All posts by Lobo On Behalf of Arden Keren

האוטופיה שבלחשי הכבילה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-12-17

“אני כובלת אותך ננסי, אני כובלת אותך נגד פגיעה בעצמך ופגיעה באחרים.” אומרת שרה בזמן שהיא עוטפת תמונה של ננסי בסרט משי לבן. היא חוזרת על הלחש שוב ושוב. כמובן שהלחש הזה לחלוטין לא עובד, ולמחרת ננסי תופסת אותה בשירותים ומאיימת עליה ברצח. בהמשך הסרט של אנדרו פלמינג, “הכישוף“, מלחמת המכשפות של שרה וננסי נגמרת בכך שננסי נכבלת, מאבדת את כוחה ושפיות דעתה. תמונת הסיום של הסרט היא כזו שהיא מקבלת זריקה של חומרי הרגעה והיא מחזיקה ברעיון שהיא עפה.

יש משהו מפתה ברעיון הזה, להשתמש במאגיה החלטית, חזקה, ברצון וכמובן באור לבן, כדי למנוע פגיעה של מושא הכישוף באחרים, וויג’ילנטיות נוסח אטלנטיס, מוסר מושלם, כמו שהוא צריך להיות. חבל שמאגיה פשוט לא עובדת ככה. רעיון הכבילה כמאגיה לגיטימית קודם על ידי סופרים נאו-פגאנים רבים שכתבו בספרים בסוף המאה שעברה, והטרנד עדיין לא חלף מן העולם לצערי. חלק מן הסופרים הפופולאריים כתבו עליו בצורה יותר ריאליסטית וחלקם פחות.  דוגמא נהדרת קיימת בספר של הזוג פרר- “לחשים וכיצד הם פועלים” שציינתי בעבר בבלוגי זה. הם הקדישו לנושא של הכבילה שני עמודים שלמים (!!) אחרי חצי ספר שבו הם כתבו על לחשי ריפוי, הגנה ואהבה. הם ציינו כי אין להשתמש במאגיה הזו אלא במקרה חירום קיצוני. המתכון? יש להכין בובה של הקורבן ולהטביל אותה ולתת לה שם, וללפף אותה בסרט שחור.

מה הבעייתיות של לחש הכבילה? קודם כל, לפני שאנחנו בכלל מתעסקים בשאלה של חסרונות הלחש הזה עלינו להכיר בו כמה שהוא. מדובר בקללה. אולי קללה מקובלת חברתית, או קללה יחסית נעימה (היא לא, אכתוב על זה בהמשך), אבל אכן קללה. מעבר לסתם קללה זה לחש מניפולטיבי שמניח מראש שמטילו מכיר ויודע יותר טוב מה צריך להתרחש במציאות ומונע מגורם שלילי להפעיל את כוחו עליה- משמע, לחש מאוד לא דמוקרטי שמבסס את העניין של בעל הכוח הוא האדם הקובע. לפעמים זה הכרחי. לפעמים זה הכרחי לשלוט ולקלל, אבל השטיפה הלבנה והמתקתקה של האידיאולוגיה המקדמת את הקללה הזו עשויה להיות גורם סמוי היוצרת אשליה של גושפנקה חברתית שאינה שם במציאות. ועתה לבעיות הטכניות.

הקללה הזו משתמשת באנרגיה סאטורנית כדי לעבוד. זה לא משנה שאנחנו קוראים לאור הלבן, אם האור הלבן כובל ומגביל, הוא מכיל לפחות רכיב סאטורני אחד.  למי שלא מעודכן, כוכב הלכת שבתאי, (סאטורן) הוא כוכב הלכת של המגבלה, המכשלה, הזקנה, המחלה, החולשה, הרפיון והמוות. הוא מאוד חשוב ללחשי הגנה כי הוא בעצם מעניק את אלמנט ה”קיר” או הגבול- בין האדם לנזק. כאשר אנחנו שולחים לאדם את אנרגיית הגבול הזו, היא אוכלת את כוחו, מתישה אותו ושמה אותו במצב אדיש, עייף, מדוכא ובאופן כללי לא מסוגל לפעולה. הבעיה היא, שגם מכשף עם כוח רב, יצטרך להתמודד עם חלק מהתסמינים הללו. זה מתיש, מדכא ומעייף לכבול, ואלו מתופעות הלוואי הלא מדוברת של סוגת הכשפים הזו. העיצוב של אנרגיה סאטוראנית אגב, זה אחד החלקים הנסתרים של עבודה עם יסוד האדמה שהמכשף עושה בתחילת דרכו.

