All posts by Lobo On Behalf of Arden Keren

כמה רעיונות על מאגיה ויופי

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-12-21

בשלגיה, המלכה הרעה מבקשת מן הציד להרוג את שלגיה ולהביא לה את ליבה. מדוע? כדי שהיא תוכל לאכול אותו ולקבל את יופיה. האם יופי כה חשוב? עד כדי להביא אדם להרוג אדם אחר? ניתן לתרץ זאת על ידי זה שהמלכה היא “רעה” אבל אם מסתכלים על המניעים לעומק האמת המרה מציצה החוצה- יופי פותח דלתות. אנשים יפים מקבלים יותר מהעולם הזה- בני זוג טובים יותר, משרות איכותיות יותר ובעצם יכולת לבצע מניפולציות חזקות יותר על הסביבה הקרובה. אם נסתכל על הסיפור הזה יותר לעומק: מדוע לאכול את ליבה של שלגיה מעניק למלכה יופי? זה נשמע מאוד לילדים, אבל אנחנו למדים שבעולם המדעי והמנוכר אין שום הסבר מדוע אכילה של לב של אדם יפה יעניק לנו את יופיו- הסיבה היא שהלב הוא משכן הנשמה- ואם הנשמה מקרינה יופי החוצה- אותו יופי יכנס למערכת האנרגטית של המלכה הרעה ויזרח גם הוא החוצה. אבל כמובן אין כאן המלצה להרוג ולאכול לבבות של אנשים יפים כמובן. יש דרכים אחרות להבין יופי וללמוד מאגית לזמן אותו אל תוך גופנו- עם כמה סודות עתיקים, ומספר עובדות חדשות לחלוטין.
 
במאה ה-14 המלכה איזבלה מהונגריה, בת 72 איבדה את יופיה. נזיר רשם לה שיקוי העשוי מפרחי רוזמרין- ולמרות שעורה היה רפה, לאחר שנה חזר למוצקותו הישנה והמלכה זכתה לארבע הצעות נישואין. מספר צמחי המרפא של בנקס “אפילו הניחוח עצמו שומר על אחד יפה וצעיר” 1525.
 
נאמר על ידי רבים: “היופי בעיני המתבונן” זה נכון ולא נכון. אנחנו לומדים יפה מאוד על ידי החברה והתיקשורת מה זה יפה ומה זה לא: לומדים להעריץ ערכים מסויימים כיפים אצל אנשים ומכוערים במקום אחר. לדוגמא: למדונה יש שומה על לחיה- הפוגמת בסימטריות פניה, אחת התכונות שיוצרות יופי- נדבר עליה בהמשך, הזוהר של מדונה בתור שחקנית גרם לזה שאותה שומה הפכה למודל לחיקוי. הרבה אנשים אשר מחבבים פירסינג וקעקועים עושים עגיל בדיוק באותו מקום בשם “מדונה”. מדוע? מכיוון שהמחשבה האנושית נקשרת על ידי רבים למשהו מסויים ומעניקה לרעיון כוח. אם למדונה יש נקודה במקום הזה וזה נחשב ליפה- אם לי יהיה באותו מקום נקודה- זה גם ייחשב יפה. בראייה נכוחה בסופו של דבר נקודת מתכת על הלחי בצורה של פירסינג- יופיה מוטל בספק. טעם אישי מתפתח גם הוא אבל הוא רק אקורד מלווה לרעיון היופי שמוטמע בנו מגיל צעיר.
הדוגמניות המופיעות בכל כלי תיקשורתי- מטלוויזיה ועד שלטי חוצות גם הן מקרינות סטנדרט של יופי. אבל מכיוון שגם דוגמנית היא בסופו של דבר אישה ולכל אדם יש פגמים ביופיו החיצוני אלו מרוטשים מיד- על ידי תוכנות פוטושופ בידיים של מעצבים גרפיים שונים- עד שלא אדם מסתכל עלינו חזרה מן הטלוויזיה או הפוסטר אלא מין אידיאל מרוטש וריק. לרוב יופי או מה שאנחנו מחשיבים כיפה הוא אשליה- אחת שניתן להסיר בקלות וגם ליצור בקלות. מי שמבין את זה זכה- כי מראיתו ואיך שהוא נראה על ידי החברה נמצאים בשליטתו המידית. כמה תובנות בנוגע ליופי אם כך:
 
בליפגלוס האהוב עליכם- שימו טיפה (אחת!) של שמן אתרי של ציפורן המעורר ומחזק ומסמל את יסוד האש והתשוקה- ותספרו לו בזמן שליחת אנרגיה כמה יפים ומפתים תהיו.
 
