פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-11-11
“
במיוחד על פתח החורף, כאשר הרוח הסוערת מכה בבתים ובעצים- זהו זמנו של בבלו-איה, וכל המחלות והשפעות למינהן. הרוח היא אויה והיא נושאת את בבלו-איה על גבה. בבלו-איה הוא אחת הישויות הקשות לדעתי להבנה בתקופה ניאו-פאגנית. במקום שבו אנחנו “”עובדים עם אלים”” במקום “”לסגוד להם””- להרכין את הראש מול הכוח של המחלה שנחשבת לחוסר איזון זמני- ואולי אפילו לא כוח טבע שריר וקיים, זה קשה. לקח לי לא מעט זמן להגיע אליו. בבלו-איה אינו נחשב לאחד משבעת הכוחות האפריקאים הנסגדים ביותר, אבל הוא בהחלט נמצא ברשימת שלושים האורישות המרכזיות שסוגדים להן- וכאשר התחלתי בתהליך שלי לרוץ עם אורישות כל- כך שוליות שאין להן אפילו סיפורים, הבנתי שאני מתחמק ממנו. שלאויה הזהירה אותי: “”אם תתחיל לעבוד איתו, הוא יחסן אותך.”” צחקתי: “”חיסון זה טוב, אני לא אחלה.”” שלאויה חייכה את החיוך המסתורי שלה: “”אתה בהחלט תחלה- אבל כאשר כל הבית שלך יהיה על הפנים עם שבועיים של שפעת, אתה תסבול כאב ראש קל כמה דקות וזה ייגמר.”” בבלו-איה בעבר הרג עם שפעת, ואז שחפת והיום הוא גם אדון האיידס. הילדים שלו הם אורישה זודג’י, וניימה- סבל וצער בהתאמה- שהם גם אחים ואחיות וגם בני זוג. כאשר חרזתי את המחרוזת הטקסית שלו פשוט קדחתי מחום. זה היה לי מאוד קשה. בסופו של דבר, כדי לשים אותו על המזבח, הייתי צריך להכין קמיע מיוחד- וגם שלאויה ביקשה קמיע כזה. קדחתי, חליתי וקיבלתי את זה כחלק מהתהליך הזה (גם עכשיו מלכתוב עליו אני “”זוכה”” לשיעולים). בבלו-איה הוא פטרון החולים הכרוניים, הוא מסוגל לקחת את הסבל של המחלה, ולהביא מוות שליו לאלו שאין להם מרפא. הוא יגן על המאמינים בו, אבל הוא לא אוהב שמבקשים ממנו לגרום למישהו לחלות באופן מיוחד- זו זכות השמורה לכוהנים שלו בלבד.
בבלו-איה היה גבר צעיר ובריא. הוא נולד עם צליעה והקריח, אבל הוא לא האורישה החולה שאנחנו מכירים היום. כאשר האורישות ביקשו מאלודומרה כוח ומקום בקוסמוס, הוא ביקש בקשה ייחודית: הוא רוצה להיות מסוגל לספק כל אישה מבחינה מינית. בקשתו ניתנה והכוח ניתן לו- עם הגבלה מסויימת: יום אחד בכל שנה, על בבלו-אויה להתנזר ממין באופן מלא. בבלו-איה קיבל על עצמו את הגזרה- והלך לחגוג. סעודות, נשפים ועוד- לא משנה כמה האישה הייתה יפה, הידיעה על אונו המופלא של בבלו-איה פתח לפניו את התשוקות של הנשים הקרירות ביותר. תשומת הלב בכל מסיבה היא כמובן היפה באורישות- אושון. אושון, כחלק מהיותה הכוח המסמל עונג בעולם היא כזו שאף פעם לא באמת מסופקת מינית: כשהיא פגשה את שאנגו לראשונה הם שכבו יחדיו במרץ שישים ושישה ימים ורעבה לא נגוז. בבלו-איה החזיק בגופו את התרופה שתשכך את רעבונה- אפילו אם רק לזמן קצר. וכך הקשר בין האורישות נוצר, ובמשך רוב ימי השנה אושון נהנתה ממגע מיני מספק עם בבלו-איה אבל ביום היחיד שבו היה אסור לה לשכב עימו, היא חיכתה בסבלנות, דקה אחר דקה שעה אחר שעה כדי לבוא ולשכב עימו. שנים עברו, ויום אחד בזמן שבבלו-איה היה בהפסקה ממין אושון הגיעה אליו. יופיה היה כה זוהר שהוא לא יכול היה לעמוד בפניו והם שכבו עד ששניהם הגיעו לסיפוקם. הוא לא הרגיש כיצד המחלה הקשה שאולודומרה שלחה עליו על שבירת נדרו התחילה לבעבע בעורו ועצמותיו: אבל תוך שעות ספורות בבלו-איה חלה ומת. אושון שבורת הלב רצה לאולודומרה והתחננה להחזיר את בבלו-איה לחיים. אולודומרה הסכימה, אבל רק אם הוא ייקח את המקום החדש שלו ביקום, בתור אורישת המחלות. בבלו-איה קם לתחיה, וקיבל מאוגון קביים מברזל כדי לשאת את גופו שנרקב בהדרגה- כאשר הוא יצא מביתו, אנשי העיר שפכו עליו מי-מלח כדי לחטא את פצעיו וזה שרף לו מאוד (את הפצעים שלו לא ניתן לרפא, ועד היום מים ומלח הם הטאבו של בבלו-איה. שיקויים ונוזלים מקודשים לו נרקחים על בסיס יין לבן ומי קוקוס). מי שחש חמלה כלפיו היה דווקא שאנגו, שהביא לו זוג כלבים נאמנים שילכו איתו לכל מקום, והוא הוביל אותו לפיסת ארץ מוכת מחלות שבבלו-איה ריפא, ולפיכך שם הוא הפך למלך.
“