בנוסף, סיפוק של אנרגיה מספקת כדי למנוע פעולה מהעניין הסאטורני דורשת תחזוק מתמיד. כמה מתמיד? כל הלחש צריך להיות מוטל מחדש כל שבועיים בערך אם יש עניין של כבילה לטווח ארוך. לא, זה שקידשתם את הסרט השחור לסאטורן לא אומר שהאנרגיה הזו תחזיק את האדם במקום לזמן רב. סורגים נשחקים וכבלים ומתרופפים.  מעבר לזה, אם האדם אהוב יותר על ידי האלים, (משמע, נותן מנחות יותר משמעותיות מכם בכל דיסיפלינה זו או אחרת) או בעל כוח מאגי רב משלכם, קל לו לעקם ולשבור את הקללה הסאטורנית הזו ואחרות, ומשכך כמעט בלתי אפשרי להטיל עליו קללה שכזו, וההגנות  המחוזקות שלו יסיטו אותה ממנו הלאה. היא תחליק ממנו כמו מים מקשקשי דגים, או עלים מעץ בשלכת. בכלל את הקללות הללו עדיף לשמור לאנשים שאינם מכשפים, שלא יודעים מה הם עושים ואיך הם יפגעו באחרים. וגם את אלה, רצוי לשמור למקום זמני, עד אשר ימצא פתרון טוב יותר.

בקיצור, הכשפים הללו הם לא ההבטחה המוסרית שהיו רוצים שהם יהיו, והם לא יגינו עליכם ממכשפות זועמות, ובטח שלא לזמן רב. הם אולי יקנו לכם זמן מה בטרם הלחש הבא יפול על ראשיכם אבל לא יותר מזה. הם לא מוסריים יותר מקללות מתוחכמות יותר, הם לא טובים יותר ממה “שהברברים האלו עושים”. השימוש בסרט, שחור או לבן גם הוא לקוי. עדיף להשתמש בכלים טבעיים שיש להם יכולת להכיל ולחסום. קרח, צמחים מטפסים, עופרת זו בחירה קלאסית וגם כמובן, זפת. מתכונים ינתנו בנפרד.

 

ארדן,

של הגן.

דואט לחשים להחזרת כסף שחייבים לנו

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-12-11

בין אם זה קשור לעבודה שעשינו שלא שילמו לנו עליה, או הלוואות שנתנו, למשפחה חברים או מכרים- הבעיה היא שלעיתים קרובות הכסף הוא זה שמזיז את העולם והיעדרו יכול להרוס חיים שלמים. מה הפלא אפוא שהלחשים הללו נדרשים כל כך? בשנים האחרונות קיבלתי מספר בקשות ללחשים כאלו- וגם הטלתי אחד או שניים בעצמי. אלו לא לחשים נחמדים. הם ניזונים מכעס ומהרצון לשלוט- דבר המפחיד יותר עבור אנשים מסויימים מסתם קללות. הלחשים הללו דורשים סיפוק מיידי, והם לא בשביל כולם. כמו כל לחש, ובעיקר כאן, ראוי לערוך חיזוי. מדוע?  כי צריך לדעת אם האדם יכול להחזיר ולשלם את הכסף, ולפיכך העיתוי בהם הם מוטלים חשוב מאוד. את הלחש הראשון יש להטיל על אדם אחד, והשני מתאים לאנשים שחייבים להם הרבה כסף ממקורות אחרים.

