הקרבת קורבן

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-12-13

לפעמים זה לוקח יום שלם. לבחור את המזון המתאים, או את הפרחים המתאימים, או לרקוח קטורת מורכבת ועשירה. זה חלק מהטקס בדיוק כמו לאגד את כולם ולהתחיל לשיר את הקריאה לאותה אורישה, אל או אלה. ויש סטדרטים. לעולם לא להגיש לאורישות משהו שאתה לא תאכל בעצמך. הקרבת המזון צריכה להיות מושלמת. לאחרונה, אני צפיתי בכל מיני סרטונים ביוטיוב של מכשפים שאוהבים לעשות אבנים מקושטות עם נצנצים- מסוג של בצק עם צמחי מרפא. אבל הם לא יאכלו את זה בעצמם- והנצנצים אינם חוזרים לאדמה ומשנים צורה. לפיכך זה לא קורבן טוב. אני אפילו בחרתי כלים חד פעמיים העשויים מעלי דקל כדי להאכיל את רוחות הטבע- כדי לא לזהם. איך אני יכול לטעון שאני מעניק משהו כאשר אני יוצר נזק? הקורבן הבסיסי לאשו כולל שלוש רגלי עוף (רצוי תרנגול) אפויות ברוטב שילדים אוהבים, עם ממתקים, טבק, ופירות אדומים ושחורים. זה הקורבן הבסיסי ביותר כדי לפתוח את השערים- אתם מבינים, בחברה שבה יש סטנדרטים, יש גם סטנדרטים לאיזה קורבן מעניקים ומדוע. לכל אורישה יש שמן, קטורת ומאכלים אהובים. במידה וצריך משהו גדול, אז עורכים אבו (Ebbo/ Ebo) שזה בעצם הקרבת דם- שזה כולל חגיגה ומסיבה קהילתית לאורישה מסויימת שיכולה לעלות אפילו אלפי דולרים.  יש בלבול בין קשר רגשי שנוצר עם רוח וישות מסויימת מתוך הזדהות ובחירה של הרוח (להיוולד בחסות רוח אסטרולוגית למשל), או לחשוב שיש לנו זכות לצוות או לפקוד על הרוחות. הטבע לא עובד ככה. אנרגיה צריכה להינתן כדי שאנרגיה תוחזר. ואתם לא האנשים הראשונים שמבינים את זה או עושים את זה. שנים- אלף שנים ויותר אנשים מקריבים קורבנות לטבע. האבות הקדמונים כבר עברו את כל מה שאתם עברתם. הם יודעים בדיוק מה לתת ולמי. למה להמציא את הגלגל מחדש?

אגדה: אימא אובטלה נתנה לבני האדם את העמקים הפוריים, הגנים התלויים ואת הארץ שוקקת החיים. בני האדם אכלו את השורשים של האדמה, את בשר החיות, ולבשו את עורן. בלילה הם סיפרו סיפורים ושרו שירים ואמרו “איזו אימא נפלאה היא אובטלה!” בזמן הזה, לעצמה היא לקחה אך ורק את הגבעות וההרים חסרי החיים- וגרסה שם את האבנים, וערבבה אותן בזיעתה וגנים מופלאים צמחו מעבודתה הקשה. לאחר זמן מה, בני האדם אכלו את השורש האחרון, ואת החיה האחרונה והארץ גוועה ברעב. הם הביטו אל הגבעות וראו-איזה פלא: הגבעות שופעות מכל טוב הארץ! בני האדם צעקו: “איזו אימא נוראה היא אובטלה! שמרה את הטוב ביותר לעצמה, והותירה אותנו רעבים!” בני האדם עלו על הגבעות, והכו באימא אובטלה, וחתכו את גופה לשמונה חתיכות, והשליכו אותן לרחבי הארץ, וכל מקום שבו חלק גוף מגופה של אובטלה פגע, צמחה שם ציוויליזציה עשירה ותרבותית. המקום שבו ראשה פגע, הפך לאילה איפה (Ile Ife) בירת הציווילזציה של שבטי היורבה.

וכך הקונספט של האל שמקריב את עצמו כדי לתקן את טעויות האנושות נולד אלפי שנים לפני המונותאיזם. בעולם שבו זו האמת- ולא מיתולוגיה קורבן אדם כדי להמשיך את מחזורי הטבע נראה מאוד הגיוני- וגם תרם לצמצום אוכלוסייה. היום מלחמה ומגפות “מסדרות” את הבעיה הזו. בחברה כמו שלנו, זה פשוט הגיוני לתת מהשפע מהאוכל שלנו בחזרה לאלוהות שהעניקה אותו- במיוחד אם אנחנו באים בבקשות מיוחדות. האוכל לא נועד להוות “תשלום” על שירותי האלוהות אלא הכרה ביופיה, ובעזרתה המתמדת. בפסטיבל מאבון האחרון נשאלתי שאלה: האם אני מוכן להרוג את החיות במו ידי עבור האלים? והתשובה שלי הייתה כן. זה שאני מקבל חיה שחוטה בסופר מרקט, ולא עושה את האקט של הריגתה בעצמי לא פוטר אותי מאחריות למותה. היא מתה כדי שאני אוכל אותה. האוכל שלי לא חשוב יותר מהאוכל של האלים, אז אם אוגון למשל דורש דם טרי, אני בהחלט אשחוט תרנגולות בשבילו במו ידי, אם יש לי את הידע והיכולת לעשות זאת בצורה שתביא מה שפחות סבל לתרנגולת. אבל לרוב, אני פשוט אתן בהתאם לאורח החיים שלי. למשל, אני איני מעשן, אז אני לא שורף טבק ללגבה, אבל אתן למבקרים שמעשנים לנשוף עליו עשן בשבילי. עלינו לזכור שהמילה האנגלית Sacrifice פירושה, להפוך משהו לקדוש.

ארדן,

של הגן

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.