אני והלא עולם

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2008-06-30

לפעמים עולה בי זעם שכזה- כזה כעס על הטיפשות וחוסר הערכה האנושית שרק מאששים את הבחירה שלי לסגור את עצמי בחדר היפה והמגובש היטב שלי. להיות במקום שהוא אינו עולם, במקום שהוא כן עולם רק עבורי.
אני צריך עבור מרצה מסויים מחזות מסויימים בתירגום מסויים (כי הוא החליט. אין מה לעשות, זו האקדמיה שהיא עוד “לא עולם” שבו אני חי ואוהב עד מאוד אני מרצון ומחיבה אמיתית נשמע לחוקיה כולם), עכשיו לא מדובר במחזות נדירים- לא חס ושלום “הנפש הטובה מסצ`ואן” של ברכט, לא ה”שדיים של טרסיאס” אלא “המלט” של שייקספיר, ואוסף של מחזות של המחזאי השני הטוב ביותר בעולם: צ`כוב, “השחף”. גם הבורים בתחום הספרות והתיאטרון יודעים שמדובר במחזות שכה דובר עליהם וכה נכתב עליהם שהם כבר קלישאה לעוסה היטב; ה”להיות או לא להיות” הפך סמל לתיאטרון ולמליציות מילולית. הפסיביות של הדמויות של צ`כוב, במיוחד הנשים הלבושות שחור ה”מבכות את חייהן” נלעסו בכל הפקה מודרנית בישראל שנורא נהנית לעשות צימעס מטרגדיות ובדיונים ספרותיים שונים שאלו “למה ישראל מתעסקת במוות ומורבידיות בצורה כזה מעמיקה?!” (וזה בשנות השמונים!) ואני נכנס יחד עם אימי שבכל כוונותיה הטובות פשוט רוצה להעניק לי את הספרים האלו מכספה המורווח היטב.
 
אין.
ולא נגיד שאין את התירגום הקנטרני שהמרצה הבריטי שלי דרש, אלא שבכלל בכל חמשת חנויות הספרים שהיינו בהן באזור הצפון אין המלט אחד לרפואה. אין. אין צ`כוב וכשהמוכר נשאל הוא הביט בי במבט מטומטם ואמר “לא לומדים את זה בבית הספר.” נשימתי נעתקה.
אלו ענקים. טיטאנים שכפות רגליהם העצומות עיצבו את המציאות ואיך שאנחנו חושבים. התרבות- הספרות *כולה* היא מראות על גבי מראות של טקסט וציור שמתכתב עם המחזות האלו.
המוכר עושה צעד אחורה. אני מסתובב וגורר את אימי מחוץ לחנות. “תודה” היא אומרת למוכר. אני אומר לה במפגיע “את מורה לספרות, את לא צריכה לתת פרסים על חוסר יעילות ובורות.”
בחוץ היא מסבירה לי בסבלנות שאם הדברים מהסוג הזה לא נמכרים אין שום סיבה שהחנויות יחזיקו בהם. זהו זה. כלכלה. הכל כלכלה. אבל אם רציתי ספר קודם שנכתב על ידי אנלפבת יהודי חסר חינוך, ברור שאמצע עותקים בחצי חינם בכל מקום בשוק. אבל את האמנות האמיתית אין היכן למצוא.
 
כשחזרתי הבייתה פשוט הזמנתי את מה שאני צריך מהרשת בידיעה שאני צריך לחכות. ככה בדיוק מנתקים את ארדן מן העולם. צריך אתר אינטרנט קסום- כמה לחיצות, ואפילו את המגע עם האנשים מבטלים. ולחשוב שאני מסביר לאנשים קרובים ורחוקים כאחד, שרק מתחילים להתלהב מכוחם האישי שמתפתח שהיקום אינו קטלוג שניתן לשלוח בקשות בדואר, אלא צריך לשקול מה שמבקשים- ואיך.
ולחשוב שצחקתי לפני שבוע על כתבה המזהירה מפני רובטים בצורת אדם שעלולים לנתק את אנשי טוקיו מן המציאות (מאמר שכתבה אנתרפולוגית מסויימת) וקראתי.
 
ארדן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.