פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-07-19
“
היום ככל יום עשיתי את ההליכה היומית שלי ברחובות טבריה. בזמן שאני עובר את הסיבוב של ויצו, אני רואה את המחזה הבא: שלוש נערות, כאשר אחת מעולפת על הריצפה היא הייתה חצי ערנית ואמרה שטויות ויצאה ונכנסה להכרה. מיד אני עוצר ואני שואל אם הן הזמינו אמבולנס. הן לא, ולא היה הפלאפון שלי עלי. הן התחילו לספר לי את הסיפור: “”יואו אני בשוק שזה קרה””. מיד הרחתי את הוודקה החזקה- שהנערה שכבה בשלולית שלה. “”היא רק שתתה כוס אחת””. אחת מהן כל הזמן הזיזה אותה (שאסור כי זה עלול לגרום לשיתוק- אבל היא כבר הזיזה אותה בצורה משמעותית אז אמרתי לה כבר להרים לה את הרגליים, שזה כל מה שאני זוכר מהכשרת ההחייאה הבסיסית שקיבלתי בצבא) אמרתי להן שמיד תתקשרנה למד””א שוב (חזרתי על ההצהרה משהו כמו שלושים וארבע פעמים). והן שאלו אותי אם אני יודע מה קרה לה. עכשיו: זה יכול להיות הכל החל מסם אונס שמישהו שם לב במשקה, וכלה במפרצת במוח, דרך הרעלת אלכוהול או עירבוב לא נכון של אלכוהול עם תרופות שהיא נוטלת, אבל ממש לא היה זמן להסביר, אז שוב חזרתי על מילותי. חיפשתי מישהו באזור עם טלפון סלולרי ומצאתי שכנה בדירה למעלה שצעקתי לה שבבקשה תזמין אמבולנס לילדה. לבסוף יצא שוטר מן הבניין וסידר את העיניינים. “”לך, הכל בסדר חמוד.”” הוא אמר והמשכתי בטיול שלי.
למה הקדשתי לזה רשומה? עזבו אלכוהול עם קטינים אי אפשר לאכוף את זה באמת- מי שרוצה לשתות ישתה. אבל אם קורה משהו כזה, אל תיקחו אחריות. תקראו ישר לאמבולנס. כל שנייה רלוונטית וזה עלול להיגמר במוות- באופן כללי, גם מי שיודע החייאה ועזרה ראשונה מבין שהחלק של ה””ראשונה”” הוא בדיוק מבוא לשנייה, שלישית ורביעית. גם כמטפל רוחני, כאשר אני עוזר לרפא ולהחזיק מישהו זה התפקיד שלי לומר לו או לה ללכת לטיפול קונבנציונלי. גם בעניין של רפואת הנפש- אני תמיד מלווה מטפלים אחרים ולא עושה דברים לבד. אני לא מעודכן בכל הספרות המחקרית של כל מחלה פיסית ופסיכולוגית ואני לא יכול ולא רוצה לקחת אחריות מלאה כאשר אין לי את הידע הזה. כבר נתקלתי באופן אישי בכמה פעמים בקהילה הזו- ופעם אחת על בשרי שאנשים רצו לעזור בלי שיש להם בכלל הכשרה לעזור לאיש. גם לי זה קרה כאשר הייתי במשבר, ובמקום ש””חברי”” הטובים יובילו אותי לעזרה הנכונה הם נתנו לי טיפול רוחני לא נכון וניזוקתי.
קחו מילותי לליבכם אנשים יקרים.
ארדן,
של הגן.
“