נו- נראה אתכם קוראים לה שמנה!

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2014-01-09

גילוי נאות- אני שמן. טוב נו, כרגע אחרי שהורדתי את רוב הסוכר מהדיאטה שלי אני רק “”מלא””. תמיד חשבתי שאני שמן, אבל בשלב מסויים למדתי שזה יחסי. לכל לארג’ יש אקסטרה לארג’ ולכל אקסטרא לארג’ יש שניים או שלושה איקסים. החברה הכי טובה שלי בעולם היא בכלל ארבעה איקסים בזמן שאני כבר שניים, מתמזמז עם אחד… בכל מקרה, אני שמן. זה מבנה הגוף שלי- זה לא אומר שאני לא אוהב לאכול סלט ירוק בכל ארוחה, וזה לא אומר שאני לא עושה הליכה מהירה שבע פעמים בשבוע במשך זמן של שעה. (שישה קילומטר למעוניינים). את מי זה באמת מעניין? אני בפנים. אני בעולם הזה. יש לי סימני מתיחה על העור, וגם אם כי בצורה מצומצמת בימים אלה, סנטר כפול. אוקיי, למדתי לחיות עם זה ולאזן את זה. העניין הוא- שזה אופנה. בעבר הרחוק, עד בעצם שיא המאה ה-19, להיות שמן זה בעצם סמל סטטוס, לומר שבעצם יש לך מספיק לאכול ועוד קצת. וונוס של בוטיצ’לי? תבדקו את הצלוליטיס החינני שלה ואפילו מרלין מונרו הייתה נחשבת היום ל””דוגמנית פלוס סייז””. המורה האהובה שלי לתיאטרון בתואר הראשון שלי אמרה בצורה משועשעת, שכשהיא הייתה צעירה, כשמישהו אמר “”השמנת”” זה היה מחמאה. אם היא חזרה מחופשה בים השחור, ואמרו לה שהיא השמינה יפה וברור שכך היא יפה מספיק ומאוד מהר תמצא בעל.

העניין הוא שכמו הרבה מאוד דברים, מדובר באופנה. כאשר חיינו בחברה מתפתחת להשיג מזון בקלות נחשב לתכונה מושכת, אבל בחברת שפע, היכולת להתקיים ולאכול בצורה יומיומית פשוטה ולא בררנית מבלי להשמין נחשב למשהו נהדר. העניין הוא שאבולוציה לא מתקדמת ככה. אבות אבותינו הצליחו להחשב למושכים כי הם השמינו בקלות וביופי, אז הם אלו שהתרבו בצורה מוצלחת יפה הם אלו שהצליחו להעביר את הגנטיקה שלהם הלאה. כן, כל צמיג ועגלגלות שלנו מגיעה ממקור אחר. אני קיבלתי את הבטן שלי מסבתא שלי, ומאבא שלי. הרי כל השנים הללו בתור ילד הכרתי אותם, עירומים ולבושים. אני יודע איך הם נראו. סבתי, בשנות ה-20 של המאה שעברה נדבקה בנגיף הטיפוס. היום הוא אינו ידוע במחוזותינו בגלל תגליות כמו אנטיביוטיקה שהייתה יקרה ולא זמינה בפלשתינה של אז. היא קיבלה תרופות שבין הייתר הביאו אותה להשמנת ייתר. לאף אחד לא הייתה בעיה עם זה, חוץ מלה עצמה. בתקופות של צנע שבהם הכינו את הלחם בבית, לא היה “”לחם דל קלוריות””, בתקופה שבה חמאה ושומן אווז החליפו את שמן הקנולה ה””דיאטטי””, לא היו הרבה ברירות. היא הרעיבה את עצמה עד שהרגישה טוב עם עצמה. ואז אכלה ביס, והשמינה. והמשיכה להרעיב את עצמה גם בתקופה שבה היו כבר כל הלוקסוס האלה. היא חייתה על לחם שחור, כי האמינה שהוא בריא מלחם לבן, ואכלה סלט חי שלוש פעמים ביום, וסובין שיבולת שועל שהורטב עם מרק ירקות דליל או יוגורט כל ערב. זה לא עזר הרבה כשהסרטן קטף אותה בגיל 84. כשהבטן שלי בשפל שלה, היא באותה קשת חיננית שלה. מספיק שאני אלטף אותה כדי לזהות את את סבתא שלי ולהיזכר בה באהבה. בשיא של הבטן שלי, היא מתרחבת ומזכירה מאוד את הנפיחות הנוקשה של אבא שלי.

אתם מבינים, במיוחד בגלל שגורם התמותה המרכזי בעולם היום הוא סרטן, אתם יכולים להיות טבעונאים אורגניים ששוקלים בדיוק בBMI הנכון ולמות בגיל שלושים. תם עידן התמימות הפלספנית שמנסה לומר שהצמיגים שלכם עשויים לקצר את חייכם. חיים לא בריאים מובילים אולי לתמותה מוקדמת, אבל סבא רבא שלי, שעישן שתי קופסאות ביום, והיה שמן מאוד מת בגיל יפה של 97, לפני ארבע שנים בערך. יש לנתק את ערך השומן מפילוסופיה של “”חוסר בריאות””, ולקרוא בילד לשמו- מדובר כיום בדבר אסתטי. עכשיו, לאחרונה אני נתקלתי בגזענות נגד אנשים בעלי משקל ייתר. אם לרגע נחשוב בטעות שיש להם בעייה בריאותית, בואו ננסה לאבחן אותה: האם יש להם בעיה בבלוטת התריס? האם יש להם חילוף חומרים איטי במיוחד ואנמיה? זו בעיה רפואית שלהם, ומה שהם יאכלו, או לא יאכלו לא ישנה את הנטייה הטבעית שלהם להשמין, שמראש נחשבה לחיובית שלושה דורות אחורה וקיבלה עידוד! זה שלכם קל להוריד במשקל או שניחנתם בגנטיקה של חילוף חומרים מהיר לא עושה אתכם בריאים יותר, אלא יותר מתאימים לאופנה האסתטית הקיימת היום. אלו שמעולם לא היו שמנים, כמו שאני למשל מעולם לא הייתי שחום עור, אתם לא יודעים כיצד היחס משתנה בהתאם למשקל שלכם. כגזענות ואפליה מדובר באותו הדבר בצורות שונות- לשים את השונה ממך בקטגוריה אחרת ממך ולהתייחס אליו בצורה נמוכה ואפלה.

צאו מזה, אנשים.

ארדן, של הגן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.