All posts by Lobo On Behalf of Arden Keren

למכירה: אמנות

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-09-05

ידידתי הטובה לילי, כדי לממן את עצמאותה בזמן שנת לימודיה מעוניינת למכור ציורים ואמנות שהיא ציירה.
לכל המעוניין, יש לינק לגלריה ומי שמעוניין יש לשלוח את שם היצירה והצעת מחיר במסר אישי ללילי.
הציור שהעלתי היום הוא “פיניקס” שלה.
 
ארדן.

אנטרופיה וקונפיוציוס

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-08-28

 

האם השתפרתי? תמונה של סעודת סושי עם לילי. אני חייב לציין כי אני מרגיש שהשתפרתי, וגם הטעם הענוג של האורז, הדג והטאמגו- ביחד עם תוספות כמו אבוקדו, גזר, צנון יפאני וקנפיו עשו את ההבדל. אני מרוצה.
OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA

בנוסף, לילי סיימה את עבודתה של נטלי, משחררת אותה מן הנטל של הציור על הקיר. היא סיימה את הקו העליון על סילסוליו. אין סוף ואין התחלה לקו הזה, והוא מסמל את אין סופיותו של היקום, בנוסף הוא חלק של לחש הגנה רב עוצמה של העולם העתיק…

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
OLYMPUS DIGITAL CAMERA

דממה.

בזמן שלילי עובדת אני קורא ספר על יפן העתיקה. הידעתם שלפי הרשומות הסיניות יפן אוגדה לה יחדיו על ידי מלכה מכשפה בשם הימיקי? היא הייתה צאצאית ישירה של אלת השמש אמרטרסו- שרק קו צאצאיה הישיר יכול לשאת את כס הקיסרות. חשבתי לרגע שברחתי מרשת הקסם שבה הכל מחובר. ארץ שמונה מליון אלים- ארץ של כשפים ושדים. הארץ הטהורה.

בזמן שאני מעלעל בספר אדמדם על היסטוריה, שירה ואמנות יפאנית פילוסופיות ותפיסות מעצבות נגלות דרך עיני. המכשפה שבי מתעוררת. ככול מכשפה אני מנסה לראות כיצד התפיסה מעצבת את המציאות מסביב. הבודהיזם עיניין אותי בצורה מינורית- יותר מידי “גן עדן”, “גיהנום” ונוקשות יפאנית. הזן היה מעניין יותר בשל איפוקו וכמעט חוסר אנושיותו. האמנות הינה מרתקת בצורה יוצאת דופן. אבל יותר מכל עיניינה אותי התפיסה הקונפיוציאנית שהגיעה מסין.

התפיסה הקונפיציאנית מדברת על סדר. על הרמוניה. היקום מבין את ההרמוניה ולפיכך היקום שואף תמיד לסדר. יש היררכיה ברורה. הקיסר שולט באדם, האלים שולטים בקיסר. אי סדר וצער נוצר אך ורק כאשר ההרמוניה נשברת על ידי אדם שפועל שלא לפי מקומו ביקום; לדוגמא: בן שמרים את ידו על אביו, או אישה המדברת במועצת מלחמה. הקיסרית הסינית וו- האישה היחידה שהוכרזה כקיסר אישה עברה ניסיונות התנקשות רבים בשם “ההרמוניה המקודשת”. כמכשפה אני מבין שהיקום שואף לסדר- בגדול? הביטו במבנה התא המשפחתי. בקטן? ראו את סדר האטומים במתכת. אבל יש בעיה בגישה הזאת. בעייה גדולה מאוד. כמו שהיקום נוטה לסדר, היקום נוטה לאנתרופיה של המערכת. על יידי יצירת ווריאציות לפעמים נוצר דבר חיובי יותר, חזק יותר, מופלא יותר מאשר אותו תא מסורתי ישן.

זה נקרא אבולוציה, לולא סטיית התקן הזאת מהנורמליות אין שינוי- ללא שינוי אנחנו מנציחים לנצח את הצלחות העבר, בהחלט, אבל גם את טעויותיו. זהו הריקוד הספירלי, השיפור התמידי, לא לקראת שלמות מכיוון ששלמות הינה יחסית, אבל התקדמות לקראת כוח ופונטנצייל שרידה גדול יותר. אני מזהה את זה כמכשפה, וכאדם ומזהה תבנית ביקום, פתח שדרכו יש לי את היכולת לשנות, להשפיע… בחירה במקום שאנשים רואים חשיכה ומוות- שם יש חיים. למרבית האנטרופיה קרויה על שם אלת הגורל האחראית על סיום החיים- אטרופה. במקום שבו יש סיום, יש חיים נוספים. הטבע לא מספיק להדהים אותי.

