תיבת פנדורה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-03-18

כאשר למדתי תואר ראשון, אחת מהסדנאות ששינו את חיי הייתה “”המסיכה””. זה היה סמסטר ב` של שנה שלישית, והמרצים רצו לעשות “”שיעור לדוגמא”” מדוגם לתלמידים הפונטנצייאלים בקורס. המרצה שלי מסרה מאמר השוואה של מחקר על תיאטרון יווני ותיאטרון הנו היפני. החוקרת שאת שמה איני זוכר מוכיחה שיש קשר ניורו- פסיכולוגי בין הצגה של מיתולוגיה על הבמה, לבין היכולת החברתית לשמור על שפיות. אדיפוס מלמד אותנו על טאבו חברתי של משכב משפחתי, פדרה מלמדת אותנו על איך אהבה הורסת את המעמדות העליונים ופנדורה… פנדורה מיוחדת. אני לא יודע אם היה מחזה עליה. ישנה האפשרות שהייתה- רק מעט יותר מאחוז אחד מהטקסטים היוונים שרדו, ולא כולם תורגמו לשפות שאינן לטיניות. פנדורה מלמדת אותנו לקח חשוב, לכל המכשפים, לכל המכשפות, לכל השאמנים.

כאשר הטיטאן אמפיתאוס חילק את כל המתנות לחיות, הוא נתן תכונה ייחודית לכל אחת מהן עד שלא נותר דבר לאדם. אחיו פרומתיאוס, אוהב האדם הביא לבני האדם את סוד האש מן האלים והעלה את בני האדם מעל לכל החיות. זאוס רתח על חוסר הצדק. יכולת לשלוט באש היא מתנה אלוהית שלפרמתיאוס אין שום זכות לתת. לפיכך הוא יצר את האישה המושלמת. פנדורה (מתנה בתרגום מיוונית) והוא שלח אותה עם תיבת שנהב עטופה בנחש זהוב. פרומתיאוס הזהיר את אמפיתאוס שלא לקבל מתנות מן האלים- אבל אמפיתאוס התאהב בפנדורה ונישא לה. הוא ביקש ממנה לעולם לא לפתוח את התיבה, ובמשך שנים ארוכות העולם חי בצורה מושלמת, ללא חולי, עוני, או כאב.  אבל סקרנותה של פנדורה גברה עליה והיא פתחה את התיבה. כל הצרות, דבר, עוני, מחלות, שדים ורוחות יצאו מן התיבה. היא הצליחה לכלוא בתוכה רק את התקווה. לאחר זמן מה היא שיחררה אותה והתיקווה הפכה לחלק מן העולם.

האדם הרוחני חי בין עולם התת-מודע והמודע. בעולם התת מודע יש עושר של דברים. חלק מהדברים יכולים להעשיר את האדם, לעזור לו להתגבר על פחדים, תבניות אישיות ובעיות, וחלק מהדברים אמורים להיות חסומים ומודחקים. אנחנו נולדים לעולם הזה עם עושר תודעתי עצום, המון תיבות. חלקן תיבות פנדורה מסוכנות. כמה מכשפים גילו שהם יכולים לכבות לגמרי את רגשותיהם, או לייצר עולם חושי מושלם ואמיתי לגמרי וללכת לאיבוד בו, מנותקים מהמציאות הפיסית של מרבית האנשים. מה עם מודעות לכל דבר שממנו הגוף שלנו עשוי? השער הנשמתי שדרכו שדים יכולים להשתלט על גופינו? הגישה הזו לתת המודע יכולה להיות מסוכנת מאוד. אני שומע רצונות להארה, כי החושך מפחיד. המוות מפחיד וגם האובדן, אז אם נגיע להארה לפני כן, “”האני”” שלנו, אם יש אני, יינצל או שנגרש את האשליות והחושך ונגלה “”מי אנחנו באמת.”” אבל החושך הכרחי… הוא חשוב כמו האור. יש דברים שצריכים להישאר בחשיכה. המסיכה קיימת לא כדי שיסירו אותה אלא יש לה תמצית רוחנית אמיתית שיש לכבד ולאהוב. כאשר ליבי נשבר לראשונה, התאבלתי שנה. שנה של שמיים שחורים, שמש שורפת ואוכל ללא טעם. שנה ללא מוסיקה, שנה ללא עונג. הניחום היחיד שיהיה לי הייתה הידיעה שהגוף האנושי והזיכרון האנושי בסופו של דבר שוכחים. לאט לאט המגע שלו נשכח, הריח שלו… הצליל של הקול שלו. ובסוף נותרתי עם זיכרון, לקחים וסיפורים.


ברוכה תהיי ניקס, אלת החשיכה.

ברוכה תהיי לת`ה- אלת השיכחה.


ארדן של הגן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.