פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2013-04-16

סיפור: המלך צירוס של קפריסין העליב את אפרודיטה בכך שלא נתן לה את הכבוד הראוי. קפריסין הוא אי שמסתמך על דיג, ובתחומי אחריותה של אפרודיטה גם מקצוע הדיג ודייגים. במקום לדלדל את הדגה, זהובת השיער חשבה על עונש יצירתי בהרבה: היא שתלה בליבה של מירהא, הנסיכה היפיפיה של קפריסין וביתו של צירוס. תשוקה מינית עזה לאביה. מירהא שמרה על צניעותה אבל תשוקתה גדלה מיום ליום עד שגמרה אומר לשכב עם אביה. היא ערכה משתה ובו נתנה לאביה משקה רב, והם קיימו יחסי מין עזים תריסר לילות של עונג וסיפוק. כאשר הלחש של האלה התפוגג, אחד משני דברים קרו: או שמירהא ההמומה ברחה מן הארמון מבושה וכלימה, או שאביה שלף את חרבו עליה ורדף אחריה. ארטמיס, האויבת הגדולה של אפרודיטה (או אפרודיטה עצמה באקט נדיר של חמלה, תלוי בסיפור) הפכה את מירהא לשיח המור, דמעותיה הפכו לדמעות שרף המור. עם זאת, תינוק גדל ברחמה- בלב עצת השיח: בתום תשעת חודשי ההריון, חזיר בר ביקע את הקליפה ומשם יצא אדוניס, היפה שבגברים.

הערות: כל מכשפה שהכינה קטורת פעם בחייה מכירה את המור. השרף שלו עמוק עם תווים ריחניים רבים: הוא פלפלי והריח שלו היום אינו נחשב לנחשק במיוחד. עם זאת בכמות הנכונה ובאיכות הנכונה, הוא מזכיר ריח שיליתי או ריח של נוזלי מין שיכול לעורר תשוקה. מה הפלא שנשים רבות בעולם העתיק נשאו דמעת מור בין שדיהן. מירהא כיום היא אם קדמונית ואלה בזכות עצמה: אלת המור. הגבר הנחשק בעולם הוא אדוניס, ואימו היא מירהא, שיופיה כנראה אדיר. היא הצליחה לפתות את אביה שלה למרות האיסור החמור בגילוי עריות. התכונות הללו עדיין שמורות בשרף הענברי הזה. ואכן, בארמותרפיה משתמשים בו להחליק את העור ולהעלים קמטים. האם יש ברצוננו לשכר חושים, לשלוט באחר, להביא ליופי ולמין? המור הוא היצירה של אפרודיטה, היפה בנשים- כיצד באמת אפשר להיכשל? אפילו אסתר “משלנו” שחתה בבריכות של ה”שמן המר” כדי שיופיה יהיה ראוי לאחשוורש מלך פרס. העתיקים ידעו את הסוד הזה, והגיע הזמן להחזירו לשיקויי האהבה של היום. ואל לנו לשכוח שמירהא היא גם נסיכה- האם אנו זקוקים להדרת מלכות כדי להשיג העלאה במשכורת או להביא לסיום סכסוך? גם זה שימוש אפשרי ויעיל. בדמעות המור של מירהא עדיין יש את שרידי הלחש ששינה אותה לצמח: האם אנו צריכים לשנות צורה פיסית או נפשית? הצמח הזה גם יאפשר לאדם להבין צמחים אחרים- הוא צמח מגשר בין עולם ההולכים על שתיים ובין הגדלים עם שורש. אני חורט על נר לבן את דמותה של מירהא: אישה עגולה, עירומה והריונית עם ענפים וזלזלים צומחים מראשה. אני מורח את הנר בשמן טהור של מור ומבעיר עבורה. היא לא אלת המור- היא התמצית הרוחנית של המור ועל ידי סגידה היא תעבוד עבורי בצורה הטובה ביותר.

סיפור: קיפריסוס היה עלם יפיפה שהייתה לו חיית מחמד אצילית, אייל מאולף שקיבל מאפולון וליווה אותו לכל מקום. האייל ליווה אותו בזמן משכבו עם אפולון אל האור, ליווה אותו בזמן שעשועיו בטבע, ואפילו בזמן ציד. יום אחד קיפריסוס ירה חץ בטעות באייל שלו. האבל האדיר שקיפריסוס חווה גרם לו לרצות לשלוח יד בחייו, ואפולון האבל, הפך אותו לעץ הברוש.

הערות: זה היה מנהג נפוץ ביוון שבה ההומוסקסואליות הייתה מוכרת ומכובדת, שגבר מבוגר מעניק לנערו חיית מחמד. מות החיה מסמל את המעבר מנערות לגבריות וייתכן שזה חלק מטקס חניכה עתיק שמטרתו להכין את הנער לחיי צבא ומלחמה. האם חניכה מודרנית, שונה מזה? האם אנחנו מכירים נערים ונערות בישראל שחווים קשיים להתגייס לצה”ל? הצמח הזה בשבילם- להקל על המעבר. הברוש הוא בריאה של אפולו והוא מייצג אהבה הומוסקסואלית. לעיתים נחפש צמחים לכישופי אהבה מיוחדים עבור אהבה חד מינית. שימוש בעלי ברוש מיובשים לקטורת זימון אהבה הומוסקסואלית זה רעיון טוב. לחשי הגנה להומוסקסואלים ולסביות אשר רוצים להפגין את מיניותם במוחצן ללא הטרדה, עבורם העץ והאל יכולים לשמש גשר, לתקופה שבה התופעה הזו הייתה מקובלת חברתית ובעלת ביטוי חיצוני רב יותר. העץ יכול לשמש גם בחומר מקל בזמן אבל, או צער עמוק. קיפריסוס מבין את האובדן הנצחי שמתרחש כאשר בעל חיים, או אדם אהוב עוזב אותנו לנצח. כדי להוכיח את עומק צערו, שורשי הברוש הם עמוקים עד אין סוף, לעיתים מסופר שהשורשים מגיעים עד לעולם המתים: לכן העץ מקודש גם לפרספונה והאדס, ולמרבית הפלא, (או שלא) גם לאפרודיטה, והוא רכיב חשוב בשמן הטקסי שלה. אפולו קיווה לשמר את יופיו של הנער בעץ- ואכן השרף של העץ הוא חומר משמר נפלא- ויכול לשמש לשימור אהבה או קשר מתמשך שנתקל בסכנות של פרידה והתפרקות. הוא גם יכול לשמר אותנו צעירים.

ארדן

של הגן.