פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-05-17
פאקס- Pax היא אלת השלום הרומית. היא שוכנת עם האריה, ומרמזת ששלום מגיע עם הכוח לשמור עליו- גם במלחמה. זה אינו שלום שליו. זה שלום של כוח, במציאות שאין עליה עוררין זה נכון. שלום אמיתי יש רק למדינות שבהם הצבא כה חזק עד שאי-אפשר לחשוב על לתקוף אותן ישירות. זו הסיבה שהפיגוע הענק במגדל התאומים בארצות הברית היה הלם כה גדול.
כפאגני אני מאמין שחוקים הם דבר נהדר כשאתה מציב אותם לעצמך. כל הנושא של בחירה חופשית נובעת גם מלבחור את הגבולות שלך. זו הסיבה שראיתי את היהדות בצורה מגוחכת וזו הסיבה שברחתי משורותיה מוקדם. למשל-
“שלמה המלך היה החכם באדם” וחטאו היה בעבודה זרה. אם האדם החכם ביותר בין האנשים שקיימים ואי פעם היו קיימים חטא בעבודה זרה, וידע את התוצאות של זה, כנראה שהאיש ידע מה הוא עושה.
דתיים ממהרים מאוד “לתקן” אותי: שלמה פותה על ידי נשותיו לעסוק בעבודה זרה, או שהוא הרשה לנשיו לעסוק בה מבלי ממש להתעסק בה בעצמו, או אפילו שזה היה ניסוי מטופש שהוא עשה במשך לא יותר משנה. הכל תירוצים- אי אפשר לקבל מלך גאון ולהעביר אותו דמוניזציה בכפיפה אחת- ועוד לצפות שנקבל את זה בסדר.
או למשל “בכל דור ודור יעלו עליו להרוגו” על העם היהודי. איזה מין אל סאדיסט ירצה את זה? אתם יודעים מה? אני לא מתפלא. אל שהוא ענן עשן צבעוני, שאין לו דמות אנושית, ברור שאין לו גם רחמים. אל כזה שהוא “קדר” שיוצר את העולם מחומר אבל אינו בעולם, ברור שהוא ייתייחס אל כל הברואים שלו בתור נמלים- מה זה משנה עוד שישה מליון, פחות שישה מליון הא? אולי זו הסיבה שאין לו פסל או מסיכה. אל שאין לו פנים, אין לו רחמים, אין לו אהבה ואין לו שייכות או קירבה לברואיו. וזה ברמה הדתית ברמה הפרקטית אני בוחר שלא להאמין לגבולות טיפשיים אחרים- “אם את לא שוקלת ככה וככה, למשקל ככה וככה, את לא יפה”
ומה עם מאגיה? כאן זה המקום שבו צריך הכי הרבה להתעלם מחוקים, זו אמנות ואין דבר כזה שאין דבר כזה- אין לי “אני לא יכול_____” השלם את החסר.
חופש החשיבה שלי אפשר במידה רבה את התובנות האלו, ואני מאמין ענק בחופש הביטוי, נכון, גם אותו צריך להגביל. ראינו מה הסתה קלילה לרצח יכולה לעשות, אבל אני מאמין שבתוך קהילה קטנה ואינטימית חשוב לשמור על פתיחות ועל יכולת להציג ולבטא דעה בצורה מלאה- גם אם היא מכאיבה, גם אם היא שופטת וגם אם היא לא נעימה, כי בקהילה מאגית דבר כזה יכול למנוע אסון. בקהילה פאגנית, איכפת לנו מספיק כדי לבטא ביקורת אחד כלפי השני. מקום ללא ביקורת הוא מקום מפתה, אבל הוא מלאכותי.
גם עם כל הכוונות הטובות באמת, בסופו של דבר ביקורת כלפי האחר תתנפח בתוכנו, ללא פורקן, וכשהיא תצא החוצה, זה יהיה בפיצוץ, ולא בשיחה נעימה ועדינה. ואם היא בכל זאת תודחק, אני מאמין שבמקום קומונה חיה, תהיה לנו עיר מתים שלמה.
שי ביקר אצלי הוא סיפר לי ששמים במים פלוריד, כי ניסויים על אנשים בכלא הראו שזה מוריד את רמת האלימות. ולעזאזל, זה אונס של המנטליות והאופי האנושי, אם זה נכון. שי ידוע בזה שהוא לא טורח לבדוק את אמיתות העובדות שהוא פולט אם האוויר אלא מדבר אינטואיטיבית. זה לא הפעם הראשונה שאני שומע על משהו כזה.
גם בסרט של סידרת המד”ב פיירפליי הסרט סרניטי מדברים על כוכב, שכדי להוריד את רמת האלימות באוכלוסייה, הזרים אל האטמוספירה גז בשם פאקס. הגז עבד יותר טוב, ועשה את כל האוכלוסיה פסיבית. אנשים הפסיקו להגיע לעבודה, אנשים הפסיקו להיות איכפתיים, והם הפסיקו לנשום. בנוסף חלק מהאוכלוסיה הגיב בצורה הפוכה ווהגז גרם לעליה ברמת האלימות שלה- הם הפכו להיות מפלצות שמשחיתות בשר אנושי, ואונסות אנשים למוות.
יש בזה הגיון מאגי רב, על מנת להעלים אלימות באיש אחד, האיזון דורש אלימות מוגברת באיש אחר. תנודה ביקום מגיבה לתנודה אחרת. הרמוניה אינה שאינה פירושה שלום. ומה שמדע בדיוני של אתמול, הוא המציאות של היום.
נימוסין, שאינם פירושם אמת, או אפילו איכפתיות.
זה המסר.
זו דעתי.
ארדן.