ארדן.

 

שיחה של כמעט שלוש בבוקר

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-08-17

חזרת אלי
Vasina ‎(02:39):
כן
אני רק מקווה שלא יחליטו להעיר אותי מוקדם מחר
Arden ‎(02:39):
אני מצאתי פיתרון לזה
Vasina ‎(02:40):
לכבות את הפלאפון?
Arden ‎(02:40):
אני תיעבתי שמעירים אותי בבוקר אז יצרתי שיטה שמונעת את זה
Vasina ‎(02:40):
איך?
Arden ‎(02:40):
זכויות ביקור
Arden ‎(02:41):
בחצר המלוכה הצרפתית יש שעות ביקור בבוקר שבהן מותר לבקר, לדבר או להיכנס לחדר של המלכה.
הזכויות האלו שמורות אך ורק לאלו של הדם המלכותי
Vasina ‎(02:41):
lol וזה באמת עובד?
Arden ‎(02:42):
עכשיו לאף אחד, בשום צורה שהיא אין להם זכות ביקור, דיבור או הערה שלי מלבד מאהבים שמקבלים את הזכות הזאת באופן חד פעמי וגם, רק עבור סקס של בוקר.
Vasina ‎(02:42):
ואם מישהו מתקשר אלייך בשש?
Arden ‎(02:42):
קודם כל הוא חוטף מכה מאגית
Arden ‎(02:43):
ואז כשאני רואה אותו הוא חוטף מכה פיסית בהתאם למעמד ולאיכפתיות שלי ממנו
Vasina ‎(02:43):
LOL
Arden ‎(02:43):
אנשים שאני מכבד ומעריך אני מחבק. ולא עוזב
Arden ‎(02:44):
וחונק ואומר להם בשקט באוזן שאם הם יעירו אותי שוב, לילית תבוא בלילה ותעקור להם את השחלות-אשכים
בהתאם למגדר
Vasina ‎(02:44):
זה מעט מטריד
Arden ‎(02:45):
לא מטריד כמו להעיר אותי בבוקר!
Vasina ‎(02:45):
חחח
כן, שמתי לב שאתה מהמחבקים
 
מטריד רבותי, מטריד מאוד.
 
ארדן.

Hell hath no fury

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-08-02

“ונקודה אחרונה: המשתמטים לא אשמים במלחמת לבנון, ומעולם לא נטען כך. אבל המשתמטים מחלישים את החברה והמדינה. סודקים, שלא לאמר מנפצים, את שרידי הסולידריות בחברה הישראלית ומסכנים את המשך קיומינו הן כמדינה עצמאית והן כחברה אנושית.”
 
תגובה אחת מתוך אוסף שיטנה שנכתב לידידי שתמך במשתמטים.
 
אני אומר, אם הם מנפצים את החברה הישראלית, אז החברה הישראלית חייבת למות. אם חברה לא מסוגלת לאמץ ולחבק את שלל חבריה, ובשנייה שאחד מהם מחזיק דעה שלא חובבת חלק ממנה אז הוא מושלך לאלתר, ספרתי יותר מעשר קריאות עבורו לעזוב את הארץ (האמת, שאם זה היה כזה קל ונוח הרבה היו עושים זאת) אז למה להתגייס?
“כי כולם עושים את זה”- יופי, ריגשי. ומי שלא עושה את זה מוציא את כולם פרייארים. מי שבוחר ללכת לצבא צריך להיות שלם עם הבחירה הזאת (שמסתבר שאינה בחירה כלל, כי כולם מקנאים באותו משתמט ששם רגליים על ההדום הקטיפתי התיאורטי בביתו)
“כי צריך” אולי חמישים שנה זה מספיק ליצור מציאות שבה לא צריך להלחם כל שישי וחמישי, כי לבנות מדינה בארצות הברית או באירופה זה בלתי אפשרי (ב1800 שש עשרה אלף יכלו להכריז על מדינה בארצות הברית) וגם הלורד הירש קנה חצי ארגנטינה ויישב שם יהודים. חבל שהשיקול היה חייב להיות סביב מקדש חרב באמצע המזרח התיכון. אין לי מושג למה אבל עבור חומה חיצונית של בניין מתים לנו ילדים כל שני וחמישי, זה ועקרונות של טירות באוויר. ועכשיו לסיבה האהובה עלי:
“כי זה מחשל אופי” וללכת לאוניברסיטה זה עבור חננות חסרות אופי. אתם יודעים מה? עזבו, אני לא רוצה לימודים גבוהים, בדיוק החלטתי שחאקי הולך נהדר בקונטרסט עם עור הפנים שלי- ואני חושב גם לארגן “קייטנת הורים” עבור צמד האחיינים מזילי הריר שלי באותו שלב. בחלום הלילה. או ביעות.
 
