פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-11-06

“

כשהייתי בתיכון, הייתה לי ידידה מאוד טובה. קיבוצניקית, גרה בבועה המוארת, הרומנטית עם הוורדים המשתרגים והמרחבים הריקים שיש בהם רק יופי. זה מדהים שמשפחתי ששה לתת לי לבלות את שנות התבגרותי בקיבוץ מבלי להסביר לי את ההיסטוריה והאידיאולוגיה שהקימה את המקום. אני פשוט נהניתי מבזבוז האדמה הזה, מבלי דעת, שהמרחבים הללו יפים רק כי פשוט  אין תקציב לעשות איתם משהו אחר. כמו שאר פרחי הגן, גם לה שם של פרח. אני לא רוצה לחשוף אותה, אז אבחר באופן רנדומלי את הכינוי בת שבע (על שם המטפס) כשאני מספר עליה. אני הייתי ועדיין מאוד שונה מבת שבע. היא רכבה על אופניים, ורצתה לצאת מהקיבוץ שהיה לה כלא, אבל מבחינתי הקיבוץ היה רוח רעננה שהחליפה את האפרוריות של הבטון והשחור של האספלט. התמסרתי לשינון אינציקלופדיות לזיהוי פטריות וצמחים שונים. לימדתי את עצמי הרבליזם. גיליתי את ניסים קריספיל האלמותי. אבל עבורי הייתי בוסרי מכדי לצאת מהארון ולהתאהב, אני מודה, הייתה נטייה אקיסטנציאליסטית בחינוך וההשכלה שלי. שמעתי את הנדל וקראתי את איין ראנד. בת שבע ואני היינו הפריקים. היא הייתה מעשנת מאחורי מועדוני הכיתות, ואני הייתי יושב איתה ועושה מקלעות של עשב לימון ואורגנו שאותן לקחתי הבייתה. לאף אחד שם לא באמת היה איכפת אם נסיים בגרות או לא, ואני הייתי מבלה שם משש בבוקר ועד שתיים וחצי אחר הצהריים. הנסיעות היו מתישות אותי. אני חושב שאלו היו יחסי אהבה שינאה סך הכל. אני הצקתי לה כי סתם שיעמם לי. היא אוהבת לשמוע את “היהודים”. כשהגיע יום הולדתה השישה-עשר, בת שבע ביקשה ממני לקנות עבורה ספר במתנה. היא ביקשה את הלילה ממהר לרדת: להבין את ההתאבדות. קניתי לה את הספר הזה מבלי לחשוב פעמיים. אני זוכר את ניחוח הפלומריה שנישא באוויר הקיץ כשנתתי לה אותו. היא נתנה לי חיוך מלא ונדיר. לא חשבתי על זה הרבה אז. הבנתי לחלוטין שמדובר סך הכל בעיניין שלה לפתור מול המחשבות האובדניות שלה והעיסוק שלה בגותיות ומורבידיות, למרות שאז לא הבנתי שיש לזה כבר שם. אימה הייתה מזכירת בית הספר, ודודתה המורה היקרה שלנו למתמטיקה. שתיהן לקחו אותי לשיחות שונות על למה זה לא בסדר לתת לבת שבע את הספר. אני הגבתי שידע, כל ידע צריך להיות זמין במידת האפשר. בת שבע לא התאבדה, ובסופו של דבר, עזבה את הקיבוץ. אבל אני לא יכול לשכוח את אותם ימים מוארים במרחב חוסר המשמעות הזה.
 

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-10-07

“

המתכון הזה הוא חדש ונוצר לאחרונה. בעצם ניתן להכינו בצורה יעילה גם מבלי להיות פגאני או מכשף- הוא מכיל צמחי מרפא שמחקרית הוכחו ככאלה שמונעים מנגיפי שפעת להתפתח, ובהם הקינמון הוא החזק ביותר. כאשר הספריי מפוזר על האוויר הוא מחטא את החדר מנגיפים וחולי. כמכשף פגאני כמובן תהליך הכנת תרכיז הספריי הפך להיות אקט מאגי, אבל ניתן לשנות זאת: כרצונכם.

רכיבים:

שלושה פולי קפה

חופן עלי אקליפטוס יבשים או טריים

חופן עלי נענע יבשים או טריים

כפית כוכב אניס

שמן אתרי קינמון

שמן אתרי אורן, או חופן מחטי אורן קצוצות

 

כלים: קדירה לבישול או סיר קטן

נרות או כיריים שפועלים

מסננת

משפך

בקבוק זכוכית לתרכיז

בקבוקי ספריי קטנים.

