פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-02-02

גם האקדמיה לשמה חסרת תועלת. אני נאלץ לשבת על מושבים מעץ, גסים, פשוטים ולא בריאים לגופי. כמובן שאגודת הסטודנטים אינה משנה את המצב במאבקה חסר התכלית בהקשר הזה. אם זה מקדש לידע, הדבר היחיד שמקודש בו הוא ידע. אני אסבול בדממה בשביל שחכמת המרצים תמלא את ספלי בחינוך קלאסי שנמנע ממני במקום אחר.

כחלק ממתנת יום ההולדת של אנבל, אני רוקח שמן שליטה באנשים. שורשים של קלמוס וליקוריץ, הם משמשים ללחשים שכאלו מאז מצרים העתיקה. אני מוסיף רסיסי אחלמה סגולים- כדי להשפיע על תת-המודע של הקורבן, מכניס פנימה חתיכה גדולה וזהובה של גלנגל, מביא המזל חברו של המהמר. מפורר גרגרי כסף של לענת האבסינט, לחיזוק השליטה, מטפטף פנימה טיפה של שמן תמציתי ווטיבר, עם ריח של אדמה מעושנת. גופניות ופיסיות. ומציף בתערובת הזהובה-ירוקה גרגרים וורודים של עץ אלה- לכוון את שימוש השמן הזה עבור המין הנשי. הוודאנים בוודאי לא היו (או שמא כן?) מאשרים אינטרפטציה של שמן בצורה שעשיתי זאת. היא תשתמש בשמן היטב כמדומני. אנשים רבים צריכים שיכוונו אותם לכיוון הנכון. אלמנטים אלכימיים שיוצרים מערכת מושלמת. אני מביט בצנצנת הזעירה ומניח אותה לצד ארבע אחרות.

אני מקריב שלושה קני קטורת למרקיורי אל התנועה וחכמה, להקטה פטרוניתי וכמובן לאמטרסו, אלת השמש היפאנית שאולי תקשיב לתחנוני, אם יש לה מעט פנאי לעזור לי להבין את השפה והראש היפאני כדי שאוכל להשתלב במקצוע. בנתיים הציונים שלי קבועים- לא מאיות, אבל בחלק המקרים כמו בשפה הקשה היפנית ציונים מספקים.

אימבולג בא והלך. הייתי אמור ללכת לטקס אבל שני מבחנים בשבוע נוטים לעשות אותי עמוס מעבר ליכולת הקיבולת האישית שלי. אני מדליק נרות, אבל מתפלל לגשם, קור וחורף. אני מטיל אבן שחורה וחלקה אל מימי הכינרת- ומביט אל החיזיון שנוצר בניצנוצי האור. אדום עובר, וסמלים כמו רונות מופיעים מול עיני- פי הנהר, הגנה יופי מתפוגג.

ארדן.