פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-03-29
אני מסתכל מסביב. האוויר קריר- לא ציפיתי למזג אוויר נעים כזה כאן. אני מחובבי הקור הקפוא וירושלים ענתה על הציפיות שלי… אני יושב בקשת מאבן חיוורת ומביט עליו. ענק דורסני- עשוי מתכת וזכוכית כהה. עיר המתים- מקדש המוות.
זה מדהים כמה מהר זיכרון הופך לפולחן. אפילו אפרת השתמשה במילה “מגלומני” כדי לתאר את המקום הקר והיפה הזה.
החכמתי מפעמים אחרות. בקירבה אל המתים ואל חפצי המתים אני מבקש מהקטה לגזור עיגול של שקט סביבי- רצונות אלו שעברו מהעבר אל ההווה לא יחדרו את ההגנה הזאת, לא יפריעו וישאירו את המוח שלי במקום אחד- למידה.
אני נכנס למבנה ענק שכל מטרתו היא להחזיק דגם מוקטן של יד ושם, וקפיטריה יקרה ותת קרקעית. אני משאיר את תיק הגב השחור שלי שם, לוקח איתי רק ארנק ומכשיר סלולרי- שבו התעלמתי מחמשת השיחות האחרונות של אימא.
משולש- אוהל תת קרקעי ענק מבטון. על קצה אחד יש את היהודים מלפני השואה באירופה. זמרת אופרה שמתה לפני שחשבו ללדת את הורי מופיעה בחלון ושרה- בזמן שמלחין יהודי מעביר את קשתו על הצ`לו. החיים היפים. אני מבין במידה מסויימת למה היה כה קשה להשאיר את זה מאחור בזמן שהיטלר עולה לשלטון.
אני מעביר יד בשיערי- הוא ארוך ועשיר, אני מדמיין את כל הנשים שנאלצו לאבד את אותה הזהות ששיערן העניק להן- ואז את חייהן…
ההגנה מתחילה לנשור, ואז נשזרת בחוזקה חזרה בכוח רצוני להילה שלי. יש משקפיים שם- ויש ענק ברקת פה- סיפור לכל חפץ- אפילו דגלי הרייך הנאצי מקוריים. צבע נטמע אל התמונות השחורות לבנות- התצוגה שיצאה מכיסי המתים במחנות ההשמדה- עדויות-עדויות-עדויות ואז משולש של אור- החוצה, הנוף של הר הזיתים והעיר המוזהבת והחלודה מדם, ירושלים.
“זה מה שרציתי בשבילך שתדע לך! חסרה לך התמצית היהודית שיש בלב שלי. אני הייתי שם, אני ראיתי מה זה שינאה ליהודים.” סבתא שלי אמרה- ולא אמרה יותר בנידון. אם אגיד לה שאני לא יהודי ואני מוצא רצח של כל עם אחר- היא תגיד שהיטלר היה מגדיר אותי כיהודי- בגלל דמי והורג אותי בכל מקרה- ותפטיר את זה בהיסח הדעת שגיל ההתבגרות לא חלף מעלי גם בשנתי העשרים ושתיים.
אני יכול לומר לה שאני מאמץ את הלאום אבל זונח את הדת, אבל המושגים האלו מורכבים מידי להרבה- ואני לא רוצה להעמיד אותה מול סערות נפשי. אז אני פשוט שותק.