פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-07-20

 

למחרת בבוקר נסענו לאבי ברמלה. היה חם, אבל לא היה לח, במנוף יד רמזורים שינו צבע מאדום לירוק הדרך החליקה תחת גלגלינו, והגעתי לאבי. לאחר הטקס המייגע נכנסתי לביקור. הוא העניק לי תיק מצמר אלפקה, ססגוני ומשוגע, והבהרתי לו שזו הפעם האחרונה שאני נוסע כה רחוק לראות אותו. יצאתי לאחר ביקור של רבע שעה. איבדנו את דרכנו בדרכים- נסענו לסטונאייג` ברמת גן והגענו רק שעה לפני הסגירה (יום שישי החנות נסגרת בשתיים בצהריים) הכנסתי חתיכות של רוזקווארץ יקר, כלצית אדומה וירוקה אחד מהקרנליאנים הענקיים שהם הביאו… אחרי מזדנבת ידידה נוספת, חדשה שירשתי. אני מעניק לה מידע בנוגע לאבנים, לילי מגיעה, קונה לעצמה גם כמה אבנים נוספות ולקופה. אנבל מתגאה בשתי וולפי סטונס חדשות (רוצים לדעת אילו? תשאלו אותה) בשאר שלל נאה. לאחר מכן הלכנו לסושי שהתארך לשלוש שעות כי חיכינו לשי שחילל את המזבח של בת זוגתו וגנב לה את הgoddess effigy שהייתה גביש אמטיסט מלוטש. הסושי היה נחמד (תזכרו אותו, זה סממן לשבוע הקרוב)

ואז היה המפגש. מצאנו את המקום- בגני יהושוע ליד הירקון… מקום מזעזע. מסתבר שאדם שנתן את המפה (ושברח מהמפגש לאחר חמש דקות שלמות) אפילו סימן את מיקום הפדופילים נכונה. הגיעו אנשים לאט לאט, ואני החלפתי בגדים למשהו יותר חגיגי ונוח. לצערי חלק לא נהנו מהמפגש. אני מבין שלא כולם יכולים לאהוב את כולם, ואני מבין שיש כאלו הנעלבים מדברי אחרים, אבל חשתי כמעיין פגיעה אישית וצורבת, שהשליכו את כל האחריות עלי לגבי משהו שמישהו אחר אמר. זה המפגש הראשון שאני אירגנתי לבד- נכון שדאגתי שאנשים יעשו דברים אבל סך הכל אני זה שאירגנתי הכל ביחד. זה מפגש הפורום שלי וחבל שאנשים הולכים מרחקים עצומים כדי להרוס. אבל אני התגברתי כבר על זה.

המפגש החברתי כלל הצגה עצמית- (שנגררה למונטי פייטון) והחלטה על קורבן משותף. לילי נעלמה בדרך וכבר חששתי שהפדופילים חטפו אותה. היא ציינה לאחר מכן שהיא יכולה לבעוט אבל העובדה שפלאפון שלה היה סגור בזמן שהיא חיפשה את אהובה היקר הדאיגה גם אותי וגם אותה. היא נמצאה בסוף, המרחק בינהם נוצר בגלל דיס-אינפורמציה. אחרי ההצגה העצמית היה טקס הודיה להקטה שאלון ערך. אלון יצר מעגל מקסים עם הנרות שאני וכמה מחברי הפורום הביאו וקרא להקטה. הקריאה הייתה אלגנטית פשוטה וחודרת לבבות. ממש במקום. לאחר מכן טל ערכה מעגל מקסים של הסרת חסימות וריפוי הילה. הוא היה יכול להיות מושלם אם היא הייתה מעבירה מידע על שימוש בקריסטלים לפני התחלתו ואם מישהו לא היה מדבר בפלאפון במהלכו וקופץ החוצה כדי להגיד להם שלום תוך כדי שבירתו המוחלטת של המעגל, זה היה אפילו יותר מושלם. בעע. לבסוף העברתי בזריזות (ייתר! אני מודע לכך!) טראנס העצמה אישית עם קטורת המכילה כמויות שוות של אניס, לוונדר עלי וורדים לבנים ולבונה- וריח הקטורת האורגנית של אלון, מרווה אינדיאנית מילא את האוויר מסביב. כולם נכנסו למעגל (חוץ מראידהו שהתעלף מעייפות מחוצה לו…) והעברתי טראנס העצמה אישית עם סמלים ומפתחות שאנשים יכולים להשתמש בהם לאחר מכן. המפגש הרשמי תם. אנשים הלכו להם… לבסוף נותרתי עם לירן לבד ודיברנו על דברים שאני זוכר מהקורס של רינה, ושאר סיפורים. כשאני ואנבל הגענו לאוטו (בקושי, חששנו גם שהוא נגנב בהתחלה) כבר היה אחרי חצות. הגענו לבייתי והיא הלכה לישון בחדרי לידי מכיוון שאחותי התכוונה להגיע בשבת בבוקר ולהיות בחדרה עם הילדים. הלילה הזה לא ישנו הרבה.

