פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-06-06

“

זו מסורת ממוצאת אולי, אבל אני מוצא אותה מקסימה ויעילה. כאשר לחברים שלי נולדת ילדה או ילד, אני ישר רץ לשחק את תפקיד הפיה הטובה. מקום הסנדקות כבר אבד עליו הכלח, אבל כל אחד שרואה את סטטיסטיקת הגירושין ההולכת וגדלה, מבין שלידת צאצא כלשהו למסגרת הורית כלשהי זה כבר סוג של נס. נס כזה ראוי לברכה. כן- מכשפות מברכות. רוב המכשפות שאינן באות ממסורות עתיקות מוצאות את הקטע של ברכה, שהיא סוג של לחש לייט הזוי, ואפילו קצת לא ברור. לא נתקלתי במתכון ניאו-פגאני שהוא ברכה גרידא ולא לחש. מה ההבדל אתן שואלות? ובכן, לחש יופי הוא בעצם טריק של האור והצל שנטווה באמצעות איפור, מילים ומחשבה. הוא זמני וגורלו להתפוגג. ברכת יופי היא לא תעשה את התינוקת סקסית מהעריסה (וטוב שכך), אבל הלחש הזה עמוק יותר, חבוי יותר, וכזה שראוי לצאת כאשר זקוקים לו. הסוד המאוד פשוט הוא כזה: האלים מצפים לברכות שכאלו בשלושת הימים הראשונים של הילד/ה. אז המילים והדרך שבהן הן מובטאות חשובות לפעילות שכזו.  איך עושים את זה?

התינוק צריך להיות נקי, לבוש ורגוע. הוא צריך להימסר לידיה של המכשפה הבכירה (המבוגרת) בחדר. זה או מכשפה אחת או שלוש. מכשפה אחת יכולה לתת שלוש ברכות, ושלוש מכשפות תיתנה ברכה אחת כל אחת. לא פחות ולא יותר. אין צורך להעמיס את התינוק ביותר מזה. בנוסף, כל אחת מן המכשפות צריכה להחזיק חפץ מכסף או מעץ. רצוי שהברכה תוחלט מראש על ידי המכשפה כי הניסוח חשוב במקרה הזה, ושתכיל מילת מפתח אחת: בריאות, אריכות חיים, אושר… זה קלאסי. בזמן שהמכשפה מחזיקה את התינוק, כף ידה השמאלית תקפל פנימה את האמה והקמיצה, ולהשאיר את האצבע המורה, והזרת זקורות. זהו סימן הקרניים או הירח- שמסמל את הדברים הנסתרים ואת הכשפים של הלילה. האצבעות הזקורות תיגענה קודם בחפץ עשוי כסף טהור, ואז בעץ (או בשרביט עץ) ואז בתינוקת תוך כדי אמירת הברכה. לאחר מכן, יש למסור את הצאצא חזרה להוריו. זה נהוג שההורה מאכיל את המכשפה על חשבנו כדי לחתום את הברכה באותו ערב.

ארדן

של הגן

“