סימטריות: מיוון ורומא- וגם כן, מפיתגרוס למדנו להעריץ סימטריות גיאומטרית. אם זה זהה משני צידיו- זה יפה. ככה התודעה שלנו למדה להעריך דברים. ממבט מקרוב, שום דבר אינו זהה משני צידיו. יש הבדלים של מילימטרים או עשרות מילמטרים והאדם הטבעי הוא באמת אינו סימטרי. למזלנו בעידן המודרני איפור מלמד אותנו “לצייר פנים חדשות” ולתקן אי סימטריות. אחד הסודות האמיתיים הם להיות עם איפור ולהראות בלעדיו- המראה הטבעי מושך יותר מנצנצים בצבע סגול. ומכיוון שהמטרה העילאית היא להראות כמו בלי איפור- אין שום סיבה שגברים לא יאמצו להם את המנהג.
 
מתוך האפוס היווני של פסיכה וקופידון: פסיכה נשלחת להביא לפרספונה “קופסא של יופי” מדוע לא לאמץ את הרעיון? קחו תמונה מחמיאה שלכם ותדביקו למכסה של הקופסא ותמלאו אותה בדברים קטנים ויפים- עלי שלכת, עלי כותרת של וורדים מיובשים, טיפה של בושם אהוב, גבישי רוז קווארץ…
 
כמה דברים על איפור:
בעבר, נשים שמשחו איפור על פניהן ובזכותו נראו מושכות יותר, ואחרי החתונה נראו יפות פחות או בכלל לא, בעלן יכול היה להאשימן בכישוף ובכך לשלוח אותן למותן, או לפחות לקבל גירושין.
איפור וקוסמטיקה הן אחת המתנות שניתנו לנשים על ידי המלאכים הנופלים על פי המיתולוגיה היודו-נוצרית- יחד עם האסטרולוגיה, המתמטיקה והיכולת להטיל לחשים מאגיים.
הרבה מילים באנגלית שמשתמשים בהן להחמיא ליופין של נשים מקורן במילים שמתארות כישוף. alluring למשל- בא מהשורש allurne מילה המקבילה לצמח הדודא (מנדרגורה) המעורר תשוקה וסמל  המגדיר את אמנות הכישוף. המילה glamour בתירגום “זוהר” נועדה לתאר לחשי מיקסם של יופי שהמכשפה מטילה. משתמשים במושג הזה לתאר כשפים עד היום.
 
בסיפרה The Crone`s Book of Charms and Spells וואלרי ווארף ממליצה על קמיע יופי העשוי מציקדה (או חגב) המסמל כיעור, מעוך מעורב בבשמים כמו יסמין וילנג ילנג ומעורב בשעווה מנר בצבע זהב כדי לסמל טרנספורמציה של יופי- את הקמיע יש לעטוף במשי אדום- סמל לרחם ושינוי.
 
ניחוח: לא רק המראה האישי והסימטריות קובעים מה יפה ומה לא. אנחנו נוטים להעניק משמעות של יופי רק לדברים שאנחנו יכולים לראות- אבל גם לחושים אחרים יש משמעות בהגדרות האלו, רק שאיננו מודעים לכך תחשבו על זה ככה- ניחוח של מאכל ערב לחיך יכול לעורר תשוקה לאותו מאכל. מדוע ריח לא יכול לעורר גם משמעות של יופי? בבחירת הניחוח יש משמעות עמוקה בנוגע לאיך יראו אותנו ולמה. ניחוח חמים, אביבי ונעים שמזכיר גן פורח בשיא פריחתו יעורר את התמונות האלו בהקשר לאדם שממנו הניחוח נודף. ניחוח קר ומרוחק יעורר אסוציאציה קרה ומרוחקת בהקשר דומה. כשאתם בוחרים בושם, אל תבחרו מותג מגניב ומורכב מבחינת ניחוח או סיגנון, בחרו ניחוח שאתם יכולים לזהות בו דברים אחרים. האם אתם יכולים להריח ווניל בבושם הזה? יסמין באחר? עץ הסנדל בשלישי? וכן הלאה. מה הניחוח הזה עושה לכם? והאם- יחד עם ריח הגוף הטבעי שלכם הוא בהרמוניה או שאינו מתאים? רעיון מעניין לאלו מכם שיש גישה לשמנים אתריים- לערבב ניחוח משלכם.
 
