פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-01-23

יום חמישי שעבר, היה מפגש עם הצל. רינה מגדירה את הצל בתור דברים שמונעים מאיתנו את ההתקדמות בדרך הרוחנית שלנו. התמודדתי עם דבר קטן יחסית, לא הבאתי את כל התסביכים שלי לתוך המעגל. החוסר עצמאות שלי ומאיפה הוא נובע. גיליתי את התשובה פחות או יותר, הצל *ההוא* התפוגג לו בו במקום, יש שרידים, אבל אני עכשיו אדון לעצמי פחות או יותר בנושא. והלילה הם חזרו.

אתם לא יודעים, אבל לא הייתי מסוגל לישון לבד עד שנתי ה12. החשיכה איימה לבלוע אותי. זו לא החשכה הנוחה והנעימה והיבשה שאני צועד בה כמכשפה היום, זו חשיכה שהיא ביצה מלוכלכת, מלאה בגורמים מאיימים- אבות מכים, חייזרים וכל היצורים המבחילים של הלילה. זה היה מהסוג של החלומות האיומים ביותר- לא היה צריך הרבה, לא קרה שם שום דבר מפחיד במיוחד וחלק מהמראות בחלום היו אפילו פסטורליים, אלו החלומות שמה שקורה בהם בסדר- אבל יש תחושת אימה עמוקה שמלווה את הכל, והידיעה- *הידיעה* שעוד רגע, עוד שנייה הכל הולך להשתבש. אתה לא רואה את המפלצת, אבל אתה יודע שהיא שם, על סף ההכרה- הצל בקצה המדרגות. שנים שלא סבלתי מחלום כזה.

ואולי זה בגלל ששנים לא חשתי חסר כוח באמת. שנים לא עמדתי עירום מול הפרא בלי כלים להתמודד.

אבל כנראה זו העבודה עם הצל. אני אקבל מה שיבוא.

ארדן,

של הגן