 

לחש שטן ירוק להחזרת כסף

1. נר ארוך בצבע ירוק

2. שמן שליטה באחרים

3. שמן אתרי ברגמוט

4. צלוחית

5. פיסת נייר

6. עט

 

זהו לחש מסורתי שבמקורו הוא מסורת ההודו (Hoodoo),עבור אדם אחד שחייב לנו כספים שצריך להפעיל עליו לחץ רוחני ומאגי להחזירם או לשלמם. הלחש הזה הועלה על הכתב בגירסא קצת אחרת, על ידי הסופרת הנפלאה ג’ודיקה אילס, בספרה “מאגיית חירום!”. בישראל, יש חוסר בנרות וחומרים מסויימים, ויש לעצב את הלחש מחדש לטעם וליכולת הישראלית. לאחר שזה נאמר, vbv הוראות ההפעלה: יש לחרוט על הנר הירוק דמות של שטן/פאן/קרמפוס או כל דמות מפחידה אחרת המתכתבת עם המסורת שלכם, כאוות נפשכם. זה מקום לביטוי אמנותי אישי, אין צורך לשפוט את התוצאה הסופית גם אם היא רק כמה קווי מתאר פשוטים. לאמנים שבכם יש כאן הזדמנות לגילוי את האמנות הנעלה בגילוף בשעווה. יש שימוש בשעווה ובמאגיה של נרות מאז מצרים העתיקה. בארצות הברית יש נרות בצורה של שטן ירוק, לנו אין כאלה זמינים,ולהזמין אותם מהאינטרנט זה יקר. לפיכך, תנו לכישרון שלכם להוביל אתכם. לכף גדושה שמן שליטה יש להוסיף חמש טיפות שמן ברגמוט, מה שמעניק לשליטה אלמנט כלכלי. על פיסת הנייר יש לכתוב את שמו או שמה של הלווה/ חייב. אם יש שמות רבים וכינויים לכתוב הכל על פיסת הנייר שלא ישאר כינוי או שם עבורם להתחבא מתחתיו! למרוח את השמן על הנר, ומעט על קצות פיסת הנייר. שימו את הפתק מתחת לצלוחית הפוכה, ומעליה הדביקו את הנר. כאשר אתם מדליקים את הנר, ראו בעיני רוחכם את זה שחייב לכם כסף. אמרו משהו בסגנון של (בהתאמה מגדרית):

 

(שם החייב) תן לי את הכסף עכשיו!

אתה חייב את הסכום הזה, אני זקוק לו, תן לי אותו עכשיו!

אינך יכול לנוח כל עוד אתה חייב לי!

אתה לא יכול לישון

אתה לא יכול לאכול

הצבע הירוק יזכיר לך את חובך

צליל נקישת המתכת של סכו”ם ומטבעות ייסר אותך,

לא תקיים יחסי מין עד שהכסף יחזור אלי!

תן לי את כספי או שתבער!

 

יש להדליק את הנר ולחרוך את הדף בקצוותיו. כל יום במשך שבוע, יש להדליק את הנר למשך כמה דקות ולכבותו. במהלך השבוע, יש ליצור קשר עם האדם שחייב לכם כסף. אם כל חלק מן החוב מוחזר, ניתן לקרוא ללחש הצלחה. אם לא, ביום השמיני יש להוציא את פיסת הנייר מתחת לצלוחית ולומר “אתה מחזיק את הכסף שלי. עכשיו תבער!” ולשרוף את פיסת הנייר לחלוטין ולתת לנר לבעור עד הסוף. מכאן, השומרים שלכם ידאגו לבעיה.

 

הספר השחור של החובות:

מחברת שחורה עם כריכה קשה

קטורת פותח שערים (מור, ציפורן, טבק- למשל)

 

הלחש הזה מתאים במיוחד לסוגדים של פאפא לגבה שיש להם ראש אשו בבית ששומר על הדלתות, אבל גם סוגדים להקטה, או לפותח/ פותחת שערים אחרים יאפשרו זאת. יש לכתוב את רשימת החייבים בספר השחור. יש לכתוב את השם שלהם עם הסכום שחייבים לכם. יש להעביר את הספר והדף בקטורת של פותח השערים ולהבטיח שברגע שהכסף יחזור, תקנו מנחה קטנה עבורם מהסכום. אם וכאשר הכסף חוזר אליכם מכל מקור, תנו מנחה, והשאירו את המחברת ליד פותח השערים.

