוח האלוהית שיש לה שמות רבים ופנים רבים. אבא לגבה- מלך ההסתברויות והדרכים הפטרון שאליו קוראים בכל טקס וטקס- דומה מאוד לסיינט פיטר- דומה מידי. הנצרות מותרת, אז סוגדים לאבא לגבה. ריקוד מותר, אז אפשר לשיר לסיינט פיטר שינחה את דרכינו לחופש, כי חופש אמיתי הוא לא שייכות או חוסר שייכות למקום או לאדם מסויים. חופש אמיתי הוא החופש שהאדם לוקח לעצמו- קודם במחשבתו ואחר כך במעשים.

אני רואה את החופש בצבעים שבגמבו. צהוב של גינג`ר, אדום של פפריקה חריפה, חום של בשר, ירוק של פלפל, כתום של גזר, וירקרק של סלרי. רואים את ההיתוך של הצרפתי, והאפריקאי. התבלינים צובעים את המאכל בקשת של חריפות אפריקאית שאין לצרפתים. כל דבר מתחיל איפשהוא. האם החופש מתחיל בתבשיל הזה? היופי של הנפש האפריקאית שלא נופלת מול עוני של רכיבים ויוצרת מזון שלא רק מזין, אלא גם טעים, שתוך שבריר שניה של טעימה משחרר את האדם מצרות היום? מעלים את כאב ההצלפות, את צער אובדן הזהות הדתית, הסבל בקור אחרי זיכרון של נופים צחיחים שטופי שמש של חוף השנהב?

מפה גם מתחיל הקסם, מהכמיהה לחופש, בעולם לא חופשי.

נו בסדר, אבל למה זה לא יודע להפסיק?

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-01-23

יום חמישי שעבר, היה מפגש עם הצל. רינה מגדירה את הצל בתור דברים שמונעים מאיתנו את ההתקדמות בדרך הרוחנית שלנו. התמודדתי עם דבר קטן יחסית, לא הבאתי את כל התסביכים שלי לתוך המעגל. החוסר עצמאות שלי ומאיפה הוא נובע. גיליתי את התשובה פחות או יותר, הצל *ההוא* התפוגג לו בו במקום, יש שרידים, אבל אני עכשיו אדון לעצמי פחות או יותר בנושא. והלילה הם חזרו.

אתם לא יודעים, אבל לא הייתי מסוגל לישון לבד עד שנתי ה12. החשיכה איימה לבלוע אותי. זו לא החשכה הנוחה והנעימה והיבשה שאני צועד בה כמכשפה היום, זו חשיכה שהיא ביצה מלוכלכת, מלאה בגורמים מאיימים- אבות מכים, חייזרים וכל היצורים המבחילים של הלילה. זה היה מהסוג של החלומות האיומים ביותר- לא היה צריך הרבה, לא קרה שם שום דבר מפחיד במיוחד וחלק מהמראות בחלום היו אפילו פסטורליים, אלו החלומות שמה שקורה בהם בסדר- אבל יש תחושת אימה עמוקה שמלווה את הכל, והידיעה- *הידיעה* שעוד רגע, עוד שנייה הכל הולך להשתבש. אתה לא רואה את המפלצת, אבל אתה יודע שהיא שם, על סף ההכרה- הצל בקצה המדרגות. שנים שלא סבלתי מחלום כזה.

ואולי זה בגלל ששנים לא חשתי חסר כוח באמת. שנים לא עמדתי עירום מול הפרא בלי כלים להתמודד.

אבל כנראה זו העבודה עם הצל. אני אקבל מה שיבוא.

ארדן,

של הגן

התפקיד החשוב ביותר של המכשפות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-01-15

עד היום יש שאלה שמטרידה אותי.