 

אופן הכנה: הדליקו קטורת לפותח השערים ולמרפא הכללי במסורת שלכם. העבירו את הצמחים היבשים בקטורת והניחו אותם בקדירה או בסיר. מלאו את הקדירה במים ושימו על ארבעה נרות חימום וכסו אותה.

בצד, קחו את בקבוק הזכוכית ושימו בו שבע טיפות שמן אתרי קינמון, ושבע טיפות שמן אורן (אם אין לכם מחטי אורן קצוצות) והעבירו את הבקבוק בעשן הקטורת. כאשר הנוזל מבעבע, הורידו מהנרות או מהגז, ותנו לו להתקרר לחלוטין.

יש לשפוך את הנוזל הקר דרך מסננת ומשפך לבקבוק הזכוכית ושוב להעביר בקטורת. לטעון. התרכיז מוכן. כדי להכין את הספריי, יש ליצוק חמישית נפח בקבוק הספריי תרכיז, ולמלא את השאר במים ולרסס.

 

בריאות שלמה,

ארדן,

של הגן.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-10-06

“

אוקו היה צייד גרוע. לא היו לו חברים מלבד כלבו וחלילו. הוא היה מקבל משכורת צנועה מלכידת תרנגולות בר בשדות חקלאיים. בגלל שהוא היה שתקן, אנשים התייחסו אליו כבעל חכמה מיסטית נשגבת. כשהוא הזדקן, הוא התחיל לקבל קהל ושימש כחוזה עתידות מוצלח ואהוב. אנשים מכל רחבי הממלכה היו מגיעים לשמוע לעצתו והצליח לחיות בכבוד.כשהזקין מאוד, הוא עזב את נוחות ביתו ועבר לגור במערה, שם הוא דר בכפיפה אחת עם שד בשם פולו. באותם זמנים העונש על כישוף היה מוות. אם מישהו היה מואשם בכישוף, הוא היה מובל למערה של אוקו. אם אוקו היה אוחז בידו ויוצא עם הנאשם, הוא היה נחשב חף מפשע. אבל אם האדם השתמש בכשפים, אז השד פולו היה כורת את ראשו ואוכל את גופו. אחרי שאוקו מת, אנשים רצו להמשיך את המנהג- אז הם שילמו לאדם גדול וחזק לגור במערה של אוקו. כל מי שהיה נכנס, ראשו היה נערף. יום אחד איש גדול וחזק ביותר הואשם בכשפים- הוא נכנס למערה, והרג את מחליפו של אוקו והמנהג הופסק.

הערות: אורישה אוקו הוא אורישה של חקלאות. בגלל שחקלאות נסמכת על הטבע וחילופי העונות בזמנם, מכשפות יכלו בקלות לעשות דברים הפוגעים בזה בגלל שליטתן על כוחות טבעיים. כיום, למרות שציד המכשפות נעשה נדיר באפריקה, במקומות בהם אורישה אוקו נסגד, המכשפות מחוייבות להשתתף בטקסיו במקדש ובכך בעצם, להראות לקהילה שאין להן כוונות רעות לפגוע ביבול או באנשים. הסמלים של אורישה אוקו כוללים שני אגוזי קוקוס צבועים באדום ולבן, וחרב (פאליות ופריון האדמה), ופסל מתכת של אדם החורש שדה עם שוורים.

 

ארדן,

של הגן.

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-10-05

“

בישראל של 2014, לפני כן, עוני הוא בעיה אמיתית. שכבת הביניים הדרה בין העושר הדקדנטי לבין העוני המרוד הולכת ונשחקת. מאגיה של כסף מתחלקת בצורה גסה ל-2, דברים שכוללים בתוכם זהב, פנינים יהלומים וכו’ ונועדו לתמוך במצב של אנשים שיש להם כסף להוציא על מאגיה “עשירה” שכזו, ואלו שלא. כאן זה המקום להזכיר את נוסחאת הבסיס של “שי שי” (Shi Shi): פירוש המילה הוא משהו עשיר, או מדוקדק, משהו שקיבל אולי עיטור מיותר ולא הכרחי. נוסחת הבסיס היא זולה, קלה להכנה ומאפשרת הגנה מאובדן והוצאות מיותרות. הנוסחה מכילה שלושה רכיבים בלבד: שורש אנג’ליקה, תבלין ציפורן ועלי דפנה:

שורש אנג’ליקה: שייך למלאכים ולהגנה האלוהית. הוא שירת כרכיב הכרחי בהגנה וריפוי מגיפות. הוא מוסיף את החיבור הרוחני שנועד לדאוג לכל אחד מאיתנו בתערובת. בעיקרון הוא רכיב ההגנה כאן.