אלות הקשורות ליופי מרעיפות ייתרון מיוחד על מעריציהן- מזבח לאפרודיטה, ארזולי או פרייה עם סמליהן, פרחיהן וכו` על שידת האיפור או לידה יעניקו ניצוץ זוהר עתיק ומיוחד למראה שלכם. במידה וזה לא רצוי, לימוד על הסמלים של האלה ושימוש בהם יעניק את כוחה. לפי האגדה למשל, דמעותיה של פרייה הפכו לאבן, וזו הענבר. מחרוזת ענבר תגדיר את יופיו או יופיה של העונד. אבוקדו, הפרי המקודש לארזולי, יעניק יופי או ייכתש למשחה, ויימרח על הפנים. ב”צמחים קסומים ומכושפים” מלמדים לקלף את הגלעין ולתת לו לקליפה לצוף על המים, וזה מספיק כדי לזכות ביופי. חיות כמו פרפרים ונחשים המסמלות טרנספורמציה- וגם אייל עם קרניו המרשימות- הן הטוטמים של היופי בעולם הטבעי.
 
דבר נוסף המגדיר יופי הוא בריאות- או הקרנה של בריאות כלפי חוץ: כל האלו שעובדות קשה כדי לרזות ומגיעות למשקל של 45 קילו, חשבתן שעור חיוור ומתוח על עצמות מושך מישהו? טעיתן. רוב הגברים שהכרתי בחיי העדיפו נשים עגלגלות יותר, שיש להן סומק טבעי בלחיים, מאשר נשים רזות שמקרינות חולי כלפי העולם. בריאות הוא שיקול ביולוגי המגדיר יופי- אדם בריא הוא אדם שיביא לעולם צאצאים בריאים, משמע המוח הפרימטיבי משייך בריאות ליופי באופן מוכני. יש סיבה מאוד טובה למה נשים יפות ברפריזנטציה עתיקה הן מלאות, ואפילו שמנות. ראו את וונוס מוולדרוף למשל. זו הסיבה שיש בקוסמטיקה מוצרים כמו סומק ואפילו שפתון. לחיים חיוורות מידי ושפתיים אנמיות לא מראות את הבריאות הטבעית שיוצאת החוצה מהגוף האנושי ומעניקה חן טבעי- ולכן מחקים אותם על ידי מוצרים אחרים, אבל צריך לזכור שאין תחליף לסומק אמיתי ושפתיים מלאות ואדומות.
 
גבישים כמו רוזקווארץ, מעלימים פגמים ומגבירים את האנרגיה הקשורה ליופי בהילה. בנוסף ג`ודי הול כותבת הCrystal Bible מספרת כי ג`ספר אדום מגביר את היופי האישי של האוחז בה. מניסיון אישי גבישי אפופילייט עושים את אותו הדבר.
אתם לא חייבים ללכת עם הגביש איתכם אם תשרו אותו במים בלילה ותשטפו את הפנים איתו, תקבלו אפקט זוהר לא פחות, וכמובן, לא לשכוח את הענבר שצויין קודם לכן.
 
ביטחון עצמי הוא תכונה חדשה שמקרינה יופי. אם תאהבו את עצמכם תמשכו אנשים אחרים שירגישו דומה- ובנוסף, אם אסוצייטיבית נשייך תמונות או סצינות שמגדירות אצלנו יופי- נשים או גברים יפים מקרינים תחושת ביטחון עצמי ושלווה. רעד, או עצבנות אינה תכונה שניתן לשייך ליופי- ומכיוון שהמוח שלנו עובד כמו שהוא עובד- חוסר ביטחון עצמי מפנה את תשומת הלב של האדם שאיתכם למקומות בהם יש פגמים בכם- ומתחיל תצורת מחשבה שמחפשת את הפגום והא-סימטרי. תעבדו על הביטחון העצמי שלכם- תאהבו את עצמכם והיופי יזרח הלאה. תחשבו על זה- האם ראיתם פעם אנשים שאתם מחשיבים ליפים בצורה חסרת ביטחון או עצבנית?
 
טיפ יופי מתוך Pure Magic של ג`ודיקה אילס- מגיע מתוך הקוסמטיקה של הודו- כף של תבלין כורכום טחון וחצי גביע יוגורט שמן, יוצרים מסיכה המעניקה זוהר לפנים. להשתמש כמו מסיכת פנים רגילה. לשיער עשיר ויפה- להוסיף 30 טיפות שמן רוזמרין לשמפו שלכם (לא אם יש לחץ דם גבוה!)
 
סוד נוסף הוא קירבה לטבע. הטבע הוא קופסת הקוסמטיקה האמיתית. כל המוצרים שמוכרים לכם שמכילים רטינול ושאר ירקות, יקרים ומכילים כמות זעירה של חומרים פעילים. אולי עדיף להכין בבית? ידידה שלי שהיא כוהנת גאיה ומגיעה ממקום של התנסות של חברות קוסמטיקה יוקרתיות מספרת לי שהמסיכה הטובה ביותר היא זו שהיא הכינה בבית לבד- מחומרים שהיו זמינים לה ולא יקרים. אולי הגיע הזמן להפסיק להאמין לפירסומות ולאשליות ובמקום ליפול למקסם- glamour האשליה להתחיל להיות האדונים שלה? לעטות את היופי כמו שהוא ולהיות יפים כמו רק שאנחנו יכולים להיות? תחשבו על זה.
 
