פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2012-11-06
“
הסיפור הזה סופר בעל פה על ידי מורתי שלאויה. לא ידוע לי על מקורות כתובים אחרים לסיפור.
מלכת הנובים אויה שמעה על הכוח ויכולת הלחימה של המלך שאנגו מאויו. היא החליטה לבקרו, אבל לצורך ביטחון ולשם הלצה היא לקחה את העלמה היפה ביותר בכל ארץ הנובים והלבישה אותה במחצלות סגולות וארגמניות הראויות למלכה- שיערה נקלעה ועורה רוכך בשמני מור וחלב אתון לראשה נחבש הכתר של נוביה. אויה לבשה שריון לוחמים מעור חום ונשאה כלי נשק בלבד. כאשר הן הגיעו הלוחמת והמלכה לארמונו של שאנגו הוא כיבד אותן בימים של מסיבות ומשתאות, נראה היה ששאנגו מאמין שהעלמה הנאה היא המלכה אויה. במשתה האחרון לפני הפרידה, שאנגו נשא כוס לבריאותה של המלכה, והביט על הלוחמת אויה. “”אני יודע לזהות מלכות.”” הוא אמר. הוא לקח את הכתר מראשה של העלמה היפה, ואמר “”ואת לא מלכה. הגיע הזמן לסיים את הבדיחה הזו.”” הוא השליך את הכתר עם אבני החן שלו לחייליו לשם ביזה, ולכד את אויה. בלימודיו התגלה שהממלכה הנובית נשלטת אך ורק מצאצאים מצד האם, ולכן הוא חזר עם אויה לממלכת הנובים שהתאחדו עם השבט הת’ולני, והביא עימה תשעה ילדים (אחד משמותיה של אויה היא יאנסה, אם התשעה) כדי להביא לאחיזה בממלכה. לאחר מכן הוא חזר לאויו, ושב רק מידי פעם לממלכת הנובים. אויה היא האורישה היחידה שבחייה הייתה מלכה- שלא מתוך נישואין לשאנגו מתוך שלושת נשי שאנגו שכללו את אובה ואושון.
“