תבלין ציפורן: מלבד תכונותיו כפותח שערים, הוא ממתיק מצבים מרירים, מאפשר שבירה של קללות ורצפים לא רצויים ומאפשר להעלות את המצב למעלה קצת.

עלי דפנה: מלבד הקשר שלהם לניצחון על מכשולים ויריבים, עלי דפנה מאפשרים לראות צעד אל העתיד, ולדעת להתמודד איתו (בגלל הקישור שלהם לאפולו ולאורקל מדלפי).

משלושתם, לכאורה הכי קשה להשיג את שורש האנג’ליקה. אבל אותו ניתן לקנות בחנויות טבע שונות ברחבי הארץ, כי הוא צמח מרפא נפוץ בארון הצמחים המערבי. הוא משמש לטיפול בבעיות עיכול, ברונכיטיס, כאבי פרקים ושיגרון. את שני התבלינים האחרים ניתן להשיג בחנויות תבלינים ואפילו בסופר מרקט כי הם תבלינים נפוצים.

איך נשתמש בצמחים כדי לייצר מרקחה או קמיע יעילים?

קטורת: עם מעט שרף בנזואין, לכתוש את שלושת הרכיבים ולהניח על גחל נרגילה בוער, ולאפשר לעשן למלא חלל שיש להגן עליו מעוני (בית למשל). לערבב כף של צמחים כתושים ומפוררים בעלי ומכתש עם כף תערובת שי שי.

שמן: להשרות שתי כפות של צמחים כתושים במאה מלימיטר של שמן חמניות פשוט. אחרי שבועיים ניתן למרוח את זה על הגוף (מה שנותן אידוי איטי של אנרגיה אל קוסמוס עד שהשמן נגמר), על נרות לבנים או על קמיעות של הגנה (כדי להגיע לעוצמה מלאה יש להמתין שלושה חודשים למיצוי מלא של השמנים האתריים לתוך השמן, אבל למי יש את הזמן הזה אם הוא לא מכשפה מקצועית?)

קמיע: את תערובת הצמחים להכניס לשקיק מאריג תפור ביד עם חתיכת אלמוג אדום (מטהר ונותן אנרגיה מלכותית של שפע), גביש קווארץ שקוף שמעניק לשאר הרכיבים אנרגיה, וגביש ג’ט של הגנה- עלות כל הפרוייקט הזה הוא פחות מארבעים שקלים- אם משתמשים באבנים קטנות וזה בסדר. הקמיע ישחרר אנרגיה איטית של הגנה מעוני, ויחזיק מעמד לנצח אצל האדם הנושא אותו- כי הקווארץ טוען את כל הרכיבים.

 

היו מוגנים!

ארדן,

של הגן.

 

 

 

 

“

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-09-09

“

זו הולכת להיות עוד אחת הרשומות הארוכות האלה שבהן אני חולק רשימות מפורטות של מידע, ועליהן אוסיף עוד ועוד ככול שאני אגדל. הרקע הוא כזה- האזור הזה שהיה פעם כנען, היה ידוע כצומת חשובה ביותר של מסחר בחומרים נדירים מן המזרח. ארץ הארגמן קיבלה שרפי מור ולבונה, תבלינים נדירים ומכאן הם הגיעו ליוון ולשאר אירופה. השווקים כאן התפוצצו ממשי, בשמים ושאר נפלאות, וכמובן שכל זה השאיר חותם על המאגיה המקומית. אני יכול רק לדמיין כיצד מזבחות האלים המקומיים הריחו. ייתכן שהניחוח לא ינעם לאפי היום, אבל כבר עכשיו אני מתרגש לקראת הידע הזה. היהדות שנטשה את כל האלים האחרים ובחרה להתמקד ב”אל” שהפך יהוה, השתמשה בבית המקדש בקטורת אחת בלבד, קטורת הסמים. למרות שיש לנו את הרכיבים שלה, התהליך של הכנתה אבד, ולפיכך, אנשים מקריאים את רכיביה מבלי להקטיר אותה. הידע אבד. ניחוחות המור, הלבונה ועץ הסנדל המושקיים והפוריים עזבו לנו את היהדות, ונותרו כרסיס שבור של עבר פגאני שממנו אנחנו עוד חוששים. ברשומה זו לא אתמקד בכל חלקי הקטורת והצמחים השונים, אלא רק בשרף, בדמם של העצים שהמסחר בהם הגדיר את מעמדה של כנען, ואת שימושיהם המאגיים היום בניסיון לאגד במקום אחד, בעברית, את מה שנותר. השרפים חשובים כי הם אוגדי קטורות. משמע, אם תכינו קטורת ללא שרף או רכיבים שמכילים שרף, היא תישרף במהירות ולא תיתן את האפקט של ענני ניחוח שנשאר בחדר,ולפיכך הם הכרחיים בתהליך יצירת הקטורת. בשביל להכיר את השרף הנכון למטרה הנכונה הרשומה הזו מיועדת:

