פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2017-07-01
“
אני האחרון שירוץ ויעיד שהסבתות שלו היו מכשפות. הן לא קראו לעצמן מכשפות, ואם מישהו היה קורא להן כך הן היו נעלבות מאוד. אבל הרעב המטורף שלי לכל מה שמאגי ומכושף היה כבר מבוסס כשהייתי בן ארבע. שתיהן ידעו משהו מאמנות הכישוף והן לא שמחו במיוחד ללמד אותי, אני שחיפשתי את שרביטי הכשפים שהן סרבו להראות לי בבתים עם חיפוי עץ מיושן וטפטים שמקומם בטירות בארוק ולא בטבריה של תחילת שנות התשעים.
ובכל זאת היו הכשפים הראשונים שלמדתי מהן. לא הם לא נקראו כשפים. סגולות, אמונות תפלות שהן עצמן לא הבינו מדוע הן מחזיקות בהן ובכל זאת, רציתי ללמוד ולמדתי. כשהתקדמתי סבתי היקרה רבקה לקחה אותי לאחת המכשפות המשמעותיות של טבריה והיא לימדה אותי עוד שני כשפים והרי הם לשיפוטכם להלן:
לחש הגנה מפני עין הרע: הלחש הזה הגיע מאימא של אבא שלי, שהחזיקה בבית קמיעות עין בצבע כחול טורקי, וחששה מאוד מפני כישוף היא ציוותה עלי לא לדבר על כישוף בנוכחותה: לוקחים מידה של מלח ומניחים אותו על ניילון נצמד, מכינים חבילה נחמדה ונושאים בכיס. אין שום מילים או תפילות מלוות למלח הכוח לספוח את כוחה של העין, ויש להחליפו פעם בפעם.
לחש קללה לאלו שפגעו בנו: לסבתא מצד אימי הייתה משרה רמה מאוד עבור מישהי שרק סיימה כיתה ט’. היא הייתה גזברית של מקום ציבורי במשך כמה שנים. כאשר פיטרו אותה התירוץ היה שהיא גנבה כספים. דבר זה לא היה ולא נברא- אבל כנראה שרצו להחליף אותה במישהו אחר וזה היה סך הכול תירוץ נוח. בין אם היא למדה את הלחש ממגדת עתידות, או מסבה הקבליסט הנודע, הסיפורים השתנו כל פעם שהיא עצמה סיפרה אותם. הלחש הוא מה נותר אותו הדבר: לוקחים חצי חופן של פלפל שחור טחון. מדברים אליו ואומרים את כל הדברים הרעים שקרו לנו ואת כל האיחולים השליליים כלפי מי שפגע בנו. מפזרים על כיסא או במקום שבו אדם שפגע בו ידרוך. היא נהגה לספר לי על האנשים שפגעו בה ואיך הסרטן או התאונות לקחו אותם. ללא שמץ של חרטה או רחמים.
את שני הלחשים הבאים למדתי ממכשפה שסבתא לקחה אותי אליה. קראו לה רבקה, והיא הייתה המכשפה המקצועית של טבריה. היא מזמן חלפה אל בין הערפילים והיא הייתה אישה מבוגרת מאוד כבר שהכרתי אותה. למיטב זכרוני היא שקלה כמעט 200 קילו, גובהה 1.50 והלכה עם שני קביים. לקח כמה דקות מרגע הדפיקה בדלת עד שזאת פתחה אותה, בשל קשייה ללכת.
לחש הסרת עין רעה: זה חלק מטקס שלם: לוקחים חתיכת גביש אלום (תחמוצת אלומיניום נקראת גם שבה ועד היום היא נמכרת בחנויות תבלינים עם אזור מיסטיקה) וחתיכת לחם קטנה. שמים הרכיבים במחבת על אש נמוכה. מצביעים על האדם שאמור להיטהר ואומרים “בשם אברהם יצחק ויעקב אני מבקשת מאחינו שלמעלה (המלאכים) ואחינו שלמטה (השדים) לטהר את _______ שם האדם המיטהר. ” את האלום יש להמיס במחבת עם הלחם וצורת העין, הקללות והשדים יופיעו במחבת. את השאריות יש לעטוף ולהשליך למקור מים טבעי.
לחש החזרת אהבה: “פעם באה איזו אישה, היא הייתה אחות במקצועה, והיא ביקשה להחזיר בחור ששבר לה את הלב. ביקשתי ממנה להביא לי תחתון מלוכלך שלו. גזרתי אותו לשלושה ועשיתי עם החתיכות פתיליות באמצעות עיתון ישן ונתתי לה אותם. לפני כן אמרתי “בשם אברהם יצחק ויעקב, כמו שתחתון ישרף, ככה קורבן הכישוף יישרף בלהבת האהבה עד שהוא יחזור אליה.” ונתתי לה את הפתילות, והיא שרפה אחת ביום וביום השלישי הבחור חזר אליה.”
אני לא אומר שהלחשים הללו עובדים. אני לא יכול לעמוד על האפקטיביות המלאה שלהם. הידע עצמו אינו מעיד על כוחו. אני בוחר בלחשים מורכבים כי הם מכילים שכבות רבות של משמעות, אבל אני שוב איני מזלזל בכוחו של ההודו היהודי הזה. אולי עם חסד אלוהי גבוה מספיק והידע עצמו תזכו לכוחו של הכישוף. אולי הכשפים הללו חזקים כל כך כי הם מעטים, מדויקים וסודיים כל כך. כל מה שנותר לי זה להביט אל העבר בכמיהה ולתהות מה עוד אבד, ואילו עוד שיעורים נותרו לי ללמוד- אני שבכזאת קלות רצתי אל הזר והאקזוטי והתורתי מלח, פלפל, אלום, לחם ונייר עיתון על שולחן המטבח של סבתותיי.
ארדן
של הגן
“