פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-23

“

אני יושב מולה והיא לא מבינה. שלאויה היקרה שלי לא שולטת בעברית בצורה שוטפת, ואני יושב במקום הפנימי והסודי שלה: חדר הצמוד לחדר השינה שלה. כאן יש את המזבח המאגי והדתי שלה, שכרגע עמוס באבקות, קמיעות שנתפרו והאורישות מסתכלות עלי מכל מקום: לגבה שתלוי ליד הדלת, בובות שונות וקמיעות מחורזים שונים על המזבח. את חלקם אני עשיתי. תוך כדי שיחה אני בלי בושה מרים קמיעות- לא סגורים שהיא הכינה מביט על תוכנם, לומד. כי ככה לומדים: להוציא מכוהנת וודו מתכון זה כמו לעקור שיניים. שלאויה חיה בבלגן תמידי, שזה ההפך מהחדר שלי שבו יש עומס, אבל לא בלגן או ליכלוך- אבל בבלגן שלה יש חיים: בין אם זה אבקה בבקבוק שמפזרים על המצעים כדי לשמור את הגבר שלך, או שמן אושון ואג’ה שלוגה לכסף שיושב בבקבוק ממוחזר של שמן שקדים.

היא באמת לא מבינה. אני מסביר לה: “”כאשר פגנים בישראל מתרחקים מהיהדות, הטראומה שלהם פעמים רבות מונעת כל דבר שמזכיר יהדות בצדק ולא בצדק. זו הסיבה למשל, שיש דחייה של הרעיון הקולקטיביסטי שיוצר דברים כמו מוסדות צדקה, למעשה אני מכיר מעט מאוד מכשפות שמקבלות קהל, או עוזרות לאחרים. רובן שומרות את הקסם שלהן לעצמן.”” היא בהלם. “”אז בשביל מה יש קהילה, אם לא לתמוך אחד בשני?”” היא שואלת ובצדק. “”כמו כל דבר בטבע”” אני עונה, “”יש איזון. אינדבידואליזם הוא לא דבר רע, אבל כאשר הוא יוצא מאיזון, הוא הופך אותנו לחבורה של אגוצנטריים. אז מה שנותר זה במידת מה קבוצה של מכשפות ופגאנים שבמקום לזהות את האלוהי אחד בשני, מזהים רק את האלוהי בעצמם, ונותנים למריבות ותככים אישיים להגדיר את רשימת המוזמנים לטקס יותר מאשר ההבנה- שסגידה משותפת תביא להרמוניה אמיתית יותר.”” היא עדיין לא מבינה. היא מסבירה ש””אילה”” (ile) וודאני מסורתי מבוסס כמעט בלבד על ההבנה שלכל אדם יש אנרגיה שלו ותרומה שלו. אנשים בעלי ראש אושון לדוגמא, מביאים יופי, קוסמטיקה, תובנות בנוגע למערכות יחסים, וזוכרים כמו אינציקלופדיה ענקית את כל הסיפורים והמתכונים המאגיים. ראשי אויה לעומת זאת הן לרוב נשים לוחמות שנועדו להגן על האילה מפני אויבים ולהביא איתן מתנת אה-נורמליה שמזינה את הכישוף של כל חברי הקבוצה. אחד לא יכול לעשות את העבודה של השני- כי “”אם זה לא הראש שלו”” עיסוק ממושך בזה יוציא אותו מאיזון אנרגטי.

