אני רוצה ללמוד משהו על עצמי

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-04-30

 

אני רוצה ללמוד משהו על עצמי, אז אני מחפש בעבר. הולך במסדרונות התודעה, המבוכים הצרים והארוכים או הרחבים שאליהם מחלחל אור שמש. כמה נדירים המוארים האלו! כמו תכשיטים. אני לא הולך לבד. מלווים אותי קולות, קולות חיים, קולות מתים, קולות של אלות ושדים… לעולם לא לבד.
גם קולות של משרתים, מסווגים ומציינים, מקשרים אל היסודות.
הרבה פעמים אני חוקר את המהות שלי. לעיתים אני מוצא פנינה, יהלום נסתר של הבנה חדשה. לפעמים זווית אחרת מעניקה מהות וכוח. הפסקתי לקחת קיצורי דרך והתחלתי ללמוד על ההיסטוריה של המאגיה- מהתקופה שיש היסטוריה כמובן.
 
טלה בר (מתרגמת “האלה הלבנה” של רוברט גרייבס) גוערת בי. אני צריך לדעתה להתעלם מההיסטוריונים השוביניסטים ולחפש את האמת שלפני המילה והכתב- והאמת לדעתה היא חברות מטריאכליות לפני המילה הכתובה. לפני המחשבה שמוצאת צורה במילים ובקולות. אני לא בטוח שאני מסכים. להטיל ספק בכל דבר זו שיטה נפלאה, אבל אין לי ספק כי צריך מידע מוצק על פיו ניתן להפריך או שמא לא את מה שהיה. נכון שלעולם לא באמת נדע מה היה שם, כי הלוגיקה נכשלת להבין את העבר. איך העולם נראה בעיני המיתוס, בעיני האלים, בעיני המהויות העתיקות שזנחנו עבור עתיד נוצץ, ואני תמה, האם המאגיה יכולה להחזיר את העבר המעטיר והעשיר.
גם זו לא תהיה המציאות הישנה, האם משהו שנצפה בעיני הרוח הוא מציאות עבור הלוגיקה הקרה? לא, או לפחות אני חושב שלא. אבל עבורי זה יספיק. כרגע.
אני מעלעל בספרים שמכילים את הידע על שומר ואכד, כנען ובבל.
יש סיפורים, טקסים, מילים…
המאקלו אשר מגרש את הרוח שהאפלה מעניקה לאדם, המאש-מאש, המילה הראשונה ל”מגרש” או מכשף, והעובדה שאז המאגיה הייתה שייכת לעשירים. הטקסטים נכתבו בגוף שני: “אתה מערבב גושי המטייט עם קורנית.” ובשפה כמעט פיקטוגרפית, ללא הברות. זו הסיבה שקשה כ”כ לתרגם היום את הטקסטים המקוריים שגם אז נקראו על ידי מתי מעט, עשירים, מלומדים ונדירים.
 
שאלתי בפורום מאגיה על הקשר בין מאגיה למיתולוגיה. לא הגיבו. אבל המאגיה והמיתולוגיה קיימות יחדיו. יש מיתוס עתיק בן 5000- 6000 לשנה בערך, על מכשף שנשלח לקלל ממלכה שכנה. הוא דיבר עם פרה, ושאל אותה “האם את נותנת חלב ושומן לאנשי העיר?” הפרה אמרה “כן”. ואז המכשף הטיל את הקללה: “מעתה חלבך יאגר בקרנייך הנוצצות, והשומן בגביך”.
והפרות בעיר הפסיקו לתת חלב.
הניתוח המאגי?
 
קודם כל, האיש דיבר עם הפרה. לא ציווה עליה, דיבר איתה באותה רמה. אם רוצים להשפיע על דבר, צריך ליצור הידברות איתו, על אותו מישור, כדי להשפיע על אש, צריך להכיר באש הפנימית שנמצאת בתוך הלב שלנו.
יש גם לשים לב כי החלב והשומן לא נעלם, אם כי, הוסתר- עבר באמצעות מחזורים טבעיים אחרים למקום מועדף- הקרניים שהפכו למועדפות על ידי הפיכתן לאטרקטיביות.
על ידי המילים שבאו אחרי המחשבה עוצבה המציאות מחדש. דבר לא נעלם, דבר לא הופיע אבל מחזור טבעי שינה כיוונו. לבסוף המכשף נהרג על ידי “אישה חכמה” בקרב זימונים. כל אחד זימן בעל חיים חזק יותר מהקודם- והאישה ניצחה.
“אולי יש לך כוחות כישוף מכשף, אבל היכן ההגיון שלך?”
(Berlin, A. (1979) Enmerkar and Ensuhakesdanna: a Sumerian
Narrative poem Philidelphia)
 
האישה החכמה הרגה את המכשף והשליכה את גופתו לנהר. כבר אז האמינו בכוחם המטהר של המים והאש.
 
יש מישהי שאני מכיר. איני מחבב אותה ולא אציין את שמה. היא חיה בבועת קריסטל שלא שונה מהגן שלי. הגן שלי צומח מהמחשבה, מהרצון, ופורח עם סחלבים ועצים שפורחים באופן נצחי- וכמו שהוא מאפשר לי צמיחה והבנה, משמש מקום שבו אני לובש משי וכותב באמצעות מברשת כתיבה את שירי ואת לחשי, הוא גם מצודה שקירותיה ברזל מחושל,  הוא מעופף מעל מדבר וישימון אסטרלי קפוא. טיב הגן הוא זה שהוא נוצר וחושל כשאבי הכה אותי, כשעולמי הפיסי הפך לאיום, אז הוא נוצר, נולד בשבילי עם כל האהבה והחום שהרעב שלי צריך כדי להתמלא בסיפוק.
לא מצאתי ניחום באחר, אז מצאתי אותו בעצמי.
לעומת זאת היא… היא כבר סיפור אחר לחלוטין. הכסף הוא המצודה שלה. היא באה ממשפחה עשירה מאוד ורכשה את כל הרוחניות שכספה איפשר לה לרכוש. “מכשפת פלסטיק” בלשוני. כאשר היא התאכזבה מאהבה היא נסעה לחו”ל, ציפתה למצוא ניחומים באשרם, רק כדי לגלות שחוסר תמיכה וכתף קרה לסבלות העולם נמצאים בלב הבודהיזם. הפלא הוא, שהיא תוך פחות משבוע מימשה את הרצון שלה, אבל הבורות שלה גרמה לה אכזבה ולשוב לארץ.
 
פיספסתי את הסדנא של ברוך- Aspecting שזה עבודה עם האלים, לחלוק עימם גוף ולהוות קשר לכוחם על פני אדמה – אני מכיר טכניקות ויכולתי ללמוד עוד, ולגבי שינויי צורה, באמת הבנתי שלא היה חדש תחת השמש, אבל בכל זאת, סקרנותי מאכלת בקירבי. אני חומד זאת וגורם לידיד שהיה שם, לכתוב לי מכתב ארוך על חוויותיו והטכניקות.
 
ארדן, של הגן
 

68916_302

שירים על אהבה שאחד אינו יכול שלא לחשוב עליה, Hiroshige 1797, אדו.

 

 

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *