פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2011-02-08

“

המון דברים קורים. אני סיימתי סמסטר א’ של תואר שני, התקרבתי לאחדים- איבדתי אחרים… הגבתי בצורה קיצונית ומתונה. התאכזבתי עד כה מהחורף… ציפיתי מאימא טבע ליותר… גדלתי בכוחי, עברתי המון הסרת אשליות- וכולי וכולי. אני מניח שאת רוב האנשים זה לא מעניין. סך הכל הבלוג שלי טרם קיבל איזה יחס נחשק או מיוחד מהבלוגיה. מהיחס האוהד שלי לרשומת השיקויים הקלים החדשה, שאותם קראו שישים אנשים בערך ואיש לא הגיב עליה, כנראה שאין לי המון קהל- או שהעיסוק שלי לא מעניין אנשים. זה בסדר. לא ציפיתי להיות איזה בלוג אוכל שנקרא באובססיה על בסיס יומי.

הסיפור שלי מתחיל עם אדם לא קשור, שהיה חלק מהפקה נחשבת ורצה שאהיה ב””אח הגדול””. סירבתי בנימוס פעמים כאלו ואחרות, והפנתי את עצמי לעיסוקים אחרים. אבל ליקום, ולאלה הגדולה היו נטיות אחרות. יום אחד, בעודו בפייסבוק שלי, הוא הגיב על תמונה של שרירן אחד שכרגע לא אנקוב בשמו. ארזולי לוחשת. צרף אותו לחברים שלך. אני כבר מזמן הפסקתי להטיל ספק, וצירפתי אותו בזמן שעדיין הגבתי ונתתי לו תשומת לב ומחיאות כפיים מנומסות בכרטיס האישי שלו. נאמר לי לחשוף את עצמי, את שמתי את הכתבה שכתבו עלי ב””במחנה””. הוא כתב שהוא זקוק לייעוץ, אבל מהתמונה שלו היה ברור. הוא מקולל. לא משהו כמו קללה עצמית שנוצרת על אדם מחוסר ביטחון או משהו שמכשפה בשתי שקל רקחה עבור החברה הכועסת שלה. משהו רציני.

הוא זה שפנה אלי. הוא רוצה ייעוץ. הוא הרגיש את האור שלי. אני הזמנתי אותו אלי והוא בא. פעם ראשונה, עורך הדין שלו החזיק אותו יום שלם מלהגיע. פעם שנייה, בזמן שהוא נסע עם קבוצה מחבריו אלי, שוטר עצר אותם בעפולה- והנהג, שהוא מוסלמי דתי והיה יום שלם עם אותו שרירן, הואשם בשתייה- למרות שלא נגע בטיפה ונעצר. השרירן התקשר לדבר איתי על הנושא. אני אמרתי שלמחרת אני אצלו, רק כדי בשלוש בבוקר להתעורר עם חום של ארבעים מעלות ורעד. סיפרתי לו במסרים בפייסבוק ובאופן טבעי הוא נפל בחשש עמוק. ביום שני, כשעודי חולה, יצרתי ערכה להסרת קללות: שיקוי מסיר קללות אוניברסלי, עשב מתוק להבערה, קטורת טיהור, קטורת הסרת קללה, רעשן מקודש לדמבלה וודו- נחש הקשת בענן, גביש קווארץ אהוב ומטהר וכו.

ערב לפני כן קבעתי עם שאמנית שיש לה דוב, ועם ידיד קרוב שבמקרה השתחרר מהעבודה שלו. קבענו להיפגש בלב המפרץ, אבל שם, שוב ושוב אוטובוסים עברו על פניו, והוא התקשה להגיע. גם שלוחה של הקללה. לבסוף, הוא הצליח להגיע, ואני השתמשתי במעט משיקוי מסיר הקללה עליו. הגענו לתחנת “”השלום”” שם השאמנית תפסה אותנו והצליחה להסיע אותנו… לשכונה נפלאה ביפו. המקום היה מאוד אותנטי ומעט מאיים. פגשתי את הבחור, דיברתי והסברתי- חזיתי עבורו למרות שהראייה שלי הייתה מעורפלת מעט מן החולי, ואז הסרתי את הקללה. מיד התאבון שלי חזר אלי. התיישבתי עם שאמנית שכבר נטשה את הבלוג שלה יחד עם ידיד טוב והתיישבנו ב””דיקסי””. אחרי שירדנו על הכנפיים המפורסמות שלהם, ואני המשכתי למדליוני בקר מדוייקים בטעמם ומשם לעוגת גבינה ניו-יורקית- שעלתה בטעמה על כל אלו שאכלתי. משם נסענו לעזריאלי הסואן (שאני מתעב) ומשם עליתי על רכבת וחזרתי לביתי אשר בטבריה.

