The Faery Godmother NeverKiss

פורסם להראשונה בבלוג בתפוז: 2005-02-10

או לפחות זה היה השם שלי בעולם קצת פחות ממשי. למה אתם שואלים? כי זה נכון. מעולם לא התנשקתי, מעולם לא אהבתי, מעולם לא הייתי אנושי כשזה נוגע לאהבה. האגדה הולכת ככה. הייתה נסיכה סינית שאהבה לוחם שאליו היא הייתה מאורסת. הלוחם מת בקרב והנסיכה נשבעה מאותו יום להקדיש את חייה לריקמה. זה שיר תוף-פרחים לפי מיטב הספרות הסינית. אני מניח שאני כמו הנסיכה הזאת. את הסיפור עצמו אני כבר מכיר שנים.

איך זה לקום כל בוקר ולהבין מחדש שאתה נמצא בגוף של המין הנגדי? תמיד לקחתי את הגוף שלי כמובן מאליו, אבל תמיד שאני מתעורר בבוקר יש רגע של אי וודאות, תיקווה שאני יום אחד אקום ואמצא עיניים בגון ירוק, שדיים עגולים ורכים, ורחם שבו אוכל לשאת ילדים. אבל כל יום מחדש זה נמנע ממני. ככה זה להיות אישה בגוף של גבר. הישויות של העולמות האחרים אפילו לא מתייחסים אלי בתור גבר, וגם מכרים קרובים שלי רואים בי את האישה. כלכך נמאס לי לא לאהוב, אני מרגיש את הגוף הזה נרקב בזמן שאני כותב את השורות האלו. אני יפה, אני יודע שאני יפה, עורי מושלם, פני כמו מגולפות באבן. אבל כמו הנסיכה בסיפור, אני יושב שמגדל שלי ומחכה שיום אחד…

ונמאס לי.

כלכך נמאס לי.

אני לא יכול לצאת מהבית לבילויים. זה מעולם לא היתה הנישה שלי. במשך שנים שמרתי את הסוד לעצמי, אבל כבר אין לי כוח לשקר, לא לאחרים ולא לעצמי. אני הומו. נשמע כמו מחלה ממארת. אני מרגיש ככה. לא בגלל שאין לי הערכה למי שאני או לאנשים אחרים. פשוט לי. אני לא מעריך שום סוג של גבר, סטרייט או אחר. זה עם נורא. ואין לי כוח להתמודד. כבר אין לי. כמה אני צריך לגרור את עצמי במשעולים של החיים? אז מה אם אני מכשפה רבת עוצמה שיכול לקבל את כל מאווי הגשמיים? אני כמו ערימה של זבל שאני לא יכול לחלוק את זה…

מידי פעם מגיעה אישה שרוצה ללמוד מאגיה על סף בייתי. אני מלמד את מה שאני יכול וממשיך הלאה. אני מרפא, אני מטיל לחשים, ואני בוכה בצורה שאף אחד לא יראה. אני אוסף את הדמעות לצנצנת בדולח כדי שהירח יברך אותן. וזה לא עוזר.

לי כוח.

ארדן.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.