“”ומה בנוגע לאלוהי?”” היא שואלת. אני מסביר שאחד הזרמים המרכזיים הוא בעצם לקבל את העובדה שיש אלה גדולה, ויש אל גדול, ושהם בעצם מחולקים אבל זהים, וכל האלים וכל האלות פנים שלהם. “”נו זה מונותאיזם”” היא אומרת. היא תמהה על הבחירה הזו. “”למה האלה הגדולה היא לא הרה למשל, או ימיה?”” והיא מסבירה שהמילים אלה גדולה תמיד מעוררים אצלה את התחושה של האורישה ימיה. “”אני חושב, שהסיבה למה צריך אל גדול ואלה גדולה זה בעצם בגלל שכל האלים והאלות הרגילים… במילה? פישלו. הם היו אנושיים מידי, קנאים מידי, והם אולי בתפיסה המאוד מודרנית, לא מספקים את הסחורה. אז פגני מודרני עשוי בעצם לבחור פנים של האלוהות שמדברים אליו או אליה, בין אם זה בעצם המוריגן, האיש הירוק או אשרה, אבל הוא יזדקק לתיאורית האחדות כדי להסביר את העולם ולהתעלות מעל לחסרונות אותו האל הספציפי. כאשר פאן אונס לדוגמא, במקום להתייחס למעשה שהוא עשה בצורה שנכונה לתקופה ולזמן, ולהבין את הרבדים של המיתוס, יש ניסיון של צנזור או סירוס המיתוס הזה. האלה לא אונסת כביכול, אז האלה מרכזית יותר מהאל. ככה יוצא. “”הן גם לא תבחרנה באפרודיטה”” אמר איש מרכזי בקהילה הפאגנית בפסטיבל האחרון, “”כי היא העלמה היפה והמושלמת שהן אף פעם לא תהיינה””. יש עם זה בעיה מכיוון שיש כאן גם חוסר כבוד לתרבויות המקוריות שהביאו עימן את האלים עצמם. זה כמו להקריב טופו למולך: אם האל דורש דברים שאינך מוכן לתת, עדיף להימנע מסגידתו. אלעד שלמה (שהסכים להעניק ציטוט עם שם מלא):

“”הם משליכים הצידה חצי מהטבע!”” שלאויה מתרעמת. “”חכי יקירה. לא הגענו למוסר עדיין.”” שלאויה כאישה היא מאוד הבעתית, הפנים שלה בצורה כמעט אתרית הפכו לסימן שאלה. “”הם מאמינים בקרמה”” אמרתי בפשטות. “”הם שאלו משהו מהמסורת ההודית?”” היא תמהה. עניתי שלא. הם חושבים שכל מה שאת עושה חוזר אלייך פי שלוש. שלאויה שכבר חקרה ממזמן את קונספט הקרמה, יודעת שגם בתוך הודו יש כל-כך הרבה דעות לגבי “”מה זה קרמה”” החל מחלקיקים שיוצרים את המציאות בג’ייניזם, ועד גישה טבעית של סיבה ותוצאה: אתה עוזב חפץ והוא נופל לאדמה. מה הבעיה שלי עם השימוש במושג קרמה? הבעיה שלי היא שמדובר במושג שאול, והשאילה אינה מכבדת את התרבות שממנה שואלים אותה. “”בסדר, זה רק לדיון הזה, כדי שאתה תבין למה שאני מתכוון.”” אבל, איך אבין למה מישהו מתכוון אם המושג שונה לחלוטין בתרבות המקור שלו?! התפיסה שיש איש גדול בשמיים שיעניש אותנו על החטאים שלנו היא לחלוטין מונותאיסטית. גם להכניס לטבע מוסר, זה מונותאיסטי. מה המקום של זה בפגניות? אם מישהו נופל למים, והכרישים אוכלים אותו, האם לכרישים יש “”קרמה רעה””? “”לא,”” נאמר לי “”כי לבני האדם יש זכות בחירה.”” ועל זה נאמר “”מותר האדם מן הבהמה”” ציטוט נהדר מהתנך. לשבט הזוני בפואבלו, יש תפיסה שאומרת שהאדם הוא ההכי פחות קדוש מכל היצורים החיים. למה? כי יש לו מחשבות שמפריעות לקדושה של האדמה להיכנס לתוכו. בילבול, דעות טוב ורע ועומס אחר שהופך אותו ללא טבעי. לעומת זאת הנחש הוא הקדוש מכל החיות, בגלל שהוא קרוב כל-כך לליבה של האדמה וזז מכל פעימה שלה. מחשבה מעניינת? שונה? ובכן, זו מחשבה פגנית. בניגוד למחשבה שכוח רצון ומחשבה עושים אותך מעל לכל חיה אחרת. להפך, להפריד את עצמנו מהעולם החי מסביב, מוסרית ורעיונית זה מטופש. זה הכי לא פגני שיש. אני לא קורא לעשיית “”מעשים רעים”” ליצור חברה משותפת והרמונית זה כן חלק מהטבע, אבל לא להשתמש בטבע כתירוץ למוסר.

את הערב שלי ושל שלאויה קינחנו בלהמתין לאוטובוס שישא אותי הבייתה. שמתי לב לתלתל זעיר שדבק בבגדיה- שלחתי אותו לאוויר בנשיפה. “”אויה, תביאי לנו סופה.”” ביקשתי. מיד לאחר מכן, גשם התחיל לרדת על חיפה. “”ראית מה עשית?”” היא אמרה בחיוך. נפרדנו.

 

ארדן

של הגן.

 

“