פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2015-03-20
“
המעבר של שרביט השליטה בין כוחות החושך לאור תמיד מפיל אותי בעונה הזו. פתאום אני צריך לישון עשר שעות בלילה ועוד שעה בצהריים. פתאום העלים הירוקים שעולים על צלחתי נדחים בשאט נפש. פתאום העשייה שלי נעשית כבדה ומעייפת ומלאת פחדים. אני רוצה מאוד להנות מאביב כהלכה, אבל האנרגיה שנדרשת ממני היא קצת כמו דרישה מחולה פיברומיאלגיה שסובל גם ממחלת היאפים- אני דורך והולך במים. כל צעד דורש מאמץ. שלא תטעו כל מכרי מכירים בי כאדם של חורף, בחורף אני פורח, בחורף יש סדנאות ופרוייקטים בחורף…הכל אפשרי. ובכל זאת, אני מניח על מזבחי את זרי הפרחים, אוסף את פרחי השיטה לבשמים, ורודה שומן חזיר לשמני אהבה להמשך השנה, בין מיטה למיטה, בין חן לעייפות ועוד. זה נראה תמיד משונה עבורי במידת מה, שדוקא בעונה הזאת אני אצנח מותש כל כך. אין לי סבלנות אפילו לגרש את צמר, החתולה הביתית כאשר זו מעזה לחלוק את מיטתי. אני לא אשכח את היום ההוא, החתונה ההיא שבה אישה חשובה בקהילה הפגאנית הביטה בי בהלם כאשר אמרתי לה שאני כוהן של הקטה, והיא חשבה שאני ראוי יותר להיות כוהן של אפולו. ובכן, מעבר האור והחושך הזה מוכיח את טבעי האמיתי. כל שנותר לי כעת זה להמתין למאבון כדי לגדל את כוחי וסבלנותי בחזרה. ניחוחות פרחים רמוסים ממלאים את נחירי, ואפילו מגע המשי של הקימונו לא מרגיע את עורי הצורב. לילה.
ארדן
של הגן.
“