פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-06-14
“
חברתי הטובה, והמורה שלי לוודון חגגה את הגיל המופלג של ארבעים ושלוש שנים בשמיני ליוני. אני חגגתי את שנתי העשרים ותשע יומיים לאחר מכן. אני הרגשתי את האהבה של היקום באותה זמן: למשל, באו לקחת אותי לקדירת המכשפה והחלבן, שזו משאלת יום ההולדת שלי בצורה קבועה זה די הרבה שנים, וקיבלתי מעל לשישים הודעות יומולדת שמח במקומות שונים בפייסבוק ובפלאפון. המתנה הנפלאה ביותר שהייתה לי לעומת זאת הייתה לראות את המסורות המאגיות קמות לחיים מול עיני. אחרי הרבה מאוד זמן שבו ניקול לימדה אותי וודון, אני מצליח ללמד אותה נושא חדש: הרונות. ניקול היא לא רק קוסמת מוכשרת, היא גם לוחמת וככזו היא יודעת בדיוק איך לקחת דברים כאלו. מי שלומד את הרונות צריך לשאת אותן על בשרו. אני אולי אבחר בקעקוע חינה, או בציור עם עט, אבל היא בוחרת לייצר תהליך שבו היא מקעקעת את הרונות על בשרם. אני נותן את “”המתכון”” לזה, אבל ילדים, זה לא מומלץ בבית אלא אם כן אתם מכשפים ולוחמים מוסמכים. הספר שממנו ניקול בחרה ללמוד בהמלצתי הוא: Taking up the Runes מאת דיאנה פקסון. היא לא רק נותנת את המשמעות של הרונות לקורא, בניסיון רב שנים אלא גם מסבירה את המשמעות כפי שהיא נוצרת משירים נורדיים בטקסטים דתיים ומאגיים שונים.
שלב אלף הוא בעצם לשבת ולקרוא על הרונה (או הסמל המאגי לבחירתכם). להכיר את השירים שלו המשמעויות העתיקות והחדשות שלו, להגות אותו ולחשוב על המשמעויות שלו לגביכם. האם הרונה מובנת? האם התדר שלה חודר לתודעתכם? אם כן, זה נכון לכם להתחיל את תהליך הקעקוע על בשרכם.
לאחר מכן, יש לצייר את הרונה על אזור הגוף הרצוי. במקרה זה הזרוע. תוך כדי לשיר את שם הרונה.
אנחנו משתמשים בסיכת תפירה שהכנו לה “”נדן”” מפימו לאחיזה קלה יותר. אחרי אפיית הפימו וקירורו, הסיכה עברה חיטוי באש- זה יעיל יותר מאלכוהול.
בזמן שהסיכה חמה, לוחצים אותה על העור במקום שבו תיצור כוויה. הבדואים משתמשים בקוצים של אטד אירופאי, כדי ליצור קעקוע שחור, ובכלא משתמשים בתוכן של עט כדי לייצר קעקוע עם גון כחול. איני יכול להמליץ על השיטות הללו, כי איני מכיר אותן. משתמשים במחט ומעבירים אותה על הקווים, עד שכבר לא מרגישים כאב כי העצבים במקום מתים.
לאחר כמה דקות, הכוויה מעלה שלפוחית שיש לפוצץ אותה. ואז למרוח את האזור באפר. תוך מספר ימים הכוויה תחלים ותשאיר קווים ברורים על העור.
כן כן, ברקע אתם רואים את שולחן הגבישים והשיקויים שלי. לאחר שהיא סיימה עם האטה הראשונה, היא ביקשה עצה. אחרי שהסברתי לה איך אני עובד עם הרונות, והסברתי שאחרי קעקוע האטה הראשונה היא צריכה לחכות כמה שבועות של עבודה רונית כדי בעצם לעבור לשלב הבא. את הרונות צריך להרוויח. ואז היא אספה חתיכות שחורות חרוכות מהשולחן שלי ואמרה: “”ארדן, אני מצטערת שהשארתי חתיכות שרופות של הבשר שלי על השולחן שלך.”” אפילו ניתן לראות אותן מעט בתמונות. אמרתי לה שלכבוד הוא לי שיש לי שיירים של הנאמנות שלה לעבודה המאגית.
ארדן, של הגן.
“