גודייבה

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2007-09-12

המתיקות של השנה שלי היא לא מגיעה בתפוח בדבש. אני בכלל לא מבין את הקונספט- אי אפשר להנות מהמתיקות הטבעית של הפרי או ללקק דבש באצבעות? חייבים לשלב? אז לפחות תכינו שטרודל.
גיסי מהתל בי. הוא נסע לכנס רופאי שיניים בחו”ל ואני דרשתי גודבייה. לאלו שלא יודעים זה השוקולד הטוב ביותר בעולם. יש לי באמת מעט הזדמניות לטעום מהזהב האדום הזה, כי אין חנות בארץ, וניתן לקנות אותו רק בדיוטי פרי. בתמורה לקופסא עטופה בסרט זהב אני משלם את המחיר המלא לגיסי ש”לא יוצא פראייר”. השנה הם החליטו לומר לי שלמרות הנחייתי הם לא קונים לי גודייבה.
קצפי יצא עליהם. זו הייתה שנה שבה אחותי נהנתה ממאכלים אין קץ שרקחתי במטבחי ושלא לדבר על לחשים ושאר דברים שעשיתי עבורה. כשחזרתי לבייתי, במקרר חיכתה הקופסא בברק הזהב האדום.
הם יכולים לשרוד. השנה.
 
השנה שלי בכלל מתחילה בסואווין. זה מדהים איך כל סאווין מראה שלב רגשי אחר בחיי. סאווין שלפני שנתיים ישנתי בזרועות אהובי. סאווין שלפני שנה הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. סאווין השנה אני כנראה אחגוג לבד את מעגל המוות.
צלילי הזאנג ושירת הציפורים ממלאת את ישותי באבל קדוש, בדמעות מתוקות על זיכרון של ריח, זיכרון של צליל, וזיכרון של אהבה… שאינה שלי עוד.
השנה אני משאיר את האהבה ואת הכאב שבה עימה- לאנשים אחרים. הקדשתי את עצמי ללימוד. לימוד של שפה חדשה, של תרבות חדשה ושל אמנות חדשה. היא תיפול יחדיו עם הקסם שאני כבר מכיר.
אני צועד בדרך החדשה הזו בלי פחד אמיתי. חשש וחרדה פה ושם אבל בלי פחד שיטווה קורים של פלדה על לוח ליבי. כל חיי חייתי בבית הזה, שהיה מזור לכאב וכלוב מוזהב פעמים רבות. אולי באמת הגיע הזמן לוותר עליו עבור מגורים צנועים יותר. אולי זה השיעור של הליידי גודייבה שזורם במהותי. מתחת לבגדים כולנו אותו הדבר. עשירים, עניים יפים או מכוערים, אנחנו בני אדם. בעלי כוחות, חסרי כוחות אף אחד לא חסין בפני האומללות והאושר שהעולם הזה מביא עימו.
 
ריח היערה מחלוני,
טעם השוקולד בפי
תחושת המשי האוחזת בגופי
פגים כחלום חיי
כמאגיה של הלילות האפלים ביותר
הנעלמת מול השחר האדום.
 
ארדן,
של הגן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.