פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-05-05

אז ככה. לא היה לי אינטרטנט מלא זמן. למה? כי אבא לא יעיל. אבל זה לא חדש. מה כן חדש? סיימתי את אמבר. ואני מתחרט. הנסיכה פיונה לא אהובה עלי יותר. את מי שאני כן מחבב כרגע זה מנדור. כן, זה שאתם רואים בתמונה. הוא הוציא את עצמו מרצף השילטון והחליט שלהיות מאחורי הקלעים יהיה יעיל יותר. אדם חכם. בוחש בקדירה. והוא יעיל ביותר. אחרי שהוא ודארה כמעט הרגו את מרלין (ומרלין ניצח!) הוא הזמין אותו לארוחת ערב. (יש לו לחשי קולנריה מוצלחים- קולינריה = אוכל).

“רון, תארגן לי משהו, באים אלי אורחים.”

“מתי?!”

“עוד חצי שעה”

“ווידע קאפו” – (או הראש שלי- רומנית)

“תכין סלט גדול…”<BR><BR>”עופי מהמטבח.”

לקחתי בגט גדול, חתכתי לפרוסות אלכנוסיות, טיבלתי בשמן זית (ירוק. לא זבל מהסופר, שולחים את אבא לשטחים כדי לקנות פח כל חצי שנה) ומעכתי מעל זה שום. ושמתי עלה ריחן טרי על כל פרוסה. זרקתי לתנור בחום גבוה.

ועכשיו סלט: עגבניות תמר. (מתוך אשכול, הם מתוקות.) אני קוצץ אותן לחתיכות קטנות, מסיר את העוקץ ואת הראש הלא אכילים. מלפופונים שנועדו לדבר אחד בלבד בסלט. נפח. חסת משי מסולסלת וחצי אדומה: גוון ומרקם פריך. אני מפריד את כל העלים ומשרה במים עם מעט מלח. בצל סגול… והפתעה: שום ירוק. מעט, שיהיה על קצה הלשון. ובמחבת קטנה אני מטגן מעט גבינת חלומי (למאותגרים קולינרית: שילוב של גבינה צפתית ובולגרית, שמיטגנת טוב. רכה מבפנים וקשה מבחוץ). כשזו קצת שחומה, אני מסיר לנייר ספיגה. זורק חופן אגוזים לקרש החיתוך…

*טלפון*

>”היי מריאנה….”

**שיחה צונזרה כי היא כללה דברים מגונים עם עז**

אחרי שהאגוזים טוגנו, מוסיפים לקערה הענקית. (זו הכי הגדולה בבית)

ועכשיו השלב הקריטי! התיבול. אם זה מתפקשש, הסלט גרוע. אם הוא מצליח, אנשים ישתחוו להוד גדולתי. אז, אני מוסיף שמן זית, +טיפה+ מלח, חומץ בלסמי (חומץ בין יין. מיושן בחביות אי שי באיטליה, אפשר לקנות בסופר. כל מאכל הופך לגורמה), ומיץ מחצי לימון.

הצלחה! וקטרזיס.

“אז בקיצור, כשאתה אצל אחותך, נלך שנינו ללהרוג את ביל 2. שי אמר שזה סרט טוב. למישהו נעקרה עין”.

“סבבה”.

אני חותך גבינות, עושה מגש יפה שקווי ההפרדה בין גבינה לגבינה הם עגבניות מיובשות (מאיטליה, מתייבשות על הגגות עם המון קורנית. יאמי) עלי ריחן, וצימיצ’ורי -(תערובת שמשמשת בתור רוטב, או טיבול נוסף אצל האגרטינאים)

אני מוציא את הבגט האפוי, מסדר בסלסילה בצורת פרח, עורך מזנון, שם עציץ סחלב פורח במרכז…

“אממ… רון..”

“מה?” מסתובב במחווה דרמטית

הם אמרו שהם יבואו מחר.

ללללללללללללללללללללללללללללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

באור, אהבה וקבר של אוכל,

ארדן.