לא לא ולא. כולם מדברים מתיכנות מוקדם בשלב הערכים התיכוניים. למה להתגייס? כי זה לא חוקי לא להתגייס, מצד שני גם לא חוקי לצרוב דיסקים. אז קדימה שיתמודדו. וזה אחרי שירות מלא בתור מאבטח שעבר טירונות קרבית משהו. כן, אני פרינססה אבל אני לא צריך להתנצל על זה שאני מפונק.
 
דבר אחרון שהרתיח אותי- צמד מילים שלא ראיתי בשום מקום אחר ביקום:
“חייב לתרום”
קלטתם? חייב לתרום- זה הולך ביחד כמו שמנת חמוצה ואספלט.
חייב מגיע מעניין של צורך- צורך בסיסי הכרחי כמו לישון, או לנשום או לאכול.
לתרום מגיע ממקום של הלב. אתה בוחר כמה לתרום, באיזו צורה וכדומה. המילים לא הולכות יחד בשום צורה או מהות.
עוד משהו: אנשים לא בנויים אותו הדבר. הצבא לא יכול לדרוש מכולם את אותו הדבר או את הנוכחות שלהם. יש כאלו שנולדו להלחם (מכיר כמה, חלקם היו מאהבים שלי) וחלק נולדו לשבת בבית לכהן במקדשים או להמציא תוכנות מחשב מהפכניות. יש אנשים שהצבא חנק אותם, שאב מהם כל שביב של תועלת והקיא אותם החוצה. בשביל מה? בשביל עיקרון? זה לא העיקרון שלי, אז לי לא איכפת.
 
ואתם יודעים, עוד קיללו את משה קרוי שניתח את איין ראנד על ערך היחיד בחברה, כן, אדם אחד חושב נעלה על עשרים רובוטים המגיבים לפקודות.
זמן סיפור:
שלושה ימים לפני הגיוס:
“אני לא מתגייס, הם רק יפגעו בי וישאבו בי את כל היצירתיות שבי”
אבי ששירת ביחידה מובכרת הביא אדם לביתנו שהיא אז (2002) אלוף במיל`. האדם ניסה לשכנע אותי, ולאחר הדגמה קצרה של יכולתי המאגית (עשיתי לו פריסה בקלפים וייעצתי לו לגבי עתידו) הוא אמר לאבא שלי- “עזוב את הילד, לא מתאים לו שילך לקב”ן” אימא שלי עדיין סירבה להכיר בהחלטה שלי. היא ניסתה לשחד אותי, בזה שהיא תממן לי את הלימודים הגבוהים עד סוף ימי חיי. היא הצליחה, היא קנתה את הצבא שלי בכסף, אני מודה שזה לא סיבה טובה ללכת לצה”ל מצד שני, ערכים ו”בגלל שאתה חייב” גם הן לא סיבות טובות. אז מילא. התגייסתי, הלכת לבקו”ם למפעל הבשר המזעזע הזה שנראה כמו מרפאה מודרנית להפלות ובית כלא בבניין אחד, חטפתי חיסונים ולקחו ממני דם (והמשכתי לדמם זמן רב לאחר מכן, עור עדין אתם מבינים) לקחו ממני טביעת אצבעות וצילומי שיניים כאילו הייתי אחד מהערסים הירודים שהתגייסו איתי בטבריה ולא מי שאני. זה לא הטריד אותי, כל מאמצי הסתובבו סביר הרצון שלי לסיים את זה כבר.
קבלת מרות בטירונות הלכה בקלות, הייתה לי מפקדת שמסתבר שהייתה וויקאנית ושאר ירקות. היצרתיות שלי לא נפגעה בצה”ל אבל צה”ל גם לא נגע בי,  כמו קורבן אונס סגרתי את עצמי באגרוף מחשבתי ולא אפשרתי להתייחס למציאות הצה”לית כיותר מחלום.
כשקיבלתי נשק שאלתי את המפקדת שלי מדוע היא סומכת עלי איתו כאשר אני איני סומך עלי עם נשק.
היא אמרה שהכל יהיה בסדר. למזלי הכל באמת היה בסדר, אבל רק למזלי. סיימתי מצטיין בצבא, בלי תלונה אחת, שוחררתי הבייתה וכעת, גם ממילואים.
 