 

ארדן

של הגן

 

 

אין שלום וצדק בעולם- סיפור עממי

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-12-06

לפני הרבה הרבה שנים, חקלאי נשכב לנוח בצל עץ שקמה בשדה שלו. כאשר הוא התיישב על אבן גדולה, הוא שמע קול צועק “אוי, כואב לי!” הוא קם והרים את הסלע ומתחתיו שכב לו נחש. הנחש זחל משם הלאה. אבל כאשר האדם הלך לישון תחת השקמה הירוקה, הוא התעורר כאשר הנחש על צווארו. “מדוע אתה חונק אותי?!” שאל האדם את הנחש. “אני מתכוון להרוג אותך!” אמר  הנחש. האדם שאל “מדוע?” והתשובה הייתה- “כי אין שלום וצדק בעולם.” האדם הציע לנחש למצוא בעל חיים שישפוט בינהם. ואם האדם ישפט לחסד, הנחש ישחררו, אם לצדק, אז הנחש יהרגו. הנחש הסכים. שניהם הולכים בשדה ופוגשים כלב. “כלב! האם אתה מוכן לשפוט בינינו? הכלב הסכים. הנחש והאדם סיפרו את הצדדים והכלב אמר לנחש: “נו, למה אתה מחכה?! הרוג אותו! הרוג את האיש הזה!”  הנחש הידק לולאה על צוואר האיש. האיש פלט בבהלה: “אבל למה?” ואז הכלב סיפר. “כאשר הייתי גור ניתנתי במתנה לילד ששיחק איתי ונהנה ממני, ועזרתי גם לרעות את העדרים. אבל כאשר הזדקנתי, נזרקתי החוצה, ועכשיו אני מזה רעב, בודד, אומלל. האדם הוא מפלצת ויש להורגו!” האדם זעק במהירות “השופט הזה לא הוגן! הוא מוטה ואני רוצה שופט אחר!” הנחש הסכים. הם המשיכו לצעוד בשדה, ופגשו סוס. הם סיפרו לו את סיפורם והוא הסכים לשפוט בינהם. הסוס גם הוא אמר בצהלה- “הרוג אותו! הרוג את האדם הבזוי!” הנחש הידק לולאה נוספת סביר צוואר האדם ושוב לא נותר לאדם לשאול, מדוע? “כאשר הייתי סייח, האדם אהב אותי ונתן לי לאכול ואיפשר לי לגרור את עגלתו. עכשיו, כשאני זקן, הוא שלח אותי למפעל הדבק, אבל אני ברחתי! עתה לא נותר לי אלא לאכול חרולים וקוצים ולשרוד בצורה איומה שכזו! בני אדם נוראים, צריך להרוג את כולם!”, צהל. האדם כבר היה נואש. “עד כה שפטו אותנו חיות פגועות, כדי לקבל שופט ראוי אנחנו צריכים שחיית פרא תשפוט בינינו. האם אתה מסכים שזה יהיה השיפוט האחרון שיקבע את גורלי?” הנחש הסכים.

