אבן

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-02-11

אני טווה משלים, אגדות וקסם- בחיים האלו. זוהי מטרתי כמכשפה. אני פוגש אנשים ומשאיר טביעה של הבנה, או אפילו דחייה באנשים סביבי. אני המכשפה אחרי הכל. המאווים עוברים דרכי ומקבלים חיים. אני בוחר ללמד נערה שהיה לי מעט מאוד סבלנות עבורה לקח.
 
היא מבקשת אושר עבור אחותה. היא אומרת שהיא מוכנה לקחת אחריות על המשאלה הזו. אני שולח אותה לגינת הבית שבו התארחנו. “בחרי אבן” אני אומר בקול משועשע ומצווה במקצת. היא בוחרת אבן ומנקה אותה. אני לוחש את שם האחות לתוך המבנה הקריסטלי של הסלקטיט. האדמה שבתוכו תשמור על השם ומה שיש מאנרגית הנשמה של האחות בתוכו עד שאשחרר אותה. אני אומר לה “הלבישי את האבן במשי, ובשמי אותה בבשמים. כך, העושר והפינוק יעבור ישירות לאחותך. עלייך לבשם אותה כל שבוע מחדש באותו היום.” היא מסכימה. היא מניחה את האבן על השולחן. הזמן עובר, וכולנו בוחרים לישון. למחרת בבוקר האבן נעלמת והיא נכנסת ללחץ, מי ניקה את הבית? מה העיף את האבן? שאמן עוזר לה לחפש ומוצא את האבן עם הנשמה בתוכה. הלחץ הזה הוא הלקח- אושרו של אדם אחר הוא כמו אבן שצריך לדאוג לה, לטפל בה. לעיתים היא נעשית נטל אחראי בלתי נסבל. אני מקווה שהיא תלמד זאת בשלוש השנים הבאות שבהן הלחש שלי יפעל.
 
נסעתי לקבוצה של אנשי רוח שהזמינה אותי למפגש בישוב מפונפן בשם “מצפה עדי” בצפון הארץ. שם פגשתי את אנה וחברים נוספים. עברתי שני מסעות שאמניים ונכנסתי לדיונים עמוקים. במסע הראשון גררתי את חלום/שי (שיעל עדיין שואלת מדוע הוא פשוט לא מתנת החלום (שי חלום) ונלחם באספקט הדואלי של חייו. זכיתי בשרביט חדש- אחד שרונות כמו הלאגאז ורונת השאול חרוטות על ידי תולעי עץ עליו.
 
הם באו אלי היום- נועה, חלום וקורי. דיברנו, דברים מתוקים, דברים מרים- זימנו גשם, במעגל- אני באמצעות מילים, קורי באמצעות לחש בפורטוגזית קצבית ומוזיקלית, חלום על ידי קונדליני ורטט, ונועה על ידי מילים קצרות נעלמות אל האוויר, פחות מובן ויותר רגש מאחוריהן. אני יצאתי הרשמי כמובן.
 
ארדן של הגן
 
 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.