אדבר על מתכון אחר מPure Magic שיש לו תוכן מפתיע. אמבט הקטה. הקטה אינה אלה שיופי הוא מתכונותיה הראשונות שניתן להציג. אבל יש לה היסטוריה של פיתוי מוצלח- הצמח שלה לוונדר שהיה נפוץ כבושם אצל הזונות בצרפת יחד עם דבש וחלב יוצרים אמבט ענוג המחזיר לעור את חיוורונו ורכותו, ומעניק יופי לפנים ולשיער. הכמויות תלויות בכם- לחמם את החלב ולהמיס לתוכו את הדבש, ולהוסיף לאמבט 6 טיפות שמן אתרי של לוונדר.
 
ואילו עתה אכתוב על גלמור- שיטת מאגיה שמטרתה לשנות את המראה- ואת דרך התפיסה של האנשים לגבי אדם מסויים. האם מאגיה שכזו היא חיובית או שלילית? האם זו דרך מניפולטיבית לגרום לשינויים אצל האדם ומראים חיצוניות שאינה קיימת בפנים? יש וויכוח. אבל אני מאמין שכל יופי תלוי תפיסה ולפיכך אשליה. אין שום סיבה שאדם לא ישתמש במתנות האמיתיות שלו- אם ניתן, כדי לקבל את מה שהוא רוצה ולהגיע להגשמה עצמית, גם אם זה מראה חיצוני נאה או לחש יופי מוצלח.
 
שיקוי מעניין להגברת תשוקה- יכול להכיל מים של קרנליאן ושל גרנט- המפעילים את הצ`קרות התחתונות, שבהם נחלט כפית דמיאנה מתוקה- המעלה את החשק המיני ברמה המאגית והפיסית. תה ירוק הוא גם אפרודיזאק ידוע. לריפוי פריג`ידיות ניתן לרחוץ בחליטה של מליסה לימונית.
 
היסטוריה: המילה Glamuory הגיעה מימי הביינים- מצרפת. פירושה היה “לחש” או “מיקסם” ובסופו של דבר התקבעה המשמעות של “שינוי צורה או אשליה שקשורה לאדם, ולשינוי שאינו לבעל חיים”- בניגוד לShapeshifting. יש לשים לב שהשימוש במילה גלמור הוא בדרך כלל לא קשור ליופי טבעי אם כי ליופי על ידי קוסמטיקה, איפור וטריקים אופנתיים שונים: כמו ביפאנית- הזונות ברמה הגבוהה ביותר היו אלו שרכשו לעצמן “רוח” או “סיגנון” שזו אותה מילה ביפנית- הרוח הנושבת והסיגנון שמעניקים יופי אמיתי, ייחודי לאדם.
 
הטואטה דה דנאן למשל, היו ידועים ביכולות המיקסם והגלמור שלהם- הם היו יפים ושינו צורה או דרך התייחסות אליהם מרצון. דוגמאות רבות כאלו ניתן למצוא במיתולוגיה הקלטית- כמו בסיפורה של אידיין.
 
צריך להיות קשובים למציאות כשמדובר בגלמור. גלמור לא יהפוך אתכם לאדם אחר (בניגוד למה שראיתם בסרט “הכישוף”) והוא לא יגרום לכולם להתאהב בכם, וגם בעיקרון זה לא יעלים בעיות שומן או אקנה- אבל יתמוך בדרך לפיתרון בעיות אלו.
כדי להפעיל גלמור צריך ליצור תצורת מחשבה המכילה את מה שאתם רוצים- עבור חוסר תשומת לב- חישבו על ריקות אפלה. עבור יופי תחשבו על משהו- מקום בטבע, תערובת של הדברים שנראים לכם יפים ומוצלחים, התחברו לתחושה הזו.. ראו עצמכם עומדים מול מראה עם כל הפגמים שלכם, והדברים שאתם רוצים לתקן. באמצעות הדמיה יעילה העלימו אותם. תשלחו לרעיון הזה אנרגיה ותקבעו אותו בתור טריגר- אולי אחד שמקושר לבושם שלכם, או לטבעת או תכשיט אחר. שימוש באותו קטליזטור ייתן תקופה של גלמור- עד שהאנרגיה תפוג ותאלצו לטעון אותה מחדש. היזהרו בשימוש בגלמור. ייתכן שזה מפתה לשנות צורה למשהו ענוג ויפה- או להעלם מהעין האנושית אבל יש מקרים של אלו שמתמכרים לתחושות האלו ומאבדים את ה”עצמי האמיתי שלהם” בזמן שהם מאדירים תכונה אחת. ראו הוזהרתם. התיקון של הנזק הדורסני יכול להיות קשה עד בלתי אפשרי.
 
