פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-11-22

“

בן של משפטנים הכין בובת וודו .הבובה הונחה בקופסא שחורה מנוקדת בלבן, עם מכתב שמתאר את הקללות והמארות שיפלו על יעל. שמה לא צוין בכתבה אבל נרקם על הבובה ביד מיומנת. העיניים של הבובה כפתורים כחולים. האם גם עיניה של יעל? שיער הבובה הוא סוג מאוד מסוים של בלונד חום. האם גם שיערה של יעל? בבלוג הזה כתבתי מתכון מפורט על איך להכין ולקדש בובת וודו המתכון זכה באופן כללי להתעלמות. האם אחד מחמישה עשר האנשים שקרא אותו הכין את הבובה? נשאלתי גם, האם אני הכנתי את הבובה? התשובה לאחרונה היא, לא. הכישרון והאמנות הדרושים לתפירה של בובה כזו אינם זמינים לי. אבל כיצד אני “קורא “את הבובה הזו? והאם זה מטופש לשלוח את הבובה לקורבן הכישוף?

ובכן כמו שאמרתי במקומות אחרים, הקישור בין מאגיה סימפתטית לוודו הוא מאוד קלוש. בכל תרבות יש מאגיה (מאגיות!) ובכל תרבות מאגית יש שימוש בבובות. במסופוטמיה, כנען, מצרים, יוון, רומא וגם כן, בקבלה היהודית. אחד המתכונים העתיקים ביותר בעולם ממסופוטמיה הוא קללת מוות לאויבים שלך- משהו כמו “אתה לוקח חומר מגדות שלושה נהרות ועושה ממנו בובה, אתה מכין קשת וחץ מכפות דקלים ואתה יורה בבובה שלושה חצים. אם פגעת בבובה, אז האויב שלך ימות.” את הנוסח המדויק ניתן למצוא בכרך הראשון של האנציקלופדיה למאגיה וכישוף באירופה. הבובות שימושו לריפוי, אהבה וגם פגיעה. בובת וודו לכשעצמה אינה דבר רע או אפל. אבל הוא מעניק כוח למכשף לערוך שינויים בגופו ונפשו של “הקורבן”. ומה בנוגע לבובה של יעל?

הבובה של יעל מהוקצעת, נוצרה על ידי בן של משפטנים. הקופסא מהקרטון בה היא הייתה  )בצבעים של פאפא לגבה, שחור ולבן) הייתה שווה כסף. הייתה גישה לאדם למחשב ומדפסת והבובה נעשתה לבקשתו על ידי אשת מקצוע בעלת ידיים מדויקות מאוד. האם הבובה מכילה שיער מראשה של יעל? דוגמית כתב יד, ציפורן או סתם תמונה ?אין לדעת- למרות שזה ישפיע מאוד על היכולת של הבובה להשפיע על הקורבן. נשאלה השאלה: מדוע לשלוח את הבובה לקורבן, האם זה לא דבר מטופש? התשובה היא מורכבת. מחד, לבובה יש יכולת להפעיל לחץ על תת המודע של הקורבן, ולפעול יותר מהר. מכיוון שהקורבן היא אישה כנראה שזה לא הכי אפקטיבי להאיץ בזה, הרי המחזור החודשי מחבר אישה מהר יותר לאנרגיות חדשות מאשר גברים, וזה היה גם עובד מרחוק. עם זאת ישנן מסורות של מסירת הבובה לקורבן או הנחה שלהן ליד הקורבן .למשל, בניו אורלינס היו משחירים פניה של בובת קללה, גם אם זו בובת ברבי פשוטה, וכורתים את ידה ורגליה ומניחים אותה ליד קורבן הקללה, אולי אפילו בדרך לביתו. הבובה אינה בסגנון ניו אורלינס, או האיטי ובטח שלא אפריקה. הבובה הזו דווקא מזכירה יותר בובת הודו (Hoodoo) שיטה מאגית שהתפתחה בארצות הברית ב-200 השנים האחרונות. לפעמים לבובה היה צד לבן וצד ושחור כדי לבחור איזה קסם עושים על הקורבן, אפל או חיובי, אבל בעיקרון כל הבובות התפורות והממולאות, אלו שיש להן כפתורים כעיניים או איקסים של רקמת מחט הגיעו מההודו.

ומדוע הפתק אחד יכול לשאול? הפתק כאן רלוונטי לסמיוטיקה המאגית ומשמש כמגשר. יש ניתוק תרבותי וזמני בין העידנים בהם בובות מאגיות שכאלו היו זמינות והיום. הפתק מעביר בעצם את כוונת המחבר: הוא מעוניין בצרות, בכאבי גב וסרטן ברחם. הוא לא יכול להעביר את המסר הזה על ידי הבובה לבדה, ולפיכך נוצר הצורך בטקסט שכזה. הטקסט הזה הוא גם פלט שמרמז על רגשות יוצר הבובה יותר מהבובה עצמה- יוצר הטקסט מאוהב ואוהב את המקוללת. הקללה היא לא המטרה של הבובה הזו, קיום הפתק מראה לנו שהרגש שהוא חש כלפי יעל הוא הרלוונטי. הוא אוהב את יעל, ורוצה שיעל תחזור אליו,  האיום הוא לא יותר מלהראות שריר- הנה הכוח שלי. אני יכול לחסל אותך כמו שאני יכול לאהוב אותך. הוא לא היה יכול לוותר על הפתק שיותר מכל חשף אותו.