למה עכשיו? מדוע המכשפות והמכשפים, המאגים והמיסטיקאים פורחים בימים אלו? בתקופת ההורים שלנו זו הייתה תופעה מצומצמת, בעיקר בישראל. היו דברים, מסדרים וכדומה, אבל התפוצה הייתה מצומצמת להחריד. היום למשל, וויקה, דת שבה כלים מאגיים הם נפוצים עד מאוד גדלה בקצת של 400 אחוז לשנה (!) בוודאי, שתמיד היו התלחשויות על כשפים, עין רעה וכדומה, אבל עכשיו ממש ניתן למצוא מכשפות- ידועות ומפורסמות.. הייתה מכשפה אחת בעירי שמתה בגיל 102 לפני שלוש שנים לערך. החרטה היחידה שלה הייתה שלא נותרו לה יורשים. כאשר היא מתה היא הותירה לי מעט מהידע שלה, לחשים עממיים, קללות פשוטות…

לעולם לא תהיה לי תשובה אחת ברורה או נכונה- ואני לא בטוח שיש כזאת.

אבל מה שאני כן בטוח בו, שהמכשפות פה להזכיר לנו שלכל אדם יש את הירח והכוכבים בידיים שלו.

“יש לטחון את היקום לאבקה הדקה ביותר, ואז להעביר את האבקה בכברה הצפופה ביותר- ואז, תראי לי אטום אחד של צדק, אטום אחד של יופי או שררה…”

טרי פרצ`ט, Hogfather

המכשפות והמאגיה מעניקות לנו את הידע שהשינוי בידיים שלנו- אנו כמו האדמה הפוריה מכילים זרעים של יופי, הרס, כאב ועונג. לנו היכולת לבחור מה יגדל בנו- איזו עוצמה חבויה בידע הזה! ואזו אחריות איומה- מצד שני

ארדן

של הגן.

פיצול- מחרוזת מחשבות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-01-07

לא דיברתי על זה בבלוג שלי, אבל אני מנהל פורום אמנות המאגיה 122 עכשיו. זה מדהים כמה הקהילה המאגית והפאגנית מפוצלת- כן, אני מודה גם לי היה חלק בפיצול הזה, אבל אני משתדל לתקון. החורף עושה לי טוב, הוא מאחר! אבל הוא מספק בכל מקרה, הוא יצר בצורת חקלאית מזעזעת והחיטה שלנו כולה תגיע מאמריקה השנה.

הרוח נושבת. חברים מתקרבים, חברים מתרחקים. שואלים אותי על הסיפור שלי ומה הולך להיות איתו. אין לי תשובה. אולי יהיה המשך מחר, או המשך עוד כמה שנים, או בכלל הוא יקטע.

אני מבלה את ימי בלהעביר את הזמן, לדבר עם מעט החברים שעוד נותרו לי- מידי פעם לקבל על עצמי להסיר קללה פה, להטיל לחש הגנה או שפע שם…

אני מרגיש זקן, מכוער ומרושע עד עמקי נשמתי. עברה עלי שנה מדהימה, אבל כנראה שזה לא נועד להמשך, או לפחות לא להמשך ככה

אני קורא את הידע החדש והעתיק של המאגיה. מתרגל, לומד- קורא את ההיסטוריה. מי זאת? מי היא האישה שגרמה לכל אירופה לחשוש ולהתרגש עד שמושג “ציד המכשפות” הפך למטבע לשון? מי היא באמת הייתה אחרי כל המיתוסים של הכנסייה הנוצרית?

היה ציד דודאים- נגמר ציד הדודאים.

הלב הרבה פעמים כואב לי כשמזכירים את שמו של זה שהיחסים בינינו לא נגמרו יפה איתו- אבל אמרו לי לשמור על החוקים ולא לשבור אותם. אני אעשה בדיוק את זה. אני אהיה סבלני. עם הזמן הכאב יעבור, עוד חברים יופיעו על מפתן דלתי, ואני אתקדם, לאט או מהר יותר.

האופרה ברקע.

ארדן

של הגן.