הגנה על בית- בלי יהלומים שחורים

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-03-09

ידידה שלי עברה לטבריה. בואו נקרא לה קרן. קרן עזבה בית מתעלל, ובעל שאוהב לסבול ולגרום לאחרים סבל, והיא גררה איתה שלושה ילדים, את הבגדים שעל עורה ותקווה לעתיד טוב יותר. בזמן שהיא גרה עם אבא שלה בדירת חדר עמוסה (הוא מסוג האנשים שאוספים זבל) היא הייתה חייבת לחיות לפי החוקים שלו. באופן טבעי זה לא מצא חן בעיניה. בין הסיפורים המשעשעים של מערכת החינוך הטבריאנית שניסתה לעזור- ואולי יותר מידי, וגיחות תקופתיות בגין תלונות על התעללות שבהן יש צורך ללכת למשטרה, היא הצליחה לשכור בית ישן, עם גגון עשוי אזבסט וגינה גדולה שמתאימה לילדים לפי המסורת של השכונות הישנות והמובססות יותר בעיר הזאת, עוד מהתקופה שבה עוד מטר רבוע שטח עלה כמה שקלים בודדים.  הבית הזה שהיה תחת ידיים של קווקזים צעירים ושיכורים עד לאחרונה, קיבל יחס מוזנח והוא גם נראה כך, בהתאם- אז בזמן שאחרים עוזרים לה עם תזונה בסיסית ושיפוץ, אני שמתי לעצמי מטרה לדאוג לספירה הזו מבחינה רוחנית- משמע, לא לדאוג לצבע הקירות והשיפוצים, אלא ממש להביא לאנרגיה של בית מבוסס, מוגן ושקט.  בשלב זה, הייתי רץ לתפור חבילות בד ערבי מעודן ממולאות ברוזמרין, אבני ג’ט, אניס דודא רפואי שנקטף בירח המלא, ויהלומים שחורים להגנה. אבל לקרן אין כסף לזה ולמען האמת, להאכיל ילדים זה באמת בראש ובראשונה לפני שארדן קופץ עם השטויות שלו.

לפיכך, בחרתי את אחד הספרים הראשונים ביותר שמהם אני עצמי למדתי כישוף- ספר בשם Witchcraft :Theory and Practice שהסופרת שלו Ly De Angeles, פירטה בפרטי פרטים את העבודה המאגית של הוויקה. הספר הזה היה מושלם בשבילי בגלל שנחסכה ממנו הסודיות של הטקסטים האנגליים שחיפשו להסתיר את מה שתחת שבועה בקאוונים וויקאנים מבוססים וסגורים- ובמה שהוא בריטיש טרדישניול וויצ’קרפט. ספרים אמריקאים לא במצב טוב הרבה יותר, מלבד הטרנד לחנוך-את-עצמך שיוצר מכשפות מאוד לא משכילות, המועצה למכשפות האמריקאית בשנות השמונים החליטה לה לוותר על דם, מין ודברים “”לא חינוכיים”” שעשויים להופיע בספרות אמריקאית של כישוף. וכך הפגיון הטקסי אינו צריך להיות חד- או בכלל בצורת פגיון (מקל זה גם בסדר) השוט נעלם, והטקס הגדול הוא בסך הכל אותו פגיון לא חד בגביע. ההצלה באה לפיכך מספרה של לי- שעוסק בוויקה, או פאגניזם מודרני ללא צנזורה של שבועות, שטויות או ריכוך אלמנטים של בשר ודם.

בספרה היא מתארת תהליך יצרה של Wards. וורדס הם לחשי הגנה חיים- אלמנטלים, שמטרתם להגן ולשמור מאנרגיות שליליות, או מכל כוח ספציפי שאין לנו רצון בו. במקרה של קרן השימוש בהם ברור, להגן מפני חזרה או יכולות הפגיעה הרחוקות והקרובות של בן זוגה לשעבר, ושאר צרות וחוליים שעשויים לנבוע ממצב של עוני. לפי ספרה של לי, אנחנו זקוקים ל- ארבע מתנות מן הטבע. נוצות, אבנים מעניינות, חלקי חיות או צמחים שהעניקו את עצמם למטרה שלנו. (אני שלחתי את הילדים להביא לי את אלו וסיימתי עם נימית עברית, אבן, חתיכת ברזל ושסק לא בשל מהגינה). את אלו יש לעטוף בבד, ולחתום אותו בשעווה. לקחתי שיירי גופייה מהאזור, חתכתי בסכין מטבח, וחתמתי אותם עם טיפות שעווה מנר שבת. קידשתי אותם, וקברתי אותם בארבעת קצוות הבית עם פיסת בשר- כמזון לנפש המוערת בתוך אותו קמיע קבור, ובעיקרון, הטלתי סוג של מעגל אנרגטי קבוע שבו הוורדים מזינים אחד את השני. נתתי הנחיות להאכיל אותם כדי לשמר את כוחם כל שלושה חודשים.  ככה זה, פשוט, חזק יעיל, ובמחיר אפסי, עבור אלו שבאמת לא יכולים להשקיע בקמיעות הגנה יקרים ונוצצים.

למעשה כל החזרה הזו ללחשים פשוטים שעשוייים ממה שנמצא כאן במקום הזה ובזמן הזה הושפעה עמוקות מסרטון שדניס אלברדו, הלוא היא וודו-מאמא יצרה, ובו היא מתארת איך עושים בובת וודו משום דבר ממש.

שלכם, ארדן של הגן

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.