רוח הזמן

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2009-05-28

אני חושב שכתבתי את הרשומה הקודמת- אם פעם בשביל אינפורמטיביות, אז  הפעם בשביל שזה יצור דיון. אני מרגיש שהבלוג המזדקן שלי לא מקבל מספיק תשומת לב- כן, אני מתעד בו מאגיה אבל כמו מים העניין של הציבור מתגלגל לו למקום אחר- פופולארי יותר באותו הזמן. אני זוכר שהייתי אחד משישה-עשר הבלוגים הפופלאריים של תפוז. היה פנטכל ירוק וקטן כאייקון לבלוג שלי. אלו היו הזמנים הטובים באמת. היום תפוז מתעניינת יותר בסקס, הישרדות ומתכונים לפחזניות בשתי שניות.
 
וברור לי שאף אחד לא יפנטז להכניס את הרשומה שלי על נקרומנסיה למומלצים- זה יותר מידי מפחיד. אני אפילו לא יודע אם מי שאחראי להכניס דברים למומלצים קורא את הבלוג שלי. לא שזה משנה- רוח הזמן, הציידגייסט עברה ממני והלאה ודיונים בבלוג שלי כמו אלו של הרשומה הקודמת מרנינים את ליבי עד מאוד.
 
השבוע יצא לי לבקר בארכיון התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. המקום היה תת-קרקעי, חשוך, מכוער ושום דבר לא היה בו ממוחשב. החיפוש היה עדיין עם כרטיסיות ישנות במגירות. האדם שעבד בארכיון פשוט היה מיזנטרופ מושלם, ולא מצאתי את מה שחיפשתי. רציתי את ההצגה “שלומית” שעשתה אופירה הנינג, היה הטקסט, מספר ביקורות תיאטרון, אבל לא תוכניה, ובהחלט לא הקלטה (שמסתבר שצריך לעשות תואר שני כדי לזכות בזכות לצפות בווידיאו- ולמרות זאת לא היה ווידאו) אבל בכל זאת, מקומות חנוקים צפופים וישנים עושים לי תחושה נעימה. גיסי היקר שמנסה לדחוף לי בכוח קינדל (סוג של מיני מחשב שמוצגים עליו ספרים) ומילל על חברה ללא נייר, דה פקטו לא מבין שלנייר יש ניחוח, תחושה ואנרגיה. לעולם לא אוותר על הכובד המנחם של ספר טוב. אני חושב שהשנה רכשתי וקיבלתי מעל עשרה ספרים. אני עם תקציב הסטודנט הלא קיים שלי.
 
אבוני מתקשרת אלי, היא מחפשת כלב פיקנז שאבד. אני כותב את שמו על פיסת נייר, שורף אותה בצדף שמשמש אותי כקערת קסמים. אני מוסיף עשבים של הגנה- שורש אנג`ליקה, אני מוסיף עשבים של הירח למציאה, לענה וטיפת מושק. הכל בוער בקערת הצדף באש תכלכלה בזמן שאני רוקם את הלחש בתודעתי. אני רואה את האישה מחבקת את כלבה שוב. אני לוקח את הצדף לשדה שדוף וריק, תחת שמיים בוערים בתכול. אני מפזר את התוכן לרוח ומבקש מארבעת הרוחות, חי או מת להחזיר את מה שאבד. אבוני מתקשרת אלי לחפש הוראות מציאה. קלף הטארוט שלי מראה רוח וכלבלב. לאחר מכן היא מתקשרת להודות לי על זה שהחיה נמצאה.
 
טוב לי לעיתים לעשות דברים שכאלו, להשתמש במאגיה שלי להטיב ולא בדרך כה אפלה כמו שבדרך כלל אני משתמש בה. אבל אני מניח שזה הכל ברוח הזמן.
יש ריח של תבלינים וריקוד על חופי הערב של איזה אי זר. הניחוח הזה שמצייר תנועות קמורות מושך אותי.
אמתין.
ארדן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.