רינה קסם, ממליצה בספרה “דרך הקסם” טקס לקבלת הגוף כמו שהוא- זה צעד חיוני גם להבאת שינויים בגוף וגם לקבל ביטחון עצמי שמגביר את היופי והקסם האישי. הספר נגיש בארץ, ולפיכך אני מפנה אתכם אליו. או, אני ממליץ שתכתבו אחד לבד. רצוי כולל עירום מול מראה- כדוגמת הטקס של רינה, ואולי מתנה קטנה עבור עצמכם כדי לקבל אתכם, כמו שאתם. ועוד משהו, לאלו שלא גולשים בפורום אמנות המאגיה, יש אמבט העצמה אישי לחורף– שאולי יעניין אתכם.
 
לקריאה נוספת:
דרך הקסם- רינה קסם, עמוד 150- כישופים.
Witchcraft: Theory and Practice-  Ly de Angeles part 3-Spellcasting (sorcery) p.155
ספר המוקדש כולו למאגיה קוסמטית    Enchantments-Edain McCoy
 Pure Magic: a complete course in spell casting- Judika Illes 
היו יפים ואהבו עצמכם.
ארדן.

מדבר

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-12-14

יש בי כמיהה מוזרה לטוהר של המדבר. ישות חולית כה טהורה שאפילו הרוח העדינה ביותר מכתימה את פניה ומכרכמת אותם בפסים, נחלים- שמפליגים הלאה. אני זוכר את המדבר ומה שהוא היה עבורי, כתם זיעה לח ונוף משעמם בטיולים שנתיים- אולי ידע ייחודי של צמח ממנו ניתן להכין משתן יעיל או חבל מסיב זה או אחר ששיננתי מספרי בוטניקה רפואית, אבל לא יותר מזה. ולמדבר יש קצב משל עצמו, מהות משל עצמו שכה רחוקה מהצפון המיוער והמסודר, יש בו סגידה ללחות בזמן ששרפי האורנים הצפוניים זולגים לאיטם- רק כדי להאסף לסממן קטורת מאגית על ידי- או להתאבן לנצח, ללכוד חיים ולשמרם בדם העץ.

יד ימין מחזיקה בקנה חלול מפלסטיק עם חוד דק כמחט שחורטת מילים של שפה זרה על נייר משבצות. ברקע, מוסיקה מסין מתארת מפלי מים ויערות צהובים אדמדמים ומהות של יופי שנפרדת מהעולם הזה. הידעתם- ביפאנית יש ספירה שונה לחפצים לפי צורתם? יש ספירה לחפצים ארוכים וצרים, וספירה שונה לחפצים קטנים ועגולים ואפילו ספירה שונה למכונות. הכל כה… שונה ואולי זה היופי של זה עבורי. הסביבה הטבעית הפכה לביצה של מיחזור. המדינה הזו קיימת 50 שנה וקצת בסך הכל- היכן אלפי שנים של תרבות? היכן אמנות נפלאה והלך רוח של ביטחון עצמי? לא כאן. מה קרובי חשבו שהם עברו לכאן לפני כמה דורות? להימנע משואה? מה עם שואת התרבות והשיממון המשעמם? על זה הם לא חשבו? אני נאנח.

אני מחליף לעט סגול ועבה יותר: אני מכין כרטיסיות עם מילים- כנפיים, יום בשבוע (שסימניתו מכילה 18 משיכות מכחול או עט- תלוי בכלי הכתיבה- ואותו אני אמור להיות מסוגל לכתוב בצורה מושלמת כמובן) וזהב. כל התארים משני הסוגים שלמדנו ועוצר לחשוב. מעולם לא דימיינתי את עצמי כטיפוס של כרטיסיות- זיכרון צילומי שעמד לצידי במשך שנים מנע ממני את הצורך להיכנס לעומק לאסטרטגיות למידה מורכבות ייתר על המידה. אבל זה שונה- זה הדאיגקו- האוניברסיטה, ויש שם אנשים שלמדו את החוג הזה בעבר- או שהתמכרו לסדרות אנימה יפניות ומה שהם מכירים אני אלמד ביפאנית ט`- וכמובן שהסנסאי הנפלאה הולכת לפי הקצב של הכיתה- גם בשביתה מציינת פרקים שלמים של מהויות יפאניות לינגואיסטיות ש”אני בטוחה שתצליחו ללמוד לבד”. אבל אני לא מתוסכל, אני  נהנה מהעשייה וזה תירוץ נהדר לגזור עיגול של שקט- כדברי המשוררת זלדה מן המולת הבית- בו האחיינים ואימם מבקרים חליפות.