(בתמונה, משמאל למעלה: קופל לבן, מתחתיו לבונה ובתחתית מור. במרכז, בנזואין סיאם, במרכז דם דרקונים, וגוש קטן של חלתית. ימין, באמצע ציפורן ובתחתית סנדלווד אדום).

מור: היום קצת קשה להשגה בישראל בצורת שרף, זמין בצורת שמן אתרי בהזמנה מיוחדת. אחד מהשרפים הקדושים ביותר: מקודש לאדוניס, איזיס, רה וסובך. לפי האגדה, הוא עשוי מדמה של מירהא מהמיתולוגיה היוונית, מכיל לחש אהבה חזק של אפרודיטה. יסוד מים, כוכב וונוס והירח, נשי. מור מריח כמו גוף אישה, טוב ללחשים שקשורים לאהבה, פיתוי, אשליות ויופי. במסורת הכנענית זה השרף שמשתמשים בו בטיהור וגירוש, ובוודו מסכימים עם הדעה הזו. יסוד המים הוא היסוד המטהר ביותר, אז זה שרף רצוי כאוגד לקטורות טיהור. השילוב של מור ולבונה (ראו דלעיל) הוא שילוב שמסמל את האבות הקדמונים של כל צאצאי השמים- אברהם ויעקב. זה בעיקרון גם רכיב שהוא מאוד “אשו” אז הוא מפעיל רכיבים מאגיים אחרים. ככזה, הוא יעיל לתערובות של הגנה שיש בהן רכיב קדוש, ולתערובות של ריפוי. ישנה הטענה שבגלל ריחו הפלפלי של המור לרוב לא שורפים אותו לבד. אני מוצא את הטענה הזו מוזרה- הריח דורש מעט התרגלות אבל כקטורת של רכיב יחיד ריחה טוב ונעים מאוד. הערה: ישנו שרף בשם אופופנקס, שנקרא מור מתוק. הוא לא זמין בארץ והתכונות שלו שונות משל המור.

לבונה: נפוצה מן המור, ניתן להשיג בשמן אתרי, למרות שהסוג היקר שלה- לבונה ירוקה מעומן- לא זמין בארץ. עוד שרף קדוש בעל ריח לימוני. קל להשיג אותו. שרף גברי, כוכב שמש, ויסוד אש. מקודש לרה ובעל. שרף חשוב לטקסי מסתורין גבריים, וגם הוא סוג של משהו שכל רוחות הטבע (מלבד אלה שלא אוהבת עשן) מקבלות. עובד ברמה האתרית, קטורת נהדרת לטיהור גם היא (לבד או בשילוב עם מור), ועוזרת במקום של הבנה רוחנית של דברים מעמיקים. גם טוב להגנה- כי היא מסמלת את הלוחם והדיפלומט. בניגוד למור, זה השרף של “הממסד” של בית המשפט, של הכנסייה, של בית הכנסת (היותר אזוטרי). היא מכינה מקומות פיסיים לעבודה רוחנית ומאגית. שרף קדוש וחיובי- משמע, שני השרפים הללו מתאימים רק לעבודה “ראויה”, ולא למאגיה אפלה בדרך כלל (מכשפים ממלכדים מתכונים אפלים על ידי הוספה של השרפים הללו כדי שהלחש לא יעבוד כמו שצריך למכשף המתחיל). לבונה עוזר גם לריכוז, ריפוי, לקרוא לרוחות שונות ומלאכים, היא מחזקת עבודות חיוביות אחרות ומומלץ להוסיף אותה לתערובות שקניתם בצורה מסחרית אם אין בהן לבונה מראש. ניתן להכניס גרגרים שלה לשמנים מאגיים כדי להעצים את כוחם. זו קטורת נהדרת לחיזוק שבועות, חתונות, טקסי מעבר בכללי, לוויות, מלחמה בשחיתות ועבור סטודנטים. לבונה עוזרת גם לרפא מאגית נדודי שינה ובאופן כללי כאשר אנחנו זקוקים לנוכחות האלוהי החיובי.

