פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2017-03-24

“

כאשר אני מלמד כישוף,  אני תמיד מתחיל משני שיעורים קצרים של היסטוריה.  אנשים בהתחלה, גם כאלה שנמצאים זמן מה בכישוף מזלזלים בזה קצת. “מה אני צריך היסטוריה? זרוק עלי פרקטיקה אחי!” אבל אני טורח ומסביר שוב ושוב, כי בלי הקשר היסטוריה המאגיה שלנו נכה. אנחנו לא נבין למה אנחנו עושים מחווה זו או אחרת. הספרים הניאו-פגאנים של היום לא מסבירים מדוע העולם מחולק לארבעה יסודות (אוקיי חמש אם אתה הסוג הזה של וויקאני) ואת הסיבות האמתיות לקיומו של מעגל, או לשימוש בצורה זו או אחרת של מאגיה. מאגיה בבלית? שומרית? מצרית? יוונית? הרי הכול הושמד על ידי הנצרות והפטריארכיה. אין מה ללמוד מהם. ומה שיש ללמוד מהם אפשר ללמוד מהדילול החולני של המורים של המסורות שאליהם אנו מצטרפים.

הרי שירו של אמפדוקלס שהגה את ארבעת היסודות לא באמת יכול להסביר את הקוסמולוגיה שלהם טוב יותר. הרי כתבי מאגיה מאוגרית לא באמת מעניינים אותנו היום. תן לנו העצמה אישית ודמיון מודרך! זה הקסם האמיתי!  אז זהו שלא. ההיסטוריה היא באמת חשובה. אין בעיה שקיימת היום שאין לה מקבילה עתיקה. וגם אם יש, הרכיבים העתיקים מביאים את הפתרון- בין אם זה מבנה לחש מילולי שמזריק את המשמעות לעולם הרוח בעצם הגייתו, או מסע חלום שניתן לאתר בטקסט ולהתחבר אליו, או אפילו מתכונים של צמחי מרפא ותכונות גבישים וחלקי בעלי חיים. כל נמצא שם, רק צריך חשיבה חוקרת, יכולת לקרוא אנגלית והבנה של שפה אקדמית. זה הכול.

בשיעורי המאגיה שלי אני עובר באריכות על מתכונים ורעיונות של מאגיה ממצרים העתיקה. הם המציאו את השימוש בנרות שעווה למאגיה, הם אחראים לשימוש בשמות קודש כדי לעורר ולכשף, הם הביאו לנו את שרביטי הקסם הראשונים והם מומחים בסוגים רבים של רפואה ומרקחות שונות לכל מטרה- שאת חלקן ניתן גם להכין היום. לאחר מכן אני עובר ליוון, רומא, ימי הביניים וכל השאר- וכאן נוצרת בעיה אחרת- אפריקה נותרת מאחור. אחרי ההרס של מצרים העתיקה בשליטתה של קליאופטרה השמינית, שיעורי ההיסטוריה אצים לאירופה, אסיה והאמריקות. מה נותר באפריקה עצמה? עדר של ברברים- או ככה אנשים היו רוצים שנאמין. גם בלימודי המאגיה ההיסטוריה של המאגיה כמעט לא מציינת את אפריקה וכאשר יש אזכור הוא תמיד ביקורתי- דיון על הפראים והפרימיטיבים. שהקונסטורטקטיבים הותירו מאחור. תודה לאל לפוסט מודרניזם שפירק את הטקסט מהסמכות שלו ושאפשר ורצוי ללמוד כמה שיעורים מאגיים מאפריקה.

אין מאגיה שנכונה לכל אפריקה. יש לנו נטייה לאגד יחדיו סוגים שונים של “אחר” לקבוצה אחת. הם כולה כושים נכון?! באפריקה יש שבטים, ממלכות, אזורים עם אקלים שונה, ממוזג ועד מדבר, דרך יער גשם, זו יבשת ענקית: עם המון סוגים של אנשים, פילוסופיות, דעות וכמובן סוגים שונים של סובלנות לכישוף- מאין סובלנות בכלל והוצאה להורג של מכשפות עד היום, דרך מחנות ריכוז למכשפות באזור הקונגו שהיום מתפרקים להם לאיטם ועד ממלכות מאגוקרטיות שנשלטות על ידי כישוף: שם הפוליטיקאים משתמשים בלחשים שונים וקורבן אדם כדי להישאר בשלטון.

גם אם אנסה לחלק את הממלכות וההיסטוריות השונות של אפריקה נגלה שאפילו הדת והמנהגים והסיפורים שונים מכפר לכפר, מארץ לארץ ואזור לאזור. אפילו הוודון האפריקאי המפורסם שונה מאזור לאזור. גם אם הנהר של אושון עובר בשלוש מדינות שונות, לכל פיתול וסלע הרוח שלו, המקדש שלו והדרך הייחודית שבה חוגגים את האלה עצמה. לכל כפר יש סיפור אחר, כאן הוא צבעה את האריגים שלה באינדיגו, ושם הוא עצרה את הפוריות לכל העולם, וכאן הוא אכלה לטאה שהביאה להרס של הבריאה ובנייה של בריאה חדשה. במקום אחר היא לא נקראת אושון בכלל, ומחוץ למערב אפריקה אף אחד לא שמע את שמה (מלבד שאר העולם זאת אומרת). דתות אחרות הן סנגומה, זינדוקי, זמבי- ואין ספור אחרות, וכמובן יחד עם אין ספור דתות יש אין ספור דרכים של כישוף ומסורות שונות, שרובן מסורות הקשורות למקדש מסוים במקום בו כישוף מקובל, או מסורות משפחתיות מסורתיות במקום שבו הוא לא מקובל.