היה לי חלום עוצמה לפני יומיים: הייתי אישה עבד שחורה ומכשפה רבת עוצמה שמחפשת את אהובה בין השחורים העבדים האחרים- אבל הרקע לא היה דווקא אמריקה אם כי יוון. מעניין אם היוונים (או הרומאים?) החזיקו עבדים מצפון אפריקה בעבר. יכולתי לקבל מסרים וחזיונות ממגע בשיירות נמלים וכך לדבר עם אנשים שונים במרחק, וחפשתי את אהובי שהיה יקר אך חסר אמצעים וטיפש משהו- או שזה היה הבן שלי? שהועמד למשפט בגין משהו. מרחקים היו אשליה, תעופה של חופש שלא חשבתי יותר מידי כשהשתמשתי בה- הליכה בהיכלי בזלת תת קרקעיים…

היה זה הכוח מבלי להכיר בו ככוח. ולבסוף כשהתעוררתי חשבתי שוב על אחד הלקחים שלקחתי מטיול הלקטים מטיילים שלי- האדמה נספגת בידיים כשאני ישן, ותמיד כפותי חוזרות למשי הורדרד המגע באדמה והפירות הפטל המכתימים. אני לוקח עימי את האדמה הזו כחלק מגופי ומכוחי לאן שאלך, ומבצע בה איזו פעילות שנפשי חשקה בה. האם היה זה חלומי שלי שתיארתי, או חלום האדמה שהשתחרר לזרם דמי והעיר זכרונות עתיקים על אלה שלבשה עור ובשר כדי למצוא את מאוויי ליבה? אני תמה.

ארדן.

מישהו רוצה שיעורי מאגיה פרטיים?

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-12-08

 ומוכן לנסוע לצפון לקבל שיעורים?
אני מוכן ללמד על המאגיה בכלליות, על צמחי מרפא ו-או גבישים מאגיים.
התשלום גמיש, כמובן בהתאם ליכולות ולצורך של האדם.
גם בקשות ללחשים ספציפיים תתקבלנה- ריפוי, הצלחה והסרת מזל רע או קללות- ייעוץ רוחני חינם.
צרו קשר במסרים בבקשה.
 
ארדן.

גולגולת שועל, זרע דשא…

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-11-26

שחקנים רוקדים בכוריאוגרפיה מושלמת, לובשים לבן, ופורסים צווארונים עגולים ומפוארים. זו הצגה שאני אמור לנתח עבור קורס תיאטרון. נושא מודרני, הצגה של העבר. השחקנים האלו הם כמעט ההפך המושלם של הדבר שיבוא לאחר מכן.
 
