פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2016-09-05

“

 

 

היו היה בעיר אילה איפה, הבירה המיתולוגית של אימפריית היורובה, רואי הנסתר האמינו בעליונותם על פני חוזי העתידות שעברו חניכה למיסתורין ולמדו להפעיל כלי חיזוי שונים,הבבלאו, שהיו כוהנים של אורישת חיזוי העתידות וידע היקום- אורונמילה. תמיד הייתה תחרות פופולאריות במיוחד בפני האובה, מלך אילה איפה.

יום אחד בזמן שהמלך ישב באמבט, ציפור ועטלף נחתו עליו מהגג. המלך שלף סכין והרג אותם והניח את גופם בדלעת ריקה וכיסה אותה. אחד הנסיכים הותקף על ידי נחש ארסי, והרג אותו וגם הוא שם את הנחש בדלעת חלולה אחרת וכיסה אותה. המלך חשב באותה תקופה כי רואי הנסתרות חזקים יותר מחוזי העתידות של אורונמילה, אבל מתוך כבוד הזמין את שני הצדדים לסעודה. כאשר המלך נכנס, כל העם צעק את הקריאה “קביוסילה!” פירושה, “הנה בא המנהיג” וזו הקריאה הניתנת כאשר מנהיג מגיע ונכנס לחדר. המלך ישב על הכס שלו, ושני משרתים נכנסו משני צדדיו עם הדלעות המכוסות. המלך הסביר כי הייתה תופעה מוזרה באותו היום והוא ביקש שרואי הנסתר וחוזי העתידות יבואו לומר את אשר ראו.

המלך בקושי סיים את דבריו ורואי הנסתר כמו להק ציפורים פצח ואמר- “בדלעת השמאלית יש עטלף וציפור, בדלעת הימנית נחש! מדובר בתופעה טבעית חסרת חשיבות!” חוזי העתידות לעומת זאת פצחו בטקס המורכב של החיזוי: הם הוציאו מגשים גדולים, פיזרו עליהם אבקה טקסית, השתמשו בשרשרת האופלה לראות באיזה פרק באורקל המצב מתואר: “רואי הנסתרות צודקים, יש ציפור ועטלף בדלעת השמאלית, ונחש בימנית- אבל אלו סימנים של אסון נורא ממשמש ובא! יש לבצע טקס מנחות כדי לשמר את חייו של הנסיך. אם טקס כזה לא יתבצע, הנסיך ימות תוך ימים שבעה!”

רואי הנסתרות צחקקו כמו להקת שחפים מעל ערימה של מזון נשכח על חוף הים. “לא יקרה שום דבר! הבה ניפגש עוד שבוע, ותראו כי הנסיך יהיה בסדר גמור.” יותר מזה, רואי הנסתרות האשימו את חוזי העתידות כי הם רוצים טקס גדול שכזה עבור בצע כסף, ושהם בעצם רק חזרו על הידע של רואי הנסתרות עצמם, כי הם דיברו קודם ופיצחו את החידה. האספה התפזרה, והאנשים שתמכו בפולחן אורונמילה באילה איפה לחצו על המלך לבצע את טקס המנחות הדחוף, אבל המלך נטה להאמין לרואי הניסתר ולא לחוזי העתידות. הטקס לא בוצע. שישה ימים עברו ונראה שהנסיך יהיה בסדר. בלילה של היום השישי הנסיך חלה בצורה אנושה ומת לפני הבוקר של היום השביעי. המלך רתח.

בסעודה של היום השביעי, המלך ציווה לערבב את המזון של רואי הנסתרות וחוזי העתידות בציפורניים שנגזזו מידיו של הנסיך המת. חוזי העתידות, ערכו  סשן חיזוי לאורקל לפני שבאו למלך. נתגלה להם שהנסיך מת, וקיבלו איסור חמור לאכול מהמזון שיוגש להם. רואי הנסתרות אכלו את האוכל בתאבון רב, וציינו את איכותו וטעמו הטוב בפני המלך, ליחששו וצחקו “הנה, עברו שבעה ימים, והנסיך בוודאי חי, לא נעשתה שום הלוויה או הכרזה כי הוא מת!” ואילו חוזי העתידות סרבו לאכול. המלך שלח  משרת שהציק לחוזי העתידות, שאמרו בהתחלה כי אינם רעבים, אבל לאחר מכן אמרו כי האורקל ציווה עליהם שלא לאכול.

בתום הסעודה המלך עשה עצמו זועם, ועמד בפני חוזי העתידות, כאילו עמד לגעור בהם על חוסר נימוסם. הוא שאל אותם בזעם מדוע הם לא אכלו? והם ענו כי כך האורקל ציווה- והציווי שלו חשוב יותר מכל ציווי של מלך ארצי.  המלך הפנה את מבטו הזועם לרואי הנסתרות, וסיפר לתדהמתם כי הנסיך מת, ושהם אכלו את ציפורני ידיו. לאחר מכן, הוא ציווה להשליך את רואי הנסתרות לכלא. חוזי העתידות התחננו בפני המלך לשחרר את רואי הנסתרות, ולהפגין רחמים כלפיהם כי מראש היה ברור שהכוח שלהם מוגבל אך ורק לראייה צרה ולא מעבר לכך. אז לאחר כמה ימים של רעב בכלא, המלך שיחרר את רואי הנסתרות, ואלו מעולם לא חזרו להתרברב בכוחם או חשיבותם בממלכת אילה איפה.

ניתוח ותגובות:

יש נטייה מחודשת בישראל לאהוב מאוד מתקשרים ואנשים שיש להם יכולות מיוחדות לראות דברים מתוך עולם הרוח. יכולת התקשור וראיית הנסתר היא יכולת נפוצה וניתן לאמן אותה אצל כל אדם, אבל זה דורש מומחיות מיוחדת ללמוד כלי חיזוי מורכבים ולעסוק בהם. זה דורש הרבה יותר עבודה והכשרה לשנות את אשר נחזה ונראה. רואה נסתרות טוב אינו בהכרח מרפא, ומרפא אינו בהכרח רואה נסתרות טוב. צריך להכיר את ההבדל ולהשתמש בכלי הנכון למטרה הנכונה.

ארדן,

של הגן.

“