פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-10-08
“
אויה היא אשתו השלישית של שאנגו, יחד עם אושון ואובה. למרות שהיא לא אישתו היפה ביותר, היא בהחלט החביבה עליו ביותר כי היא מלכה לוחמת שיוצאת עמו לקרב. שאנגו לעומת זאת הוא זכר בעל יצר מיני מאוד מפותח שמחפש כל הזמן להזריע את הנשים שנופלות בקרבו ואויה יודעת שזה המצב וקיבלה אותו… לזמן מה. בשל מעמדה כלוחמת היא שמרה על ארמון משל עצמה, והיו לה אדמות וממלכה משל עצמה- כך מידי פעם שאנגו בא לבקר אותה ומידי פעם היא באה לבקר אותו. בביקור אחד של שאנגו אצלה היא החליטה שהיא רוצה שלאחר הלילה של תינוי האהבים הוא ישאר איתה. לפיכך היא פנתה לאויב הגדול של שאנגו- איקו, המוות בעצמו. מוות הוא חבר נהדר של אויה שהיא אורישת בתי הקברות, השינוי, אסונות הטבע והכישוף. אבל שאנגו החיוני והבריא אינו יכול לסבול את מראהו של מוות, כגופה רקובה ומצחינה. בבוקר, שאנגו קם, רכס את גלימתו ועמד לצאת החוצה- אבל בדלת עמד איקו. “”אויה, אשתי, אמרי לאיקו לסור מדרכי, אני רוצה לחזור לארמוני.”” אויה עשתה עצמה עצובה: “”בעלי ומלכי היקר, איקו הוא לא חבר שלי יותר ואיני יכולה לצוות עליו.”” שאנגו רטן ונשאר זמן נוסף בארמון. הימים באו והלכו ואיקו סירב לסור מהדרך. לבסוף חובותיה של אויה כמלכה הביאו לכך שהיא נאלצה לקבל קהל מחוץ לארמונה. שאנגו נותר בארמון לבדו. אל הארמון דידה בצעד שיכור, מי לא אם כי לגבה. “”לגבה! לגבה! צווה על מוות לעזוב את שער הארמון!”” צעק שאנגו. לגבה הסביר שאין זה מכוחו לעשות דבר שכזה, אבל הוא נכנס לארמון לארח חברה לשאנגו. יחד הם טיקסו עצה: שאנגו יתחפש בבגדים של אויה ויבקש מאיקו לעזוב. שאנגו לבש שמלה ארגמנית שאויה השאירה מאחור, עטה מחרוזות נחושת כבדות, וכיסה את זקנו במניפה סגולה. “”איקו! זה בסדר, אתה יכול ללכת עכשיו!”” שאנגו צעק מחקה את קולה של אויה. איקו נהם והתפוגג אל החשיכה. שאנגו יצא לחופשי… ימים רבים לאחר מכן שאנגו ואויה נפגשו שוב, ואף אחד לא ציין את המקרה המביך לעולם.
“