הנחש והאדם נכנסו ליער. שם הם מצאו שועל. “שועל, האם אתה מוכן לשפוט בינינו?” השועל הסכים. התחילו לספר כל אחד את גירסתו, אבל השועל קטע אותם ואמר שהוא רוצה לראות בדיוק היכן האירוע התרחש. השועל התלווה אליהם אל העץ. “נחש, תהיה במקום שבו היית טרם האדם שיחרר אותך, כדי שיקל עלי להבין את האירועים.” הנחש ירד מצווארו של האדם והזדחל לו מתחת לסלע. השועל אמר לאדם במהירות. “נו, למה אתה מחכה?! רוצץ את גולגלתו!” האדם עשה כן, והנחש מת. האדם צהל ושמח, חייו ניתנו לו במתנה. השועל ישב וליקק את כפותיו בחמדנות גלויה. “האם אתה לא חושב שמגיע לי משהו על זה?” שאל השועל. “כן! כל שתרצה!” אמר האדם. השועל שאל את האדם אם יש לו תרנגולות “חמישים בערך,” ענה האדם. השועל ביקש שכל ערב הוא יבוא, וינבח, והאדם ישחרר תרנגולת לכיוונו כדי שהשועל יוכל לאכול. האדם הסכים. וכך כל יום האכיל האדם את השועל בנדיבות. ארבעים ותשעה ימים לאחר מכן, אשתו של האדם אמרה לו שתרנגולותיו מדלדלות. “עוד מעט ונמות ברעב!” התלוננה. ושלחה אותו למשימתו. בלילה זה, האדם חיכה לשועל בצל העץ. כאשר הוא הגיע וקרא לאדם לשחרר לו תרנגולת, האדם זרק עליו אבן והרג אותו. אכן, אין שלום וצדק בעולם.

הערות:

* הסיפור הזה קיבל השראה מסויימת מסיפור גן עדן. האישה היא הגורמת הראשית לרשע האנושי, למרות שהנחש הוא האנטיגוניסט מעולם החי. הגירסא הזה מעניינת, כי בעצם אנחנו הצופים מקבלים את “תפקיד האלוהים” בבחירה האם מגיע לנו לשוב לגן עדן או לא. לפיכך אני מסיק שהסיפור הזה הוא ממקור נוצרי כלשהו.

* הסיפור הזה ממחיש היטב לדעתי מדוע יש שימוש במאגיה בעולם. בעולם הזה שבו אין צדק ובו אין שלום אמיתי יש צורך לייצר בועות של צדק ושלום באופן “מלאכותי”. איני טוען לרגע שמאגיה היא מלאכותית או סינטטית, אבל היא משמשת להביא לאותם סופים טובים שאנחנו מעוניינים בהם, שלפעמים אפילו אינם זמינים באגדות בגירסתן המקורית.

 

ארדן,

של הגן.

 

סלט תפוחי אדמה מכושף

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-12-04

את הסלט הזה הכרתי אצל מורתי הנפלאה ניקול. בישראל, יש לנו את סלט אוליבייה (הידוע יותר בשם סלט מיונז, נו זה עם האפונה והגזר שבתוכו ובעצם נקרא על שם שף רוסי. הסלט המקורי מכיל חסילונים ואנחנו החלפנו אותם בגזר, נו שוין)- סלט זה אינו דומה כלל וכלל לסלט שאני מביא כאן. איני חושב שאני מגזים כשאני אומר, שזה סלט תפוחי האדמה הטעים ביותר בעולם כולו. אצל הערבים יש גירסא יותר פשוטה של סלט תפוחי אדמה עם חומץ ופלפלים, וגם הלזה אינו דומה לאותו סלט תפוחי אדמה אמריקאי, של העיר שארלוט בצפון קרוליינה. בנוסף, כאשר למדתי להכין את הסלט הזה, על רכיביו ותבליניו, לא יכולתי שלא לשים לב, לרכיבים המדוייקים שיש להם תכונות מאגיות של הגנה מעוני. אני תמה, האם זה מכוון או מקרה משמח? ניקול רומזת שזה מכוון, ואומרת שוב “מה, סלט תפוחי אדמה מכושף זה לא סטנדרט כאן?” לא, זה לא. אבל לגמרי ראוי שכן. אז הנה אני מציג את המתכון השלם בכל תפארתו:

רכיבים:

שישה תפוחי אדמה לבנים גדולים

ארבע ביצים קשות

שלושה מלפפונים בחומץ של חברת (Urbanec)

כוס מיונז אמריקאי טוב או איולי ביתי

חופן פטרוזיליה קצוצה

בצל סגול קטן קצוץ

מעט חרדל צהוב רגיל- לא דיז’ון

 

תבלינים:

שתי כפות אבקת מרק עוף רצוי מסוג מקסיקני או רוסי

שתי כפות גבישי שום

כף פפריקה מתוקה

כף זרעי סלרי (נמכר כתבלין, אבל אם לא, אז לגרד שורש סלרי לסלט עצמו. הכרחי)

חצי כפית פלפל שחור גרוס

כפית זרעי כוסברה טחונים (אם אין רגישות או את הגן המעצבן הזה שעושה מהם טעם של סבון).

