פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2004-04-19

אני נקרע לשניים. מצד אחד… אני ממש רוצה ללכת לבומבמלה, הרעש, ההמון, הדוכנים, ולראות את שי אחרי מנת יתר של מיץ גת. (אפרודיזאק טבעי ומסמם קל) מצד שני, אני מפחד להתאכזב. האמת שרציתי ללכת רק כדי להיות עם החברים שלי שם. מריאנה, השמיכה עם הבליטות, להכיר יותר טוב את מורן, את עינב, וכל השאר. מצד שני… אני יודע שאני לא הייתי שורד יותר מיום. יותר מידי חול, רעש וכדומה, זה פשוט לא הסיגנון שלי. זה מזכיר לי את הטיולים בבית ספרי, מכיוון שזה היה בית ספר פרטי, היה לנו טיול כל חודש. כולל טיול שנתי וטיול שכבתי. שנאתי את כולם (פרט לאלו שכללו ללכת למוזיאון), אבל הלכתי בכל זאת. יכולתי לומר לאימא להתקשר ולומר שאני חולה אבל רציתי ללכת כי כולם אמרו שזה כיף, וידעתי שאני אשתגע מאכזבה אם פשוט לא אלך לזה. וצדקתי. כמעט בכיתי כשמריאנה סיפרה לי על כ-ל מה שהיה שם ומה שפיספסתי.

ואז, תמיד יש את העז. והמבין יבין מאוהההה.

זוכרים את שיקוי נגד האהבה שנטלתי? אז הפסקתי איתו. לפני כמה שבועות, שהפכו להיות קשים. אז לגמתי שיקוי אהבה שבנוי “לסדר” את חיי האהבה שלי ולהביא את זה שיקר לי קרוב. אבל האהבה שפוגגה את השיקוי רוצח האהבה נעלמה יחד עם נטילת שיקוי האהבה החדש. אני מקווה שזה סימן טוב לשינוי חיובי. אני מצפה לכך באורך רוח.

אז פגשתי שוב את מורן. אגב, השידוך בדרך! קוראים לו טל, אם לא אמרתי לך כבר. פגשתי את עמרי ואת עינב ביום שישי שעבר. הספקתי רק לראות מעט מן ההילה של עינב, ואני שמח לדווח שהיא אחת מאיתנו. (לא Peasantry) זאת אומרת. וזה טוב. עומרי יאלץ לחכות לסריקה עמוקה יותר, כי יש בו… משהו מוזר, אבל מלבד זה, ההילה שלו רגילה לחלוטין. מוזר אבל נכון. נחכה להזדמנות נוספת.

עונת הסחלבים מגיעה בקרוב, ואני אעוף לירושלים לתערוכה השנתית בגן הבוטני. בתיקווה שהשנה הדברים יסתדרו.

ארדן