פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2006-02-19
לא הייתה לי השראת כתיבה הרבה זמן. אני חושב שזה נובע מהעובדה שטוב לי. כשרע באה המוזה ומתחילה להתמזמז עם הדף, אבל כשטוב יש שתיקה מבעבעת. בעת שאני כותב את השורות האלו כבר החשק פג לו ונעלם לו… אבל למעשה יש לי אמירה ברשומה הזאת: אני מסתכל על עצמי לפעמים וממש מתפלא ממה שהפכתי להיות. זה לא קל להיות מכשף בידע שלי וברמה שלי בגיל 21 (ביוני 22) בלבד ובאופן כללי הנרקיסיזם שלי דורש תשומת לב וסקירה עצמית פעם בפעם. לפעמים אני מפרסם כאן פיסות מידע שונות על חיי- אבל כעת אני רוצה לרכז ולספר מה באמת קורה איתי ומי אני בעצם.
אז- הנה זה. (לכול המעוניין)
אני ארדן, אני בן 21 וגר בצפון, לומד מאגיה משחר הזמן- יש לי שתי משרתות אנרגטיות- האחת צינית וקרה והשנייה פרחונית וצחקנית, זה בערך מה שניתן לומר עליהן. אני בעיקרון אדם בעל ניגודים: מצד אחד אני מפונק להחריד ונוטה לשמור על העור שלי בקפדנות, רוחץ בחלב כשאפשר ואוכל מזון איכותי עד גורמה, ומצד שני בטירונות אוהלים במדבר התמודדתי מאוד יפה מבלי להתלונן על המצב העגום אפילו פעם אחת. אני מאוד מודע לעצמי ומחובר לעצמי- לא לוקח דבר כמובן מאליו (מה שמכעיס את אבא שלי מאוד, ואפילו את גיסי הצלחתי להוציא מכליו מידי פעם ככה) עד ממש לאחרונה היה לי קשר מצויין עם אימא שלי אבל לאחרונה מאז שהתחלתי לחיות כאוחצ`ה מוצהרת מחוץ לארון, היחסים קצת החמיצו. אני עובד בפרוייקט שמביא ילדים מתקשים באנגלית לבגרות, וכרגע יש לי חברים. זה מצב חדש יחסית ואפילו הם לא מודעים כמה. אני חי חיים קסומים למחצה. ווילה מדהימה עם נוף לכינרת, שוקולד יקר וכל מה שאני באמת רוצה וצריך.(ולהוסיף את המאגיה שלי לזה- בכלל מתכון לחיים מכושפים) אולי עוד ספרים לספריה המאגית הגדלה שלי- זה כל מה שאני רוצה.
חבל שמסתבר שהאושר שלי קצר מועד, כי הורי רוצים שאני אצא מהבית ועשה דברים אלו או אחרים או כמו ללמוד, לעבוד ושאר ירקות, אבל כל עוד אין לי לחצים או שום דבר אחר שיפריע אני נהנה בבועה הקטנה שלי. מצד אחד אני לא יכול להיות לגמרי אני (אבא שלי לא יודע על נטייתי המינית עדיין) ומצד שני כאשר אני אהיה עמוס בחומר ועבודות אני גם לא אהיה אני- אלא תמונה מרוחקת שלי. החופש הוא מושג יפה- מרחוק.
סיימתי צבא- הייתי מאבטח מתקנים שישב לילות שלמים ולא עשה כלום חוץ מאולי להזמין אוכל לבסיס, או לקרוא ספרות מאגית. (גם זה היה בעבור הורי.) אני יודע שאני עלול לאבד את האווירה הפסטורלית של הכלא שלי אם אלך כנגדם, אבל אולי זה יהיה הכרחי בסופו של דבר.
אני כוהן של האלה הקטה- אלה שהיא פטרונית המכשפות, אלה קרה ומחושבת שלא מרחמת על הטיפשים שהולכים בדרך הלא נכונה, ומלמדת את האדם לקבל את המצב כפי שהוא. מידי פעם בצורה מצומצמת מעניק שירותים מאגיים לקהילה. אני גם מלמד שני תלמידים מחוננים למידי את תורת המאגיה. הראשונה באה עם אש בליבה ומעט כשרון ואותה קיבלתי מיד.. לרוב אני מקבל תלמיד אחד בלבד לשנה שלמה, אבל השני היה כה מלא פונטנצייל שפשוט לא יכולתי לסרב לזכות ללמדו. ברבות הימים השני הפך להיות המאהב שלי. (ואולי אפילו הסוף שלי? ימים יגידו).
אז אני מכשף, הומו וגם פאגני. כמה דברים שיכולים להיות יוצאי דופן לאנשים אחרים אבל לי כה מוכרים שהפכו לשיגרה יחידה של חיי. לפעמים אני מנסה לתהות, איך זה לחיות בלי קשר ישיר לאלים? בלי לצאת מנקודת מוצא של כוח ולשנות את המציאות במגע יד. איך זה להרגיש מובל על ידי הגורל שלך בזמן שיש אנשים שתמיד יהיו יותר מוצלחים ממך כי הם בניגוד אליך מקשיבים לצרכים שלהם? איך אפשר לחיות בעולם הסואן של ימינו בלי להריח את היסמין הנחבא, בלי לעצור ולהעריך את צחותו הריחנית? אם ידעתי פעם, אז כבר שחכתי.
אני מודע לאשליות היומיום ועוטה אותן ומסיר אותן מרצוני האישי. הכל מחושב מראש, הכל הצגה שגם לה יש מקום. וגם לי יש מקום שאליו אני מודע היטב, לפיכך אני שייך לעולם הזה בדיוק כמו שאני לעולם לא אהיה חלק ממנו. וכך אני ארדן,
איש של ניגודים.
ארדן של הגן.