מזה חודשים זה מתוכנן הטיול הזה. הוא נדחה שוב, ושוב ושוב- שלוש פעמים ולבסוף הוא נוחת לי במקום נוח במערכת. שישי, שבת וראשון- אני נוסע למירון, יער ברעם- שם אלקט, אוכל מזון צומח, ואכיר אנשים נפלאים עם אורח חיים ומחשבה מיוחדים. התחלתי להזמין דברים. אני צריך קרניים, אולי גולגולת- נשל יפה יהיה גם נחמד לאסוף… כולם מאגיים. כולם חזקים. כולם כלים של הטבע והאלה הגדולה, הסיכוי למצוא אחד מהם- סביר. אבל את כולם בטיול אחד? נדיר. ואכן מצאתי את כולם.
בהתחלה לקחתי אוטובוס דרך עכו למירון. שם היה אופק, שני מטר גובה (ואני כנראה עושה לו עוול) שיוצא עם תיק מטיילים עמוס. הוא בולט מאוד על רקע המושב הדתי ברובו.
לאחר זמן קצר חלום ושאר החברים הצטרפו. חיכינו זמן מסויים לאחרים ויצאנו בלעדיהם ולבסוף הם הדביקו אותנו. איזון מושלם- בין נשים וגברים.
ביום הראשון בילינו ביער ברעם המקסים. האשחר נתן פריו הייני והשחור, הקיסוסית נצצה כמו אבני אודם לוחשות קוראות לי “טעם אותי” רק כדי לגלות שהן חסרות טעם לחלוטין, ולנטוש את הניסיון.
לאחר הליכה ואיסוף של של נשל, הגענו בדימדומים לאמצע יער מחטניים עם ריח רענן ואלונים. אדמדמות האלות מהסוגים השונים והירח המלא והכסוף מילאו את נפשי בתחושת ה”כאן והעכשיו” וחוסר כמיהה להיות בשום מקום אחר.
הלילה היה קפוא, ואפילו שק השינה העבה נכשל להחם את גופי.
בבוקר קמתי.
מצאנו בולבוסון שיש עליו ממש מושבת גנרטורים של קווארץ. מכשפה אחרת לקחה אותו.
משם המשכנו למטעי תפוחים נטושים- ולשדות פחות נטושים. זה לא רק פירות שונים, אלא פירות מעצים שונים יש להם טעם שונה. תאנה של עץ אחד שונה בטעמה מתאנה של עץ אחר. ואילו הירוק… היקום היה מלא ממנו.
כאילו כל חביונות הטבע קפצו לביקור. לבסוף חורשת מחטניים הייתה לנו אפיריון וישנו לילה נוסף.
באותו לילה התהפכתי בשנתי: רציתי להגיע לטיול בשביל לחדש את הקשר המאגי שלי עם הטבע, ולמרות שהטבע טרח ללטף את הגוף והנפש שלי, לא היה שיפור ניכר.
הבטתי מסביב. מה חסר?
ואז הבנתי. האנשים. האנשים הנפלאים- כולם אחד אחד- ביחד. כל אחד היה חלק מהחידה.
הומור של אושר- סולדיות-לצד-אהבה של מירב, ואפילו תוכחה של ז`ראר. לכולם היה משהו במקום הזה של הפתרון. קצרה היריעה על יחסי עם כל אחד ואחד מהם, אותם אנשים נפלאים שרעננים בזכרוני כמו חלום בתוך חלום. אני רק צריך לשלוח את ידי אל הזמן שבו הכרתי אותם ולשחזר את שיחתי עימם לצד חלוקת האנונה בינינו בפגישה הראשונה שלנו.
היום השלישי היה מייגע יותר. למרות שהיה בהיר (ואולי בגלל) החום הרב והמשקל של תיקי היוו מכשלה לא קטנה.נקודת אור- הייתה מציאה של גופת שועל. לקחתי את גולגולתו המצופה פרווה עדיין, מכשפה אחרת בחרה את רגליו דווקא. העליה הסופית לגוש חלב סחטה כל טיפת אנרגיה שהייתה לי. ביקשתי בעזות פנים מאופק שלא יצלם את גופי המושלך כמו בובת סמרטוטים אדמדמה על האדמה, נשען על קיר הבטון.
לאחר מכן, אני וקרניבור נוסף הובלנו לחומוסיה הקרובה.
אבי יאמר יום לאחר מכן- “הנוצרים האלו לא יודעים לבשל, הייתם צריכים לאכול אצל מוסלמי”. הוא צדק, האוכל היה בינוני ויקר- והם אייתו עלי-גפן ממולאים בצורה שגוייה בשפה האנגלית.
“הזמנתי” הסעה לבית אחותי, מאוכזב כמעה מאיחור לשיעורים שלי. הטרמפ והאוטובוס היו מסונכרנים, ואפילו תנועת יד חיננית שפותחת פקקים בצמתי הקריות לא הספיקה להביאי לאחותי לפני שש בערב. סבלנותי פקעה, היה ניגוד עז בין ירוק היער השלו, פיכפוך הנחל והמעיין לבין רעש תחנות מרכזיות ומהותם הרועשת של אנשים, כאן ובעולם שמעבר.
לקטים מטיילים הייתה חוויה מענגת שבהחלט שווה לשוב אליה, שוב ושוב ושוב…
 
אבל הדרמה האמיתית החלה בבית. ברגע שהגעתי אחותי חולת הניקיון דרשה ממני לחלוץ את נעלי על עיתון שפרסה מראש, וניגשה לתיקי. הזהרתי אותה שלטובתה שלא תיגע בתיק, והיא שלחה אותי ישירות לאמבט.
היא שאלה מספר פעמים מדוע לא לגעת בתיק- ואני עניתי “כשאספר לילדים איפה הייתי ומה עשיתי, תדעי.”
סיפרתי את איסוף הליקוט שלי, בזמן שהם יושבים- הילדה בתוכחה הילד מרותק, וכשהגעתי לסיפור של הגולגולת- האימא הסגילה. היא ספק חייכה ספק החזיקה את הקיא שלה בפנים.
“אתה… הבאת… את הדבר… הזה… לבית שלי…אני….אהרוג… אותך!!”
היא החליטה באופן מיידי שהדבר הזה לא נשאר אצלה בבית ושאני מעביר אותו ישירות לידידה נוספת שלי עד יום חמישי.
ואז היא הבינה את הטרגדיה: עד למחרת זה יאלץ להישאר אצלה בבית. אבל בתור מלכת הפתרונות היצירתיים היא החליטה לעשות את הדבר הבא: היא שמה את התיק בתוך ארגז,וקשרה אותו לחלון. והשליכה אותו שיתלה על הקיר החיצון של הבית.
ולא בזאת נגמרה ה”אוריתיה”- בבוקר, כשהיא כיבסה את הבגדים שהיו בתיקי היא הזדעזעה לגלות צבט- סרטן בשרנית שנשכחה שם. בנוסף, בשש- היא דרשה ממני להסיר את הגולגולת מהתיק כדי שתוכל לנקותו. כשהסרתי אותה וחטפתי כמות של דגרנטים יותר מעולה ממרוקו- היא צווחה, נשל נחש נשכח בתיק גם הוא!
 
