פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-11-10

“

פעם היה לי נורא חשוב לעשות שואו מסוון. להוציא את כל כלי המאגיה העשירים והמפחידים, לעשות מוזיאון… היום יש לי דברים אחרים לעשות. קיבלתי אישור לחגוג את סוון בגינה של ידידה בטבריה, בין הזיתים, לתאנים ולוורדים העתיקים ששיחם בגובה של מעל לשני מטרים בקלות. מקום נוח למדורה. כרגיל בישלתי: שלושה עופות, שלושה קילו של כנפיים ותפוחי אדמה, בחמאה, פטריות ובצל. האנשים הגיעו, חברויות נקשרו- עשיתי עבודת טוויה טקסית ראשונה: הפלך שלי הסתובב, וסימל את קו הדם בינינו לבין אבותינו. כל אחד קשר קשר בחוט, והחוט הושלך לאש. כוהנת אחרת, ישבה לכתוב מכתבים למתים, ושלישית עשתה חיזוי עם אבני חן מתוך שקית. היה לי באמת חשוב שמלבד הטקס, האירוע החברתי יקבל מקום ראשי וכך היה. אני חושב שעד שלוש לפנות בוקר, ישבתי עם האנשים ודיברנו- דיברנו על החוויות, חלק דיברו על ת’למה, חלק דיברו עם דברים אחרים… יצרתי חברות חדשה ונחמדה. אנשים שרציתי שיבואו באו, חלק לא באו מסיבות טובות, ובאופן כללי היה לי טוב. למדתי מסוון הרבה- למדתי באמת שהטקסים הארוכים שמכילים מעגל, יסודות וכו’ פחות מתאימים לי בשלב זה- (לקח שכבר לקחתי מפסטיבל מאבון- למרות שבסוון זה היה יותר נעים יחסית), וגם למדתי לקחים בנוגע לריכוז הסמכויות בנוגע לאירגון טקסים דתיים. יש הרבה מאוד לקחים ונשאר הרבה מאוד אוכל טעים למשפחה שאירחה אותנו. למרות שהמפגן העשיר קוצץ, התכנים היו נעימים וגם האינטראקציה. זה יותר ממה שרציתי ופחות ממה שלא רציתי. זהו, זה היה הרמוני פחות או יותר.

 

ארדן

“