 

הוראות הכנה:

את תפוחי האדמה יש לקרצף עם מים חמימים ואז לחתוך לגודל אחיד: מומלץ לחצי, ואת החצאים לרבעים ואת הרבעים לפרוסות אחידות פחות או יותר. לשים בסיר, להמליח ולהוסיף מים עד כיסוי ולבשל עד התרככות- אבל לא עד לרמה שהם כבר מחית. (לאחר שהמים רותחים טועמים כל כמה דקות פרוסה עד שהיא רכה וטעימה) בקערה גדולה, לחתוך את הביצים הקשות לקוביות קטנות, ולהוסיף את הבצל הקצוץ, מלפפונים בחומץ קצוצים, ואת הפטרוזיליה (ואת שורש הסלרי המגורד, אם אין זרעי סלרי כתבלין). כאשר תפוחי האדמה מוכנים, יש לשפוך אותם עם המים למסננת פסטה בכיור. לתת לתפוחי האדמה לפחות חצי שעה להתקרר- אנחנו הולכים לערבב את הסלט בידיים ואנחנו עלולים לקבל כוויות אם תפוחי האדמה עדיים חמים, וגם יש בו מיונז שאסור שיתבשל מחום תפוחי האדמה כי אז הוא יתפרק לשמן ויעשה סלט שמנוני ולא טעים. לאחר שהם התקררו, לשים בקערה עם שאר החומרים והתבלינים,ולערבב בידיים. תוך כדי ערבוב, יש להכניס לתערובת את האהבה השפע והברכות שאנחנו רוצים להכניס לבית שלנו- או לבית המיועד שאליו סלט תפוחי האדמה הזה מוכן עבורו. שיאו של סלט תפוחי האדמה הזה נמצא רק לאחר לילה במקרר.

הסבר מאגי:

תפוחי האדמה, הצילו את אירלנד מרעב, והם עדיין מכילים את האנרגיה הזו יחד עם החרדל והמיונז, שהם הרכיבים העיקריים פה, טובים מאוד בתור הגנה מעוני ולזימון שפע.המיונז נקרא “רוטב ספרדי” במשך שנים רבות ואז הוא הפך להיות זמין לכל בית, מסמל את טפטוף השפע מן האליטה החברתית אל האדם הפשוט. המלפפונים בחומץ והשום טובים לבריאות ולהגנה מחולי. הבצל והפלפל השחור מגרש אנרגיות רעות, הביצים הן לפיריון והתחלות חדשות, הפטרוזיליה עוזרת לגרש אנרגיות רגשיות רעות, מרק העוף מאפשר כריזמה ויכולת למצוא חן, הפפריקה המתוקה מוסיפה תשוקה, וזרעי הכוסבר עוזרים לייצר דעות חיוביות ולאפשר יכולת לימוד נכון של דברים, וזרעי או שורש הסלרי טובים למחשבה צלולה ובהירות ופותרים מריבות בייתיות- התערובת הזאת היא פשוט דבר טוב לבית ולמשפחה.

 

ארדן

של הגן

 

 