תיעדתי את כל המאורע המשעשע- בטרגדיה לירית בשם ה”אוריתיה” הנחשפה בפני מספר אנשים. הכתיבה שלה בעיצומה- חלק משיר:
אורית:”הו- אח קטן, כן אח קטן,
כיצד חשבת, להביא לכאן-
גולגולת של תן?:
מקהלה:”שועל!”
אורית:”חשבתי במעט כי אתה מוזר,
אבל כעת ברור, אתה מטורף וזר…”
 
חשבתי בסצינה האחרונה להביא לחיים את קליטמנסטרה- רוצחת ואשת אגממנון מן האוריסטיאה של אייסכילוס.
 
קליטמנסטרה: “היני שכאן, נוקמת עוולת רצח ביתי איפיגניה, ואתה כאן השועל, אינך כועס או ליבך מלא בצינינים על זה שערכך במותך עלה על זה שבחייך?”
גולגולת שועל רקובה:”בעעעךךך….”
 
ארדן
של היער לשם שינוי.
ובתמונה- אני, אחרי הלינה ביער בלילה הראשון.
 

ענן

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-11-17

בסאווין אני עומד בתחנה הקרירה מול הכרמל. השמש כתומה- שוקעת, ומעליה פיסת ענן קמורה בהירה זורחת בזהב. ומתחתיה פיסת ענן קמורה זורחת בכסף כהה. אם אני ממשיך את קו הענן, אני יוצר מעגל.
מה שלמעלה דומה צורתית אבל מכיל תוכן שונה ממה שלמטה. ההחלטה ברורה. לא משנה מאילו משני הטקסים אשתתף, מבחינת עבודה אישית אני באותו המקום. להשתתף בשניהם זה בלתי אפשרי. צריך לבחור כאן. הירח, או השמש, העולם או הרוח?
התחייבתי ללימודי. אני עוטה את גלימת הלומד. זו הבחירה הפעם. בפעם אחרת היא תשתנה.
אולי.
 
אני עומד על במה בת מאות שנים, העשב לא גודל בחרכיה, עבודת שיש של הורדוס. לפני עלייתי עליה, חשש. פחד. בזמן עלייתי. משהו נכנס פנימה. משהו קדוש, משהו אוניברסלי. השיר זורם כמו נהר, כמו שיטפון, הידיים והגוף זזים בתנועות מעודנות, שלי לא שלי.
מחיאות כפיים.
“רגע, מי כתב את זה?” שואלת המרצה.
“אני.” התשובה ניתנת. המחיאות חזקות פי כמה וכמה.
 
הימים עוברים, אני מסתגל כמעט למה שקורה סביבי, מתעב את השביתה ואת העובדה שהיא נוטלת ממני את יכולת הלימוד המלאה שמגיעה לי בזכות. הימים מתקררים כמו שאני אוהב. זרזיפי גשם חצופים מנקדים את שמשות האוטובוס.
זכרונות מהעבר עולים ונמוגים כמו אד מספל תה.
חברות שלי נפרדות מבני זוגם, ואנשים פורחים ולעיתים יש לי הרגשה כמו שקפאתי בזמן, באוויר, תלוש מאדמה.
 
ידידתי לאחר מאבקים משיגה דירה. הבטחתי לה לבשל לשבוע שלם אם היא משיגה אחת, מכיוון שאינה יודעת לבשל, וזרה במקום זר, בישלתי לה בעצמי מזון לסוף השבוע, שוקי הודו שעברו טיגון ואז בושלו, ופסטה ברוטב עגבניות ומוצרלה טריה. אחותי זועמת- הייתי אמור לשמור על הילדים ולפיכך הקנייה נדחתה שנית, אבל האם זה באשמתי?
האם הייתי צריך להפנות את גבי לאדם הזקוק לעזרה, או לידיד?
לפני כן היא אסרה עלי לבשל בביתה מה שהיה חוסך הרבה זמן ובעיות.
אני לא מבין אותה לאחרונה, אבל אני מניח שזה מתבקש- בסיטואציה העכשיות.
 
העונות משתנות, הדברים משתנים, דברים באים וחולפים, ואני באור הניאון במטבח כותב אותיות בהירגנה וקורא מחזות של מחזאים מתים זה מאות שנים.
יש עצב מתקתק, כמו פרח השזיף שנוגה באוויר באור יקרות.
תחושת אובדן ויופי בו זמנית.
נשימה.
 
ארדן.