קופל: לא זמין בארץ כמעט בכלל. גברי, שמש יסוד אש. מקודש לאובטלה, לאורישה אוקו ופצ’המאמא. בסיס נהדר לקטורות מסירות קללות, שוברות רשע, תוסף נהדר ללבונה ולמור, הניחוח שלו רפואי מאוד וזה השרף שאני בוחר לרוב להשתמש לריפוי (ולא מור ולבונה). זה שרף שיש לו כוחות הגברת פריון, ויש לו שלוש ווריאציות, לבן, זהוב וכחול. הלבן הוא המטהר ביותר, אבל הזהוב יכול לשמש לענייני שפע. מלבד שימושו הנרחב בטקסים מאגיים אצטקיים, זהו שרף בסיס שמשמש את כל אלו שנלחמים במאגיה אפלה. החברה ההיספנית עוסקת במאגיה אפלה בצורה מאוד חריפה שנים רבות, ואם הם מקבלים את זה ככלי טיהור, אז אני בוודאי שאסכים איתם. ישנה טענה שהריח של השרף נעים בעיני האלים, אז הוא מלווה מנחות מזון. טוב גם לתערובות אהבה שונות, ולהודייה.

בנזואין: זמין בארץ בצורה רחבה, שמן, וצורות הכנה שונות, אבל לא בנזואין סיאם. מקודש לאשו. גברי, אוויר, שמש. הבנוזאין הוא שרף של יומיום. עוזר לטפל בבעיות בירוקרטיה, בתי משפט, בעיות כלכליות ומתאים לקטורות שמכילות אותו. בארץ ניתן למצוא בנזואין סומטרה שהוא בצבע חום, או בנזואין מעורב בצמחי מרפא וניחוח שיכולים להיות להם שימושים אחרים: ירוק, לכסף, צדק ומשפט ולטפל בבית ובמשפחה, אדום להגנה ואהבה, וכתום שהוא אנרגיה מאוד גברית ומריח מתבלינים ויכול לשמש לכשפי מין. בנוזאין סיאם, שהוא כתום- אדום באופן טבעי,יותר טוב לכישופי זימון ומשיכה של דברים מן היקום, אבל למרבית הצער, הוא לא זמין בארץ.

דם דרקונים: לחלוטין לא זמין בארץ. קדוש לאשו, המוריגן, אוגון, שאנגו, אבטה, גברי, אש, מארס. ארינלה וכל הישויות המרפאות בגלל שהוא מחטא מאוד חזק ולפיכך טוב ללחשים של רפואה. משמש בקטורות הגנה ובתרכובות של “קיר אש של הגנה“. מחזיר כוח גברא, קשור לתשוקה מינית, אהבה וכדומה. הוא מביא מזל ומשמש גם לכשפים הקשורים לגירוש. תחליף טוב הוא תערובת של לבונה עם מעט פלפל צ’ילי חריף גרוס וכמה טיפות של שמן עץ התה. אפשר להשתמש בשרף עצמו כדי להכין דיו מאגי.

חלתית: נפוץ בחנויות עיטרין ערביות ברחבי הארץ. גברי, מארס, אש (אני אומר, סטורני ואדמה) משמש לגרימת הפלות. הוא בעצם “מייבש חיים”. משמש לכשפים שהורגים אהבה, תשוקה, ומיניות. משמש לקללות שונות. יש לו ריח נורא, והוא בסיס לקללות נוראות ושמן “אמנויות האופל”. נקרא גם צואת השטן. משמש לכבילות, גירוש ישויות ורוחות לא רצויות, להרחיק אנשים לא רצויים, כשפים שמחזירים אנרגיה שלילית לשולח, אבל גם להגנה מפני קללות.

 

ארדן

של הגן.

 

 

“