הימים הבאים עברו עלינו בהכנת ואכילת סושי, צפייה באווטר וטיהור באמצעות עשן ושיקויים שונים. ביום שני החלטנו לערוך את המסע לנצרת ודליית אל כרמל כדי לרכוש שכיות חמדה כגון בקבוקונים וקופסאות בדליה, וחומרים מאגיים בנצרת.

הסבר קצר, בעבר הרפואה העממית והכישוף הארץ-ישראלי היו אפופים זה בזה- והיו חנויות רפואה עממית הנקרא חנויות עיטרין. בחנויות היה אפשר לרכוש לצד תבלינים וקיטניות חומר כמו אלום המשמש בישראל להסרת עין הרע (נקרא גם שבא, שב וכו`..) ועד דברים אקזוטיים יותר כמו עצמות זאב שהושאלו למטופל במחלה כרונית, והוחזרו אחרי ההחלמה כסגולה לריפוי מואץ. כיום לאחר בוא הרפואה המודרנית ופריחת הרפואה המשלימה רק קומץ של חנויות כאלו נותרו במקומות מרכזיים ונידחים שונים ברחבי הארץ. אחד מהן היא החנות של נגי`ם נאבלוסי בשוק בעיר העתיקה בנצרת. שם קניתי לבונה, נרות שהם שיירים ממה שהכנסייה מייצרת לעצמה, לטאה משוטחת, ענבר אפור, מור, קמומיל המיובש בבית, גדעה מצוייה, תמצית קמפור, חרדל שחור ובנזואין. הוא ניסה לרמות אותנו ולמכור לנו דברים שהם אינם מה שהם באמת אבל רמת הזיהוי שלי אפשרה לדעת מה הוא הדבר המקורי ומה לא. נשאתי בידי ספר המכיל את שמות הצמחים והחומרים בעברית ובערבית כדי שאוכל לתאר את מטרתי. משם הלכנו להוציא כסף, ועברנו לדלית אל כרמל, שם קניתי את הבקבוקים מן הזכוכית המצרית שאני אוהב כ”כ. אנבל מצאה מתנה לידידה- בובת פיה ירוקה. נכנסנו לחנויות המחזיקות עתיקות ושאר מזכרות תיירים. בחרתי לבסוף ארבעה בקבוקים מזכוכית מצרית ושניים העשויים מזכוכית שעברה טיפול בחול שיצר דוגמאות שחורות ולבנות על פיהם, ולקחתי מזלף ארומטי. זה מעיין בקבוק עם צוואר ארוך ששמים בו נוזל רייחני שניתן להזליף אותו מארבעת החורים בחלקו העליון. מקסים. בחנות האחרונה גיליתי שהפלאפון שלי נעלם, חיפשנו במהירות בין החנויות עד שהגענו למסעדה נחמדה בה אכלנו קודם לכן, הפלאפון שלי היה שם. הוא נלקח חזרה על ידי- ונסענו חזרה הבייתה לצלילי jesus christ-super star

עבדנו על הפנטכלים ממסורת פיירי,פתחנו צ`אקרות חסומות וטיהרנו וטיהרנו… ולבסוף לא יצא המידנייט מרגריטס וללכת לחוף הים, אבל אני מרוצה בכל זאת כי את הדברים ההכרחיים עשינו בכל מקרה. עשינו גם סיבוב בטבריה ואספנו חומרים לסושי בשביל אנבל, וגם צ`ופ סטיקס רב פעמיים. במקרה מצאנו גם נרות מדהימים, אבל רק במקרה. היא הלכה אתמול, ורק היום הספקתי לסדר את מחשבותי וחדרי מהבלגן. גם השתלטתי על פורום מדיטציה שפרח מבחינת עלבונות אישיים בזמן ששהיתי בעיסוקים אחרים. כן הייתי בו כל יום, אבל לא זמן מספיק כדי להשליט את הסדר הרצוי בו.

בתמונות- לפי הסדר, שורה ראשונה שמאל לימין- בקבוקים עם עבודת חול, ענבר אפור ספוג בשעווה ובקבוקים מזכוכית מצרית. שורה שניה, חומט רפואי מיובש ומשוטח, בקבוקונים מצרים על רקע השולחן שלי.

היה נהדר, ומסעיר ועמוס. אשמח לחזור על זה שנית (רק בלי הפשלות המאגיות וההרעלה)

ארדן.