אני מרגיש… שזה שלא הצלחתי לכתוב על סאווין השנה, החג שקורה בביתי, פיספסתי משהו. החג, שפית מפורסמת באה לבשל לנו- והיתה מלחמת אגו בינה לבין אימי. בזמן החג, הצגתי חלק מהחפצים המאגיים המעניינים ביותר שלי על שלושה מזבחות שונים. בתמונה הראשית יש ארבע בובות קצ’ינה. בובות קצ’ינה הן למעשה בובות של רוחות טבע (והן יכולות להיות כל דבר- אבטיחים למשל, סנאים ושאר ישויות מיתולוגיות) שיוצרים עבור חגים מסויימים עבור ילדים של שבט ההופי. מכיוון שיש מעל ל-500 רוחות מוכרות בשבטים הללו, יש ללמד את הילדים עליהן מגיל מאוד צעיר. הבובות הללו נדירות יחסית ונסחרות במחירים גבוהים מחוץ לשבט- ולמרות שהן לא קדושות בעצמן הן תזכורת מתמדת לעולם הרוחות שיש מסביב. את הבובות הללו אני בחרתי- במרכז נמצאת אימא מפלצת שחורה וקניבלית המחזיקה סכין ופרוות ארנבת. מימינה-  מפלצת לבנה- בן זוגה. משמאלה בצבע טורכיז קוקופלי, אל הריקוד והגשם שקיבל נערות יפות לקורבן. והשאמלית ביותר, היא רוח הסנאי- האחראית על האיסוף והצבירה. יש לי עוד- יש לי את אחוטה הכחול, רוח הלוחם, אימא עורב שהיא האימא של כל הקצ’ינות ואת אאוטוטו- אב כל הקצ’ינות.  הן מגולפות משורש, ומעוטרות בעור, נוצות ופרווה.

היו גם פסלונים של לואות מהוודון, כגון הבארון סמאדי ואשו דה קאפה פרטה (אשו של הגלימה השחורה- של קללות המוות) אוסף צלמיות עורב של שבט הזוני, ונשמה אנושית אחת בבקבוק. המזון היה גם הוא עשיר: עופות בסילאן, סושי שאני הכנתי… ערכתי סידור פרחים של כריזנטמות בתוך גזע עץ חלול, מעל גולגלת חמור מסורתית. בטקס עצמו הכנתי גם משחת תעופה ולקחתי את כולם לטיסה לכיוון ממלכתה של הקטה. שם יצרנו מילגרו- קמיע כסף קטן עם משמעות ועוצמה. ויותר מזה אין ברשותי או ברצוני לספר. אבל גם את זה לא לספר היה טעם נפגם.

זה מקסים בעיני איך שהיקום הזה עובד לפעמים. בזמן שאני משחרר רגשית ואנרגטית תלמיד שלא מוכן ללמוד אצלי- בגלל שאחרי מסע לחו””ל הוא גילה שזה לא מתאים לו. אני מדבר בטלפון, ומעיין בכרך עב כרס, ולצידי אישה מקשיבה. היא שואלת אותי על הכישוף והפאגניזם. היא מתעניינת זמן רב בנושא. היא קראה ספרים, והתעניינה וחיפשה מורה… היא גם מהצפון והיא בטוחה שכל המאגיה והפאגניזם זה משהו שאולי אפשר למצוא בתל אביב והמרכז. מסתבר שהיא גרה חמש דקות נסיעה מהבית שלי. שיחררתי תלמיד וזכיתי בתלמידה, באותן חמש דקות. אז רחלי, ברוכה הבאה!

אני מתחיל לביים סידרה שתהיה ביוטיוב. אני מגבש עבור זה משאבים,  מדבר עם אנשים. לי בתור במאי שתהיה העבודה הקשה ביותר. זה מה שקורה החל מהסופ””ש הזה של השניים-עשר לפברואר. השגתי גישה למחסן תחפושות, למוסיקה ולשיר פתיחה- ואפילו לאיפור מקצועי כלשהו. מבטיח לספק קישורים. בזמן זה כבר הספקתי לדבר על הסידרה עם הכוכב הראשי והתסריטאי, לאיים עליהם בשרביט חדש עשוי עץ אבוני שיש לו הכוח להגביר כישורים מאגיים של המכשף עם ידית עץ פדאוק שיש לה””זצים”” או פעימות אנרגיה לא צפויות ואלימות מעט. משהו מעניין יצא מזה. אולי שבט. נראה.

אני אחרי סמסטר מתיש משהו- הראשון של תואר שני. עוד שלושה ולא יידרש ממני יותר להופיע בקורסים- ולפיכך מבחינת זמן… לפחות מבחינת זמן הוא יהיה שלי. אני שמח עבור זה. אני חושב שיש לי יותר אולי מהרבה אנשים אחרים שליטה על הזמן שלי. למרות שאני צריך לעשות החלטות קשות לפעמים- ולפעמים חסרות לב. אני מנסה לפצות את האנשים הללו אחר כך- אלו שזנחתי אותם מבחינת הזמן שאין לי. הכוחות שלי גדלים אפילו כעת. אני נהנה מהחורף. כמעט שלא איכפת לי גם שהוא בא במנות קטנות אם הוא מרוכז וישאר הרבה זמן.

היו פריצות דרך נוספות. למשל, יצא לי לכתוב כמה הייקו:

השירה חיה, בליבה פועם אור, ציקדה בוכה.

מדוזה בים, קיפאון תכול בה גם, מגדל שן נם.

ואחרון חביב:

מחרוזת ענבר, שמן אתרי ורד, כישוף אהבה.

המשך יום מקסים.

ארדן.

 

 

“