והאם יש רמזים שמדובר במכשף מקצועי או חובב, למרות הכסף שהושקע בובה הזו? למרות שאיני יכול להריח את הקופסא והבובה, אני בהחלט רואה שהבובה אינה ספוגה בשמנים מאגיים, אין סימני חריכה או חלב נרות, והסיכות שהשתמשו בה הן פשוטות ולא בעלות ראש שחור כדרוש לפי המסורות השונות. כל הבובה הזו נקייה מידי, מהוקצעת מידי ולפיכך מראה סימנים של רשלנות בפרטים הקטנים. לדעתי המקצועית מדובר בבובה חובבנית למרות העבודה שהושקעה בה. הבחירות הסופיות של הבובה מראות על אוזלת יד, ובנוסף, לא היה ליוצר שלה מספיק כוח מאגי או מספיק ביטחון עצמי לשמור את הבובה בקופסא, אצלו בבית, בזמן שהוא מפעיל באמצעותה את אותה עבודה לטווח ארוך שהיא מבטיחה. ניתן להטיל קללות גם ללא בובות. האם לא היה מספיק לעשות מאגיה סימפתטית על לב של תרנגול הודו שיסמל את ליבה ולבשלו בחומץ, ולמלא אותו בסיכות ומחטים? האם לא היה מספיק לפזר אדמת בית קברות בדרך בה היא צועדת? השימוש כאן בבובה הוא ראוותני ולא נחוץ, הוא זנב הטווס הארוך שמאפשר לטיגריס לאכול אותו במהירות ובחוסר זהירות.

לא לפני הרבה זמן, פורסמה כתבה דומה בה אישה שרצתה לעשות שלום במשרד פיזרה תערובת רעילה על הרצפה של מקום העבודה. חלק מהתערובת הכילה תחמוצת כספית ארסית, והיא נעצרה בעוון ניסיון הרעלה של הבוסית שלה. כספית היא המתכת של כוכב הלכת מרקורי שאחראי על תקשורת. נראה הדבר שהכספית נועדה לפתוח תקשורת בין הבוסית לעובדת, אבל למרבית הצער החומר הרעיל יכול להוביל להזיות, פרכוסים ומוות. עדיף להשתמש בחומר שמקושר למרקורי אבל אינו מכיל כספית למשל, צמח האזוביון- לבנדר. אין אפילו צורך לשפוך אותו על הרצפה אלא לאחר קידוש מתאים, ניתן ללכת עם השמן הזה על העור כדי ליצור דיאלוג ושלום בית. לעניינים חמורים יותר ניתן להכין קמיע יותר אגרסיבי עם רכיבים קלאסיים לנוסחאות “תיקון בוס” הוודאניות, אבל על כך ברשומה אחרת. מה שאני מנסה לומר שלכל פעולה מאגית, יש ספר מתכונים שלם מאחוריה שמספק גמישות. חוסר גמישות ויצירתיות במאגיה, מוביל בסופו של דבר לכשלים ונזק למטיל הלחש כמו במקרה של הבובה של יעל.

אז מה עושים כאשר מישהו הכין בובה מקוללת שלכם? דבר ראשון אל תילחצו. פנו לעזרה מקצועית, מכשף או מכשפה שיודעים איך להתעסק בזה ולהסיר קללות. אבל במידה וכזה לא זמין, מתחילים בתפילה להסרת רוע, ומבקשים לנתק את הבובה מהאדם שמיועד עליה. אם יש פותח או סוג שערים במסורת, יש לבקש שהשערים בין הבובה לאדם ייסגרו. לאחר מכן יש לשים כפפות חד פעמיות כאשר נוגעים בבובה, ולהשתדל שלא לשאוף אדים או אבק ממנה. יש להשתמש בכלי לפרימת או הסרת השם שעליה. לאחר מכן, להסיר את התכים בזהירות, ולהוציא את תוכן הבובה החוצה על צלחת חד פעמית כדי לוודא שאינה מכילה חפץ אישי, שיכול להיות שיער, ציפורניים, תמונה, דוגמית כתב יד, או אריג ספוג בזרע, דם או זיעה. יש לשרוף את תוכן הבובה עם צמחים מטהרים כמו רוזמרין, מרווה, וורדים לבנים ולבונה.  את שאר הרכיבים יש לשים בשקית עם ממתקים ולהשליך לפח רחוק מהבית של קורבן הקללה. לאחר מכן יש להיטהר במקווה מים טהורים או בים. יש לתרום משהו לצדקה. זה יקנה מספיק זמן לאדם לגשת למכשף או מכשפה מקצועיים במידה וכאלה לא זמינים באופן מידי.

יש לי מסקנות בנוגע לכתבה הזו, הראשונה היא שבתקופה קשה זו מבחינה מדינית ואישית יש רצון וצורך אמת במאגיה החוזרת ומופיעה. כאן זה מגיע ממקום גבוה חברתית יחסית, בן של משפטנים. מקום משכיל ובעל אמצעים אבל לא מיומן במאגיה, או אחד שקיבל עצות אחיתופל.  האם מאגיה סימפתטית מקבלת עדנה חדשה וחוזרת לאופנה? לא בהכרח. בעידן מחשבה פוסט מודרני, שבה הסמכות מפורקת מכוחה, הצורך והרצון להיות אחראי לחיים ולגוף של אדם אחר אינו פופולארי. צורות קללה פופולאריות אחרות הופכות להיות המרכז והבובה? לרוב מזור דרמטי של אלו שרוצים תשומת לב, או אלו שמשתמשים בה לריפוי לטווח ארוך. בובות עבור קללה יוותרו, לשמחת החברה הסובבת, סוג של מאובן חי, מנהג שמזכיר ימים שהלכו ולא שבו יותר.

ארדן,

של הגן.

“