אני יושב אצל אחותי לאכול. “ומה יקרה כשהילד יגדל ויגיע לצבא?” אני מצביע במזלגי על אחיין בהיר עיניים.
“אתה תשתמש בקשרים שלך בצבא כדי שהוא יהיה ג`ובניק.” כן, בטח, אילו קשרים כבר רקמתי בזמן הקצר שלי בעולם החלום הזה שנקרא צה”ל? הכל נותק יחד עם עזיבתי את הצבא.
 
וכך זה ישאר חלום רחוק של חאקי, אפרוריות ומזון באיכות ירודה, צבא שהיה.
זה הכל.

ובכל זאת חגגתי לונאסה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-08-02

חגים פאגניים הם הדבר שהיה לי הכי קשה לקבל בדת הוויקה. אני לא וויקאן אלא פאגן אבל בכל זאת שמונת השבתות של השנה נראו לי מרחוק הגיוניות משהו, סמל להשתנות גלגל השנה מקרוב הן נראו חסרות ומוזרות. לונאסה למשל, זה החג שהיה לי הכי קשה לחגוג- חם נורא, לח ואני לא מבין מה השינוי כאן. לפני כמה ימים קיץ, (עוד חגגנו אמצע קיץ!) עוד כמה שבועות של קיץ מצפים לי ברקע ואני לא בדיוק מבין מה אני לעזאזל חוגג!
 
כן, באירופה של פעם הקיץ היה חשוב כי יש פירות ולא מתים מקור. לא, בקיץ הישראלי השמש פירושה מוות ואני עובר לשלב שבו אני חי בלילה כי השמש ביום פשוט זוועתית. כן, באנגליה הגאלית יש אל בשם לו (lugh) שמיוחסים לו כשרונות רבים ומגוונים. בנוסף לזאת כאילו להקשות יותר במקור זה חג קהילתי שבו יש שוק, תחרויות סוסים וכדומה. אז איך לעזאזל מכשפה לבד חוגגת חג כזה? מאיפה לאכול את הדבר המוזר כ”כ?
 
חגיגות להקטה לא קשות. מדליקים נרות וקטורת איכותית, שמים ארוחת ערב למתים וממשיכים הלאה. צנוע, פשוט ואלגנטי. המיתוס הכנעני הקרוב יותר לכאן מספר כי כרגע תמוז אז נשלח לשאול על ידי איננה האלה וכרגע סובל בלב השאול  בזמן שהשדים תוקעים בו מקלות חדים. אולי אני אחגוג את זה? נו למה לא.
 
האל סובל בשאול? נאכיל את השדים! הכנתי צלחת עמוסה בכל טוב, שזיפים, אגסים, תאנים טריות, ענבים אדומים, גבינות יוקרתיות, נקניק בקר, ביצה קשה ושני מקלות קטורת וורדים יפאנית יוקרתית למדי. הנחתי אותה בצומת הדרכים. אמרתי שהמזון שייך למתים, לשדים ולאלים שחפצים בו. התשורה נתקבלה. עברתי הלאה. בנוסף עשיתי נסך של יין לבן. בין כה וכה לפי מסורת הוודון אני אמור לתת מידי פעם מזון לאבות הקדמונים כדי לשמור על קשר רב עוצמה עם עולם הרוח, וזה לא משנה מה הסטטוס שהאנשים נותנים להם: שדים, אלים, רוחות אלו רק תארים. אז ביקשתי מלו הנחייה לכשרונותי השנה, והענקתי לתפוז ולשדיו מעט מזון בשאול. אולי הוא עדיין יתענה בשאול, אבל אולי, רק אולי, שוביו ישמחו בקערת מזון ויפסיקו לרגע רק כדי להמשיך לאכול….
 
לונאסה שמח לכולם!
 
ארדן.