המכשפות וצמח הכותנה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-12-01

כנפיהן היו אפלות יותר משחור הלילה עצמו, הן עפו על פני אימן, הירח,  ונחתו על עץ האירוקו למפגש הלילי שלהן. נושא המפגש היה מרגיז במיוחד- צמח הכותנה. צמח הכותנה הגאוותני שפרחיו הצהובים מפיצים ריח עדין, שמשי זרעיו מלביש את האנשים ויוצר תרבויות ומסחר. אפילו בעודן עפות הצמח סונט בהן, זוקר פרחיו אליהן ומראה את תועלתו. המכשפות החליטו פה אחד: עלינו להשמיד את צמח הכותנה! לא רק עכשיו, אלא לנצח נצחים. הן עפו אל אימן הירח, וביקשו עזרה- הן תקבלנה אותה: סופות גשם עזות בלילה שיטביעו את שורשי הכותנה. הן פנו אל השמש, שהיה חייב להן טובות רבות, והוא יבשל באמצעות קרניו את שורשי הכותנה ביום. המכשפות לא היו מרוצות לחלוטין עדיין, הן פנו אל תולעי האדמה שיאכלו את השורשים המוצפים והנרקבים. המכשפות דמויות הציפור ירדו מן השמיים, עטו על הצמחים ואכלו את כל זרעי הכותנה- אלו שבצמחים ואלו שבאדמה כדי שכותנה לא תוכל להתרבות. כך, בעזרתם של ארבעת היסודות,  אש, אדמה, אוויר ומים התחילו לתקוף את כל צמחי הכותנה בעולם והקללת ההרס החלה לפעול פעולתה.

רוח צמח הכותנה חשה בזעזוע בכאב ילדיה והבינה כי היא מתקרבת לחידלון, מיד עזבה את צמחיה ורצה אצה בכאב רב לביתו של חוזה העתידות המוכשר מופה (Mofa). מופה ראה את מצבה העלוב של הכותנה ואמר לה “את במצב כזה בגלל שאת כזאת גאוותנית.” אבל לאחר זמן מה בעוד הוא מביט בה, רוחה של הכותנה החלה להתפרק, הוסיף, “אבל אסור לך להיכחד, את חשובה מידי לעולם.” רוח הכותנה ביקשה בתחינה שמופה יחזה את האופן שבו ניתן להציל אותה. מופה השליך את צדפי החיזוי על המגש מספר פעמים. פעמים אחדות הוא נראה עצבני, פעמים אחרות חייך ואמר: “עלייך להכין מנחה לאובטלה, מן החוטים שלך עלייך לארוג אריג, ומן האריג עלייך לתפור גלימה לבנה וחדשה.” בכאב עצום כותנה החלה לעבוד, לטוות חוט כותנה, ולארוג אריג, וכמעט תש כוחה, אבל לבסוף הגלימה הושלמה. “הניחי אותה על הסלע שעל ראש ההר.” אמר מופה. ורוחה של הכותנה בכוחות אחרונים עשתה את מסעה לפסגת ההר וחזרה לשדה ולילדיה הצמחים.

על ראש ההר, אובטלה ירד מן גני העדן של אולודומרה על גבי קשת בענן, ובו ברגע שרגליו נגעו באדמה, בוץ התיז על גלימתו הלבנה משלולית ובגדיו הוכתמו. הוא הביט קדימה וראה חבילה של בגדים לבנים ונקיים המחכים רק לו. “מי עשה זאת?” הוא שאל.  שום תשובה לא נשמעה. הוא לבש את הבגדים וירד מן ההר. בכפר הוא המשיך לשאול: “מי עשה זאת?” אבל הכפריים שפחדו מנקמת המכשפות פשוט לא אמרו דבר. לבסוף הגיע לבקתה של מופה. “מופה ידידי, האם אתה יודע מי עשה זאת עבורי?” מופה ענה בלי חשש, “זוהי מתנה מכותנה. היא צמח חשוב מאוד ואסור לו להיכחד, כי אם הוא יכחד אנחנו נחזור ללבוש עורות של חיות. כותנה עוררה את זעם המכשפות, אנא, עזור לה לשרוד.” אובטלה פנה אל שדה הכותנה ושאל “האם את עשית זאת?” והכותנה ענתה. “כן, אני עשיתי זאת.” אובטלה הרים את ידיו ואמר “בשם כל השמיים והאדמה, מעתה הכותנה שייכת לי, ואיש לא יפגע בה!” קללת המכשפות נשברה, הן איבדו את תמיכת השמש, הירח והתולעים בהרס הכותנה. מאז אותו יום כותנה חסינה לכוחות האופל והיא ממשיכה לשרת את האנושות עד עצם היום הזה.