הרבה יותר קל לעקוב אחרי מסורות הכישוף האפריקאיות שהגיעו לתפוצה האפריקאית לגולה, כמו שהם עצמם קוראים לה (הם אכן לקחו את המילה עצמה Gullah באנגלית), ולנסות לחבר, להבין, מאיפה דבר מה מגיע. מה מגיע בניגריה ומה מגיע מהקונגו, כי הרי המסורות הללו לא נעצרו שם, אלא גדלו והתפתחו וקיבלו טעמים אזוריים גם באזורים השונים בארצות הברית. כאן קצרה היריעה וספרי אקדמיה אחרים כתבו על דתות האפריקאיות השונות וטעמן האפריקאי ומקורו. עלי גם להזכיר לקורא המרותק  כי בלוג זה עוסק בכישוף בכללו.

כאשר עבדים עברו את המעבר האמצעי- שאותו מעטים שרדו, היה להם דבר אחד במשותף, הם הפסיקו להיות אנשים. היו עבדים שחורים, אירים, לבנים, מזרח-תיכוניים ואפילו אסייתיים. כאשר המכשפות השונות שנלקחו באניות שרו שירי הגנה בשפות שונות הן לימדו אחת את השנייה ואחד את השני. מי ששרד התערבב בזרמים אחרים של רוחניות ומחשבה- הנה הצמח הזה מוכר לי מאפריקה, והקליפה הזו משמשת להורדת חום בתרבות הילידית המקומית (הרי גם הם היו עבדים בארצם שלהם), וזה צמח מזל מסין, וזה צמח הגנה מאיטליה. אבל לעיתים כאשר האפריקאים הרגישו מנותקים מכולם הם נפרדו לקבוצות שונות. אלו שהגיעו מהמערב פנו ללוקומי, וודון ומאגיה של יורובה- בה אני עוסק רבות. אבל אלו שהגיעו מהמזרח והדרום, פנו לקינדוקי- המאגיה של הקונגו. לעיתים הזרמים השונים נפגשו, חגגו וחלקו מידע ולפעמים לא. לפעמים היה אפשרי לזרם מסוים לחלוק מאגיה ולפעמים לא. דתות וזרמים שונים יצרו דתות- וזרמי מאגיה שונים.

בקונגו תמיד הייתה היסטוריה של אלימות. פעם נלחמו שם על היהלומים החבויים בג’ונגל, והיום על המינרל קולטן שנדרש לטכנולוגיית המזעור של הפלאפונים החכמים. באותה תקופה שרי מלחמה שלטו בקונגו ביד רמה. צבאות של ילדים מחזיקי רובים שיעבדו למוות אנשים במכרות והיה צורך בלחשים חזקים במיוחד כדי להגן על הכפר, הבית והמשפחה. מאידך גם שרי המלחמה היו צריכים את המאגיה כדי להשאיר את עצמם במעמד של כוח כאשר היריות ממלאות את האוויר. מן הכור הלוהט הזה מאגיה מדויקת וחזקה במיוחד נולדה. המאגיה הזו נחלקה תחת המסווה באמריקות של דת הפאלו מיומבה. דרך החניכה לפאלו מיומבה כוללת תהליך הנקרא “שריטה”. אם האנשים סומכים עליך בדת הזו, ומזמינים אותך להשתתף בה הם ישרטו אותך במכשיר טקסי ויעסו אל השריטה המדממת שלך תערובת סודית של עשבים ואבקות. אולי אפילו אפר של האבות הקדמונים שנשמר במקדשים. לאחר מכן אתה מחובר למסורת וללב הפועם ולרוחות של אפריקה.

אני לא נשרטתי, ואני יכול לומר שיש מעט מאוד מידע על פאלו מיומבה אם אתה לא חניך לדת המאגיה הזו. אבל השיטות שלהם תמיד היו חסכוניות, נקיות ומאוד יעילות. חוקרים של דתות אפריקה וגם אנשים מדתות אפריקאיות אחרות יושבים בציפייה שמשהו יזלוג, כי המידע שזלג היה כל כך שימושי ואפקטיבי עד שאנשים פשוט מחפשים עוד ועוד. מה שפורסם זה השיטה המורכבת שלהם ליצירת סמלים מאגיים, ושימוש במקלות טקסיים- הנקראים פאלו. כן, כמו פאלו מיומבה. אני יצרתי שיטה מקבילה וקרובה בישראל. על כך ברשומה קרובה.

ארדן, של הגן.

“